לא רק שלושה בתי כנסת קיימים בכל מקום שבו מתגוררים שני יהודים (שניים כדי שיוכלו להתפלל בהם, ואחד כדי שיהיה להם היכן שלא להתפלל), אלא גם מגוון של מוסדות חינוך לילדים. החינוך החרדי הציע מאז ומעולם מסגרות שונות המייעדות את עצמן לזרמים שונים באוכלוסייה, להשקפה רוחנית ולהעדפה כזו או אחרת. המוסדות ידעו תמיד תקצוב שונה מהמדינה – מי יותר ומי פחות, ולמעשה, מאז תש"ח מתנהלות מלחמות חורמה על התקצוב, כמו גם על התכנים והאופי בו פועלים המוסדות.
כל זה מוכר וידוע, אלא שדומה כי בשנים האחרונות נשמעת פחות המצוקה של המוסדות החרדיים, וניתן יותר לשמוע על המהפכה ההולכת ומתפתחת בהם מתחת לפני השטח. לימודי ליבה כבר אינם לגמרי מחוץ לתחום, הם מתחילים לחדור בהדרגה ובזהירות, מאידך – גם המדינה נוקטת בנהלים פחות נוקשים, והיא אינה מתעקשת להחדיר את הליבה בדיוק באופן שבו היא נלמדת במוסדות הממלכתיים. כפי שניתן לשער, זהו לא רק עניין של חינוך או של זרם חרדי כזה או אחר, אלא סיפור עמוק, בעל ניחוח פוליטי המלווה בתקציבים משמעותיים.
ערב פתיחת שנת הלימודים יצאנו לסקור באופן מקיף את המוסדות שהוקמו לאחרונה, את ההסכמים עם הרשתות ועם משרד החינוך, את מתווה בעלזא, ואיך לא – את אלו שדבקים בדרך הלימוד שמוכרת לנו מדורי דורות, וחוששים – מה יהיה עם הציבור החרדי?
מהפכת הממ"ח
בהתחלה דיברו על זה בשקט: הורים חרדיים שהגיעו למסקנה שלא די להם בכך שילדם יצא לתלמוד תורה מידי בוקר וילמד שם מקצועות חול וקודש, אלא חשוב להם שהלימוד יהיה באמת מקצועי וברמה גבוהה. חשוב להם גם שמשרד החינוך יפקח על התכנים, יוודא שהמורים בעלי הכשרה מתאימה, יספק גם חוגים ומבנה מסודר, והכי חשוב – שכל הנ"ל לא יפגע בלימוד התורה והמקצועות התורניים. עד מהרה הפכו הדיבורים האלו למשמעותיים, ובשנת תשע"ד ניתן לזה שם רשמי על ידי שר החינוך שי פירון: מוסדות ממ"ח – ממלכתי חרדי. בשנה הראשונה היו 16 מוסדות כאלו, אך מאז ועד היום המספרים בתאוצה: נכון לשנה האחרונה למדו בזרם הממ"ח בסך הכל 12,666 תלמידות ותלמידים, מתוכם 8527 תלמידים ב-62 בתי ספר והיתר בגנים. כשמדברים על החינוך היסודי מהווים תלמידי הממ"ח 3.3% מכלל התלמידים.
אז מה באמת גרם לממ"ח להתפתח ולנעוץ את יתדותיו? מיכאל נכטילר, סמנכ"ל רשת נצח, מסביר: "הממ"ח שונה ממוסדות המוכש"ר בכך שהוא בעצם שייך למדינה, ולכן היא מחויבת לו ומפקחת עליו. זה אומר שהעירייה נדרשת לספק לו מבנה לימודי בדיוק כמו לכל בית ספר רגיל אחר בישראל, גם המורים מקבלים ישירות משכורת ממשרד החינוך.
"אבל הבשורה האמיתית בממ"ח היא לא רק בכך שיש בו לימודי אנגלית ומתמטיקה, אלא מדובר מלכתחילה במערכת מקצועית ברמה אחרת לחלוטין מזו שיש בחיידר או בבית ספר רגיל – יש שימת לב לתלמיד במגוון רחב מאוד של רבדים, כמו חוגים שונים, לדוגמה אלקטרוניקה, רובוטיקה ונגינה; כמו צוות מגוון של מורים ולא רב'ה קבוע שמלמד בבוקר ועוד רב'ה למקצועות החול בצהריים; כמו שימת לב לתחום הרגשי על ידי מגוון תקנים כמו יועץ חינוכי ופסיכולוג שמלווים את התלמוד תורה. כל אלו תפקידים המאוישים רק על ידי צוותים חינוכיים מעולים בעלי תואר מתאים".
ובכל זאת, אפשר לראות שלא בכל הערים נפתחו מוסדות ממ"ח, על אף הביקוש של ההורים. איך אפשר להסביר זאת?
"זה נכון לצערנו, כי כשרוצים לפתוח ממ"ח נדרשת הכרה מהרשות העירונית, ולמעשה רוב הרשויות שהיה בהן כוח חרדי פוליטי ממסדי משמעותי מנעו את הקמת הממ"ח בתחומן. כך ניתן לראות שרוב המוסדות שהוקמו בשנים האחרונות היו בירושלים ובית שמש. לעומת זאת, במקומות כמו בני ברק, אלעד, וביתר הערים החרדיות – מנעו הרשויות את פתיחת המוסדות, והיו מקרים בהם הדיונים מולן הגיעו אפילו לבג"ץ.
"אני יכול להבין זאת, משום שעדיין קיים בציבור החרדי מחסום מסוים ופחד מהממ"ח. ישנו חשש, ואני לא מבטל אותו, שמשרד החינוך שולט על התכנים, ומי יודע מה הוא יכניס בדלת האחורית? בינתיים אני יכול לומר שמההתנהלות שלי מול המשרד ומול המחוז החרדי, יש הבנה מלאה ועמוקה לעצמאות חינוכית, כל מוסד לפי דרכו והשקפתו, לא רק כחרדים, אלא גם בתתי-הזרמים השונים. אני גם מאמין שאין שום אפשרות שמישהו ילמד מישהו אחר על אף רצונו. תוכיח על כך להבדיל המציאות הקיימת במגזר הערבי שמוסדותיו אף הם בבעלות המדינה, והוא מעביר תכנים ככל שעולה על רוחו במשך 75 שנה. אבל אין ספק שחוסר התמיכה הממסדית הוא מהסיבות העיקריות שבשלהן הממ"ח לא צומח עוד יותר".
את משמעות הדברים ניתן לראות בשטח. הרב חיים אורלוויק, מנהל תלמודי תורה בירושלים ואחראי על מוסדות שונים, מספר: "יש בבעלותי בין היתר תלמוד תורה שמייעד את עצמו לילדים להורים עובדים. כעת, בערב פתיחת שנת הלימודים, עדיין לא קיבלנו מבנה, כאשר ברור לנו שאילו רק היינו שייכים לזרם הממ"ח היינו בוודאי מקבלים. אגב, נפגשנו עם ראשי הממ"ח וקיבלנו הבטחות ברומו של עולם, אך לא עברנו להתנהל דרכם, זה לא מתאים לנו".
למה, בעצם?
"בעיקר מפריעה לנו העובדה שברגע שנהיה תחת משרד החינוך, נחויב להיות תחת הפיקוח שלו. שלא יובן לא נכון – הפיקוח של המחוז החרדי הוא בסדר, רוב המפקחים אלו אנשים שעבדו לפני כן במוסדות חרדיים והאג'נדה שלהם אינה להפוך את כל המוסדות לפתוחים. אני לא חושש מהתערבות של משרד החינוך בתכנים, אך כן חושש מהתערבות שלו בבחירת המורים. אני לא מוכן להגיע למצב שבו משרד החינוך יכפה עליי להעסיק מורים שאינם לרוחי. נכון להיום אני מעסיק בתלמוד תורה אנשי חינוך שמוכרים לי אישית, וגם אם הוציאו תארים או תעודות – אלו אנשים יראי שמיים. חלקם אפילו בוגרים של מוסדות הפטור שבבעלותי. ברור לי שאם נעבור לממ"ח אז 90% מהמורים שלי יעזבו ולא יסכימו לבוא ללמד.
"יש גם נקודה נוספת – כי נכון שמעבר לממ"ח נשמע משתלם, אך אי אפשר לדעת להיכן הדברים יתפתחו בהמשך, וברגע שכפופים למשרד החינוך, הוא עלול להחליט גם על דברים שאינם עולים בקנה אחד עם רצונות התלמוד תורה. אז נכון שכלכלית זה טוב, אבל לא הכל אצלנו כלכלי, יש לנו גם עקרונות. הרבנים שלנו אסרו עלינו להצטרף לממ"ח בכל מחיר, ואנו מצייתים להם".
אגב, הנקודה שמעלה אורלוויק בנוגע לצוותי הלימוד היא בעיה נוספת של הממ"ח, שכן אמנם הם מקפידים על מורים ברמה מקצועית גבוהה, אך מתקשים מאוד בהשגתם. "מורים מחנכים עוד ניתן למצוא", אומר נכטילר, "שכן בשנים האחרונות היו הרבה אברכים שלמדו במכללות והוציאו תארים. אך מורים גברים לאנגלית, מתמטיקה ומדעים ברמה טובה ומקצועית ממש קשה להשיג. אין מספיק כאלו בציבור החרדי, וגם אלו שקיימים לא תמיד רוצים ללמד בממ"ח. הנחמה היחידה היא שזו צרת רבים, כי כידוע גם בשאר המוסדות בארץ מתמודדים עם קושי בהשגת מורים".
לא רק למודרנים
אז מיהן באמת המשפחות ששולחות כיום את ילדיהן לממ"ח? האם אפשר לאפיין אותן? בחלק מהציבור החרדי נוטים להגדיר משפחות אלה כ'חרדים מודרנים', אלא שבשיחה עם איתמר קהא, יו"ר ארגון ידידי הממ"ח, הוא טוען שאין זה מדויק. "בשנתיים האחרונות עלתה מאוד המודעות בציבור החרדי ליתרונות הקיימים במוסדות הממ"ח – גם בקרב החרדים המודרנים, וגם אצל אלו שאינם כאלו. אני רואה זאת מקרוב, שכן מגיעות אלינו פניות מסגנונות שונים של הורים שרוצים לשלוח את ילדיהם למוסדות וממש מתעקשים על כך. יש גם מקרים של כאלו שאפילו עוברים להתגורר בבית שמש או בטלזסטון, כי חשוב להם לשלוח את הילד דווקא למוסד כזה. בשנים האחרונות החל הממ"ח לחדור גם לציבור החסידי, וכך ניתן למצוא את החיידר החסידי הראשון בבית שמש וגם את החיידר החסידי בירושלים".
קהא מציין שהם עוזרים להורים להבין איזה מוסד יתאים לילד שלהם, שכן גם בקרב הממ"ח יש סוגי מוסדות שונים. אלא שכאן מסתבר שיש כלפיהם גם טענות. בשיחה עם מספר הורים שמענו תלונות על כך שהם ניסו לשלוח את ילדיהם למוסדות הממ"ח, אך לא התקבלו, שכן נטען שילדם אינו מתאים לרוח המוסד.
איך ייתכן שאתם לא מקבלים את כל אלו שפונים אליכם?
"אני רוצה להזכיר שמדובר במוסדות של זרם ממלכתי-חרדי, ולא ממלכתי", מבהיר קהא. "זה אומר שהתלמידים שמצטרפים אליהם צריכים לפני כל דבר אחר להיות חרדיים. אי אפשר שהממ"ח יידרש לקבל מגוון של ילדים ממשפחות שכלל לא הולמות את המסגרת ולא תואמות לרוחו. לכל מוסד יש את ההכוונה והעקרונות שלו, וצריכים לדעת לכבד את זה. אם ישנם הורים שלא מספיק מכבדים, אני בהחלט מבין שלא מקבלים את ילדיהם. כמובן שכל זה בתנאי שהדבר כפוף להוראות משרד החינוך.
"אנשים גם חושבים לפעמים שכל מי שלא התקבל למוסדות אחרים, יכול לבוא לממ"ח, וזה ממש לא ככה. בשבועות האחרונים, ממש ערב פתיחת שנה, קיבלנו כל כך הרבה פניות של אנשים שילדיהם לא התקבלו וברגע האחרון הם נזכרו בנו, ולא היה לנו ברוב המקרים איך לעזור. כי הממ"ח הוא מוסד של לכתחילה ולא בדיעבד. הוא מיועד למשפחות שחפצות בו, ולא משנה עד כמה הן מודרניות. אגלה לך סוד: אני עצמי משתדל שלא להיות מודרני – לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים, ובכל זאת ילדיי לומדים בממ"ח – הם רוכשים לא רק לימודי חול אלא גם לימודים תורניים ברמה גבוהה בהרבה מחיידרים אחרים. אני שולח בגלל הרמה, בגלל מה שהילדים שלי קיבלו שם ומקבלים שם.
"חשוב לי גם להדגיש שלכל אחד מהמוסדות האלו יש תקנון ברור בנושאי צניעות, הימנעות מנושאי הטכנולוגיה השונים וכדומה. בבתי הספר מתנגדים לכך שילדים ייחשפו לדברים כאלו ובשום אופן לא רוצים להביא את החילוניות לתוך המוסד. יחד עם זה, התקנון כמעט לא מתעסק באבא ובאמא, אלא מתמקד במה שנדרש מהילד".
גם קהא מיצר על כך שישנן ערים בהן לא מצליחים להחדיר את הממ"ח. "למשל בבני ברק זו כבר השנה הרביעית שבה פונים אלינו הורים על מנת להקים ממ"ח, והעירייה אינה מאפשרת. נכון להיום אין שום חיוב מצד משרד החינוך לפתוח ממ"ח בכל מקום שבו קיימת דרישה. אם מנכ"לית משרד החינוך תעביר בתוך חוזר-המנכ"ל נוהל שיחייב זאת, זו תהיה באמת בשורה גדולה".
מתווה עם תקווה
מוסדות הממ"ח מהווים ללא ספק את אחת המהפכות הגדולות בחינוך החרדי בשנים האחרונות, כאשר לא רק הוקמו מוסדות חדשים, אלא יש גם בתי הספר חרדיים לא מעטים ששינו את מעמדם ממוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) והצטרפו לזרם החינוך הממ"ח, ובכך פתחו לעצמם לראשונה את האפשרות לקבל תקצוב מלא ממשרד החינוך.
אך חשוב לציין שלא מדובר באפשרות היחידה שקיימת בפני מוסדות המעוניינים להשיג תקצוב מלא. ישנן גם דרכים נוספות. כדי להבין אותן נקדים ונבהיר כי נכון להיום ישנם שלושה זרמים עיקריים בחינוך החרדי – יש את מוסדות הפטור, עליהם נמנים תלמודי התורה השמרניים ביותר שפועלים באופן עצמאי לחלוטין ומתוקצבים בכ-25% ביחס למוסדות רשמיים. לעומתם, יש את מוסדות המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) שמתוקצבים מעט יותר מהפטור (מעט יותר מ-30% ביחס לרשמי) אך מצבם הוא הכואב ביותר, שכן הם מחויבים לדרישות רבות של משרד החינוך (כמו 75% לימודי ליבה) וגם נדרשים לשלם שכר לימוד למורים בהתאם לדרישות המשרד (בלי אופק חדש), ובכל זאת התקצוב שלהם זעום. בנוסף, יש את המוסדות המשויכים לרשתות החרדיות – 'החינוך העצמאי' או 'בני יוסף' (ש"ס). הם מתוקצבים באופן מלא, אך גם מחויבים בלימודי ליבה מלאים.
דוד שרפר, יו"ר פורום מוכש"ר, מציין כי בשנים האחרונות ניכרת התפתחות משמעותית, שכן מוסדות רבים השייכים לזרם המוכש"ר, בעיקר בציבור החסידי, הצטרפו לרשתות, כאשר במקרים רבים צירפו את הבנות לחינוך העצמאי ואילו את הבנים העבירו למעיין החינוך התורני. הודות לכך הם נהנים מ-100% תקצוב. כך למשל אפשר לראות את מוסדות קרלין, צאנז, חסידות בויאן ועוד.
"למעשה, קרוב ל-10 אלף תלמידים שנחשבו במשך שנים לתלמידי מוכש"ר ותוקצבו בהתאם, עברו לרשתות", אומר שרפר. "זה מאוד משמעותי עבורם, כי התקצוב עלה מ-30% ל-100%, אך יחד עם זאת, הם נאלצים לוותר על מידה מסוימת של עצמאות, כי מי שמעסיק אותם בפועל זו הרשת, וגם אם יש הסכמים שנותנים להם אוטונומיה, הם עדיין כפופים לרשת".
בחודשים האחרונים של שנת תשפ"ב צץ לו 'מתווה בעלזא' – מתווה חדשני ויצירתי במיוחד, שבא למעשה לפתור את הבעיה הזו. הרב יונתן רייס, מההוגים של 'מתווה בעלזא', מסביר מהיכן נולד הרעיון: "במשך כל שנות קיומו של הממ"ח הוא לא הצליח לפרוץ את המחסום של המיינסטרים החרדי באופן עקרוני. הסיבה היא שהתנאי לכך שתיקרא ממ"ח הוא שהמוסד יהפוך להיות תחת החינוך הממלכתי. נכון שהוא מקבל תקציבים מלאים ואת כל המעטפת הנדרשת, אך הוא משלם על כך ביוקר, שכן הוא מאבד מהעצמאות שלו.
"אבל אם נשים לב, הוויכוח הוא עקרוני וכלל לא על המהות. כי גם בציבור החרדי השמרן יש תמימות דעים בנוגע לכך שבתלמודי התורה יש ללמוד שעה וחצי ואפילו שעה וארבעים וחמש דקות מידי יום לימודי חול. לאף אחד לא יהיה אכפת אם לימודי החול שממילא נלמדים, יהיו ברמה גבוהה ולפי תכנית מסודרת.
"מנקודה זו החלה היוזמה שלי. אמנם נשלחתי למשרד החינוך דרך ועדת החינוך של בעלזא, אך אני חייב לציין שכבר במהלך הדיונים הצטרפו אלינו מוסדות נוספים, חלקם כלל אינם חסידיים. הבקשה שלי ממשרד החינוך הייתה: 'בואו ננסה להגיע למתווה מוסכם בנוגע ללימודי החול בתלמודי התורה, שיתאימו את עצמם לדרישות המשרד, אך יישארו ברוח המוסדות. זה אפשרי בדיוק כמו בתחומי האקדמיה, בהם ניתן לראות בשנים האחרונות אברכים רבים שמצטרפים ללמידה. כי ברגע שפיתחו עבורם לימודים ייעודיים באווירה הולמת, הדברים התקדמו. ביקשתי מהם: 'בואו נבנה מתווה שיוסכם על כולנו לגבי תכני הלימוד בתלמודי תורה החרדיים'".
ואז הגיעה אבן הנגף המשמעותית. "משרד החינוך הסכים עקרונית לרעיון, אך הוא דרש שיהיה פיקוח מטעמו – מפקחים שיגיעו לתלמודי תורה ויפקחו מקרוב אחרי לימודי החול והאופן שבו הם נלמדים. הבנו מיד שזה יעצור את המתווה, כי כאמור – המוסדות רוצים להישאר עצמאים, אך למשרד החינוך זה היה עקרוני. לבסוף הגענו לפשרה – המשרד לא יתקצב לפי פיקוח אלא בהתאם ליעדים. אם תלמודי התורה יעמדו ביעדים ובדרישות הלימודיות – הם יתוקצבו, ואם לא – יישארו עם התקציב שיש להם היום. משרד החינוך נענה לכך, ובימים אלו יוצא קול קורא למוסדות שמאפשר להם להצטרף ליוזמה".
לדבריו של רייס, מדובר בתקציב של כ-12 אלף ש"ח לתלמיד לשנה, שזה כמעט כמו הסכום שבו מתוקצב תלמיד בממלכתי. "זוהי תוספת משמעותית מאוד – כסף מזומן עבור המנהלים".
קשה להאמין שבחיידרים יוכלו להמשיך ללמד את התכנים הרגילים ולקבל עליהם מימון. בוודאי המשרד ידרוש מהם גם להוסיף תכנים נוספים…
"זה היה החשש שלנו מלכתחילה, אך הרעיון של המתווה הוא שאנחנו נהיה אלו שנבנה מראש את תכני הלימוד. אני יכול לספר מקרוב כי כבר בימים אלו מוקם צוות הכולל נציגים ואנשי חינוך שיהיו אמונים על התכנים הלימודיים והתאמתם הן מבחינה מקצועית והן מבחינה רוחנית. כי זה לא באמת משנה למישהו אם בספר החשבון יופיע תרגיל על יוסי שרץ אחרי כדור, או סיפור על מאה חסידים שהיו בטיש ונותרו שיריים רק ל-20".
ומה אומרים על כך מנהלי הת"תים? הרב חיים אורלוויק מציין שהוא מכיר מקרוב מוסדות שעברו מזרם הפטור אל המוכש"ר וגם כאלו שעברו להיות תחת הרשתות. "חשוב להדגיש שכל מעבר כזה נעשה אך ורק בהתאמה להוראות הרבנים. זו גם הסיבה שאני לא מאמין שתלמוד תורה חרדי כלשהו יעבור להיות תחת מתווה בעלזא בלי אישור רשמי של הרבנים, בדיוק כמו שהיה בעבר כשהיו תלמודי תורה שעברו למוכש"ר. באופן אישי יש לי מוסדות מכל הזרמים ואני אבין ואכבד כל הוראה שתהיה. בפרט שכולנו יודעים שבמשרד החינוך אמנם מציגים תמונת מצב מאוד משכנעת, אך אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד ולהיכן יובילו הדברים. כמובן שיש כאן גם משחק פוליטי, כי אנחנו ערב בחירות, ויהיה הבדל גדול אם החרדים יהיו בממשלה ויוכלו להשפיע על התנהלות המחוז החרדי או לא".
ואי אפשר שלא לשאול – מה יקרה עם מוסדות הממ"ח? האם הם עלולים להיפגע ממתווה בעלזא?
איתמר קהא: "באופן אישי אני לא מאמין שהורים שבאמת רוצים שילדיהם ילמדו ברמה לימודית גבוהה, יסתפקו במתווה בעלזא. כולם מבינים שמדובר כאן ברמה לימודית אחרת. יחד עם זאת אני חושב שרק טוב שמנסים דרכים נוספות, ובהחלט כדאי לתת למתווה הזה ניסיון של כמה שנים כדי להוכיח את עצמו".
גם מיכאל נכטילר לא ממש מאמין בהצלחתו של המתווה: "ברגע שאין פיקוח של משרד החינוך, ואין רצון אמיתי ליצור מערכת מקצועית, והכל לשם התקציב, ייתכנו הרבה מאוד טריקים ושטיקים. נכון שאם המטרה שלנו היא שהמוסדות יתוקצבו – אולי זה יתאפשר, אך הורים שמחפשים מערכת מקצועית ורמה לימודית גבוהה לא באמת ימצאו אותה דרך המתווה".
אתה בעצמך עומד בראש רשת שהקימה חיידר חסידי של ממ"ח, אתה לא חושב שיהיו תלמידים שיעדיפו לעבור למוסדות של בעלזא או של כל חסידות אחרת שתאמץ את המתווה?
"אני חושב שבדיוק להיפך – המתווה של בעלזא נותן לממ"ח סוג של הכרה ולגיטימציה. באופן אישי אני יכול לספר שכאשר פתחנו את החיידר החסידי ממ"ח בירושלים, שמענו בתחילה טענות על כך שהלימודים לא מתנהלים לפי מה שמקובל מדורי דורות, אך בעקבות מתווה בעלזא התלונות האלו פסקו לחלוטין, והוויכוח על כך שהמתכונת שלנו אינה 'כמו בעץ חיים' ירדה מהשולחן. מה שאני בא לומר זה שדווקא המתווה נתן דחיפה מסוימת לממ"ח. כי כשזרם אחד מתקדם, אז כולם הולכים קדימה".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "בהתאם לסיכום שנחתם בין משרדי האוצר והחינוך הוסכם כי כל מוסד חרדי לבנים העומד בתנאים יהיה רשאי להצטרף לתכנית. התכנית תכלול פיקוח על שעות ותכני הלימודים של מקצועות היסוד, ללא נגיעה במקצועות הקודש. התכנית הותאמה באופן ייעודי למאפייני החברה החרדית ומיועדת לסייע בפתרון חסמים הקיימים בה ובפרט היעדר לימודי יסוד. בשלב זה, אין כוונה ליישמה בכל המוסדות בארץ שכן לכל זרם ומעמד משפטי חסמים וסל מענים ופתרונות ייחודיים המיועדים לו".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מייחס חשיבות רבה לפעילותם החינוכית של בתי הספר הממלכתיים חרדים, ולאור זאת בכל יישוב בו קיים שיתוף פעולה עם הרשות ורצון מצידה לקדם פתיחתו של בית ספר, המשרד פועל במלוא השאת כדי להבטיח את פתיחתו.
"לאורך השנים מאז נפתחו בתי הספר והגנים של הממ"חים חל גידול מתמיד במספרם: בשנת תשע"ד היו 16 בתי ספר ממלכתיים-חרדיים, ובשנה הבאה צפויים להיות 69 בתי ספר. מדובר בפריסה רחבה מאד שלהם ברחבי הארץ. מספר גני הילדים בתשע"ד עמד על 2 גני ילדים בלבד, ובשנה הבאה מספרם יעמוד על 215 גנים. בהתייחס לסוגיית התקצוב, יצויין כי, תקצובו של כל תלמיד בממ"ח הינו כמו של כל תלמיד במוסד רשמי אחר. אשר למחסור במורים לאנגלית ולמתמטיקה, יצויין כי המחסור הוא רב שנים ומתמשך בכל המגזרים. המשרד פועל באופן נמרץ כדי להכשיר מורים לתחומים אלה".
הממ"ח – לאן?
"התופעה של הממ"ח נחשבת אולי לחדשה, אך למעשה היא החלה לקום כבר לפני עשרות שנים", מציין ד"ר אהרן איתן, חוקר חברה חרדית במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מחבר הספר 'חרדיות ישראלית' שעוסק בחלקו הגדול בחינוך החרדי. "אם רק נרצה נוכל לראות את 'ישיבת היישוב' כסוג של ממ"ח שהוכר כבר בשנות ה-30 בתל אביב. בהמשך הוקמה גם ישיבת מערבא ומוסדות נוספים ברוח זו. מה שכן התחדש בשנים האחרונות זהו הגידול שלהם. וכאן נשאלת השאלה – האם יש בכך אכן בשורה חינוכית גדולה, ומהי באמת האסטרטגיה של הממ"ח?"
ד"ר איתן מציין שהוא עצמו ניסה לחקור את הנושא לעומק. "כדי להבין עד כמה מוסדות הממ"ח מממשים את ייעודם, עלינו לחשוב מהי דמות הבוגר הרצוי שלהם. נכון שהם מדברים על כך שהם חותרים למצוינות, אך מהי אותה מצוינות? ועוד שאלה שחשוב לברר אצל אותם מוסדות – 'מיהו הגיבור הדתי שלכם?' כלומר – כולנו שמענו על כך שאתם יוצאים מגישה ש'זה בסדר לא ללמוד כל היום', אבל מעבר לכך שזה 'בסדר', האם אתם חושבים שתלמיד יכול להגיע לרמת מצוינות והצטיינות גם בלי להיות לומד תורה, או שאתם ממשיכים להתמקד בתפיסה החרדית הקלאסית – שבסופו של דבר האידיאל הגדול מכולם הוא להיות לומד תורה, וזוהי ה'סיירת' האמיתית של הציבור החרדי?"
אתה מעלה שאלות, אך נמנע מלהביא תשובות…
"נכון, כי אלו שאלות שמוסדות הממ"ח הם אלו שצריכים לתת עליהן את הדעת, ורק אם הם ידעו להשיב עליהן נוכל להבין אם יש אכן בשורה אמיתית בממ"ח".
עצם זה שמספרי התלמידים בממ"ח גדלים בהתמדה מוכיח שיש כאן בשורה, לא?
"אני לא בטוח. נכון שמבחינה אובייקטיבית יש גידול במספר תלמידי הממ"ח, והוא אכן גדל באופן משמעותי. אבל אני לא בטוח שמסתמן כאן שינוי מגמה. ייתכן שזהו גידול הנובע מהגידול הכללי של המגזר. בואו לא נשכח שהמגזר החרדי במדינת ישראל מתקרב כיום ל-1.3 מיליון נפש. אז ברור שגם הזרם המודרני גדל, אך לא בטוח שמוסדות הממ"ח במגמת התפתחות. ייתכן מאוד שהם ממשיכים לעמוד על אותו היקף ביחס למספר התלמידים באוכלוסייה".
ולמה חשוב כל כך לדעתך שהממ"ח יהיה מוגדר?
"מה שמונע מהממ"ח למצות את מרב הפוטנציאל זו העובדה שהוא נתפס כיום בקרב המגזר החרדי כמציאות של 'בדיעבד', ואפילו הוא עצמו משדר לפעמים: 'אני בסדר, תקבלו אותי', לפעמים עד כדי חוסר ביטחון עצמי. וכאן נשאלת השאלה – האם לממ"ח יש באמת משנה חינוכית ברורה מעבר למסר של 'זה בסדר שאעבוד ולא אלמד תורה, אל תכעסו עליי?' כי יש הבדל עצום בין הסקאלה של 'אני בסדר' לבין 'אני מצוין'".
לצורך ההשוואה מבקש ד"ר איתן להתייחס למוסדות של הפלג הירושלמי. "מדובר אמנם בקבוצה קטנה, אך למרות זאת המוסדות שלהם בצמיחה אמיתית. הם לא מתוקצבים כמעט על ידי הממשלה, גם אין הרבה תרומות פילנתרופיות, ובכל זאת הם צומחים. לדעתי מה שמסייע להם בכך זו העמדה הברורה שהם דוגלים בה, שהיא שופעת ביטחון עצמי ולא מתנצלת. יש להם משנה חינוכית מגובשת לגבי מודל המצוינות שלהם, ומדהים לראות איך שהמוסדות שלהם מתפתחים.
"דווקא מוסדות הממ"ח מקבלים לכאורה את כל המעטפת שהם יכולים לבקש – תלמיד בממ"ח מתוקצב מהממשלה ב-5000 שקלים יותר מאשר תלמיד במוסד ממלכתי, ויש לרוב המוסדות גם תמיכה פילנתרופית גבוהה מאוד. זה נכון שהרשויות לפעמים מתנגדות להקמתם, אך אם נתבונן מבחינה ממשלתית ולא מוניציפאלית, נראה שמחבקים את המוסדות האלו מכל כיוון אפשרי. מה שבכל זאת מונע מהממ"ח להתפתח עוד יותר זו העובדה שהמשנה החינוכית שלו לוקה עדיין בחסר. אני מבין את זה שלא קל בכלל לפתח את הגישה הזו, שכן מדובר בזרם שהוא יחסית חדש, ובילדים שמגיעים ממגוון רחב של משפחות וסגנונות. קשה להציב דמות מדויקת של בוגר ושאיפות ברורות. יחד עם זאת, ברור שיש צורך לחדד את המגמה של המוסדות הללו, כי רק כך הם יוכלו להתפתח".
ומה לדעתך צפוי לנו בהמשך?
"אני מאמין שמוסדות הממ"ח ימשיכו לצמוח במספרים, כי המגזר החרדי צומח מבחינה דמוגרפית. אך האם יהיה כאן גם גידול איכותי ולא רק כמותי? זה כבר תלוי במוסדות עצמם, דבר אחד ברור – כל עוד לא תהיה להם משנה ברורה, והם לא יגדירו את עצמם, החרדים יהיו אלו שיגדירו אותם, ואת זה אנו יכולים לראות כבר היום בשטח".
איור שער: יוני גודמן
