תקופת החגים מזמנת אותנו לשבור שגרה ולצאת מן היום-יום החולי. חג הסוכות מבקש אותנו לצאת מארבע אמותינו אל המרחב הציבורי. אין מתאים מזה לספר על תערוכת חוץ חרדית ראשונה המתקיימת בלב שכונת מקור ברוך וקרויה 'גרפידוס' (חיבור בין המילים גרפיטי ואורתודוקסי) מבית גלריית המקלט. תערוכת גרפידוס הראשונה החלה באיסרו חג הסוכות של שנת תשע"ט (2018), כאשר שישה אמנים חרדים וחוזרים בתשובה התאגדו יחדיו למלאכה הייחודית באוצרוּתה של כותבת השורות, שגם הפכה אותם לקבוצה.
האמן החרדי מאופיין בבדידותו הנוקבת שכן הוא לא זוכה לרוב להוקרה ציבורית רחבה. במגזר החרדי אין בתי קפה נוסח קפה כסית או התאגדויות רשמיות, במיוחד לא לגברים. אמן נחשב למקצוע סוליסט במהותו וכל שכן האמן החרדי. אך בסוכות ההוא, נקבצו האמנים יחדיו. בחסות קרן ירושלים, עדן ומפעל הפיס יצאה תערוכת גרפידוס לאור. המטרה היתה לייפות פינה אחת מקיר אזור התעשייה המכוער שמול גלריית המקלט, בצמידות לגן משחקים שבדיוק שופץ. הרעיון היה להתכתב עם השכונה החרדית.
אבל באיזה אופן נעשה זאת, איך ומתי? בנוגע לעיתוי הוחלט על תקופת בין הזמנים. שחלילה לא נחשד בביטול תורה במרחב הציבורי. לגבי המלאכה עצמה, הוחלט שהקיר יהיה בצבעי מונוכרום שחור לבן, בנושאים הקשורים לשכונה או למקום.
התוצאה הייתה מסקרנת ומרתקת.
לדוגמא, אילן אטלן מצרפת צייר זכוכית מגדלת, שבמרכזה טביעת אצבע המורכבת מהפרק הראשון של קריאת שמע. סלומון סאוזה מלונדון ציטט את חלונות מוסדות סקווירא שמול הקיר המצויר וכתב תחתיהם "אהבת חינם" (האם זהו מסר פרובוקטיבי כמו שגרפיטי מקורי מבקש להיות?). יידי ליבוביץ צייר מונית הנוסעת מירושלים לבני ברק, ובהשראת החג הוסיף לנהג את ארבעת המינים אחוזים בידו.
הקיר הסתיים בטעם של עוד, והקבוצה המשיכה. שנתיים לאחר מכן בתקופת הקורונה גרפידוס 2 יצא לאור. הוחלט להקדיש את הפינה הקרובה לרחוב יפו לאלטרואיזם של המגזר החרדי בחברה הישראלית, בתקווה לרכך את הקיטוב שהורגש באותה תקופה (יש למישהו דה ז'ה וו?).
כך תועד מבצע 'הקש בדלת' שהציל אנשים רבים בקורונה, ומבצע משאיות השמחה שעברו בשכונות ושמחו את הקהל. אפילו צוין במיוחד מפעלו של הרב ישעיהו הבר ז"ל, מארגון מתנת חיים, שקיפד את חייו בתקופת הקורונה ואשתו רחל קבלה השנה פרס ישראל על פועלו. אייש מן (שמו הייחודי של האמן) צייר חברותות של חסידים לומדים עם מסכות וניילונים.
חצי שנה לאחר מכן אירע אסון בקבוצה: יידי לייבוביץ (ברוך שלום יהודה) נפטר באופן פתאומי, והותיר אלמנה וששה ילדים. האסון המם את חברי הקבוצה. מוישי קאופמן, צייר הקיר המוכשר יוצא חסידות סאטמר, החליט ביחד עם גלריית המקלט להנציח את זכרו של יידי בתערוכת גרפידוס 3. הפעם צוירה התערוכה בכניסה לסטודיו של גלריית המקלט, ששופץ ממש לאחרונה. 12 אמנים התרגשו מהסיפור המיוחד של יידי, בנו של האדמו"ר מניקלשבורג והיחיד מתוך 21 בניו שעשה עלייה לארץ ישראל. ומי שעשה כמצוות אביו שאמר שאם הקב"ה נותן ליהודי כשרון, הרי שהוא מחויב לנצל אותו. יידי, שמגיל קטן נמשך לציור, הפך לגרפיקאי מוכשר. הוא יצא החוצה לאור עם תערוכת גרפידוס ותערוכת פופתודוקס (שעליה נרחיב בפעם אחרת).
פתיחת התערוכה לזכרו של יידי היתה מרגשת במיוחד, כשהאדמו"ר כיבד אותה בבואו והשיק את התערוכה שנקראה גרפיידי.
קלמי עיצב את הלוגו הייחודי וחברו אליו קבוצת אמנים (רשימה חלקית): יונה סנה, מלמד ביום וצייר בלילה, שצייר את סיפור שבעת הקבצנים של רבי נחמן, וכיוון כוונות וייחודים תוך כדי הציור. מאיר אנשין שצייר את הדרך לאינסוף, אייש מן עם חסידים ונר לראשם. ומוישי קאופמן שיצר קיר מיוחד עם דמויותיו הייחודיות של ליבוביץ שנקראו שטיקער רעבע'ס. ולבסוף, מוטה ברים, בכיר האמנים ויו"ר גלריית המקלט, צייר את הפורטרט של יידי מצייר, אפוף גנים ושושנים. לא הייתה עין שלא דמעה בטקס הפתיחה, כאשר כל המשפחה הגיעה לכבד את המעמד, בניצוח של מוישי קאופמן שהביא תזמורת נהדרת ששימחה את הקהל. היה זה מעין הגשמת צוואתו של ר' יידי ליבוביץ ז"ל, שאמר שהדבר המרגש ביותר בקריירה האמנותית שלו היה להיות שותף לקבוצת גרפידוס.
ניתן לראות את שלושת תערוכות גרפידוס בגלריית המקלט, יהודה המכבי 7 ירושלים, ולבקר באותה הזדמנות בתערוכת הקומיקס הנשי החרדי, שתישאר עומדת במהלך חג הסוכות כולל איסרו חג.
א, ג, ה 15:00–21:00 ב, ד 10:00–14:00 לעדכונים ופרטים 058-5001019.
הידעת?
ציורי גרפיטי התחילו מכתיבת אותיות שנעשית מתוך כוונה להביע רצון, עמדה, דעה אישית או חברתית או ביטוי עצמי, והיא נעשית לרוב בניגוד לחוק ונתפסת כוונדליזם. באופן מטאפורי ניתן לראות בה ז'אנר המתכתב עם הפשקווילים המודבקים על הקירות ומעבירים מסרים חברתיים וערכיים.
