כשתקראו את המילים הללו, כבר כולנו יודעים כיצד בחרה ישראל להגיב למתקפה האיראנית. אולם גם לאחר שסימני השאלה הללו נגוזו, עדיין נותרה שאלה מטרידה אחת שהציקה לאנשים רבים בשבועות האחרונים.
באחד באפריל, ישראל חיסלה בדמשק את הגנרל האיראני מוחמד רזא זאהדי המוכר גם בשם חסן מהדווי, מתוך ציפייה מלאה שאיראן לא תעז להסלים ולהגיב באופן חריף במיוחד. הערכת המודיעין הזו, אנחנו יודעים, התבררה כטעות מוחלטת. איראן הגיבה במתקפת טילים וכטב"מים חסרת תקדים על ישראל, מתקפה שדרשה התגייסות קואליציה בינלאומית כדי לבלום אותה, ועוררה בעולם חששות מפני מלחמת עולם שלישית. אם המודיעין פספס ככה רק לפני כמה שבועות, תהו רבים, איך אפשר לסמוך עליו שהוא מעריך נכונה את ההשלכות של תגובה שלנו לאיראן?
המודיעין הישראלי נחשב בצדק כבעל איכויות יוצאות דופן. בכל הקשור לאיראן, עומק החדירה של המוסד לתוכה מאפשר כבר שנים רבות מבצעים נועזים שנעים בין חיסולי מדעני גרעין בכירים ועד שוד הארכיון הגרעיני הזכור לטוב. איך ניתן להסביר מצב שבו מודיעין שיכול לבצע פעולות מורכבות כאלה בתוך איראן לא יודע להעריך נכונה תגובה איראנית לחיסול בסוריה?
התשובה, ככל הנראה, נעוצה בכך שיש הבדל עצום בין יכולת איסוף מידע על האויב ובין הבנת כוונותיו של האויב. מודיעין יכול להחזיק ברשותו את כל העובדות הרלוונטיות, ועדיין לנחול כישלון חרוץ בפענוחן. למעשה, זה בדיוק מה שהתרחש בכישלון המודיעין הישראלי הגדול ביותר בחמישים השנים האחרונות: אירועי השביעי באוקטובר.
בעניין זה, מומלץ לקרוא את דבריה של טרישיה בייקון, עמיתה בכירה במיזם האיומים הטראנס-אטלנטי של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS), צוות החשיבה המוביל בארצות הברית בתחומי יחסים בינלאומיים, ביטחון וכלכלה:
"הערכת האיום מצד קבוצות מיליטנטיות דורשת הבנה הן של יכולתן והן של כוונתן. יכולת מתייחסת ליכולת של ארגון לעסוק בהתקפות ואלימות, בעוד שהכוונה היא החשבון שלו לגבי מתי, איך ונגד מי להשתמש ביכולת זו…
"עבור גורמי מודיעין, זיהוי שינויים בכוונה של קבוצה הוא מאתגר במיוחד, במיוחד כאשר מתמודדים עם ארגונים בעלי יכולת גבוהה כמו חמאס. הערכה מדויקת של כוונה דורשת גישה קבועה לדיונים של המנהיגים. וקשה לחדור לארגונים בעלי יכולת גבוהה…
"לפני השביעי באוקטובר, היה ידוע היטב שחמאס מסוגל ליותר ממה שהוכיחו פעולותיו האחרונות, אך כוונתו הפרגמטית לכאורה ריסנה את היקף פעולותיו. הוא עדיין ביצע תקיפות תקופתיות נגד ישראל, אך התקיפות הללו לא היו תכופות או קטלניות כפי שיכלו להיות. בנסיבות אלה, הישראלים אמנם נקטו בכמה תגובות נגד חמאס, אך שני הצדדים הפעילו איפוק מסוים ונראה כי פיתחו פרמטרים לניהול הסכסוך ולהימנע מהסלמה… החשבון הזה נכשל כאשר קבוצה בעלת יכולת גבוהה מצליחה להסתיר שינוי בכוונות… הכישלון המודיעיני המרכזי היה אי הזיהוי של השינוי בכוונת חמאס".
במילים אחרות, הבעיה היא לא כל כך שהמודיעין הישראלי לא ידע מספיק על היכולות של חמאס (ולמעשה גם על פעולות רבות הקשורות למתקפה: זוכרים את הדיווח על כרטיסי הסים הישראלים שהופעלו על ידי מחבלי חמאס בליל שמחת תורה?), אלא שהוא כשל בהבנתו. מה שבייקון מתארת ככשל לזהות 'שינוי כוונות' של חמאס, מוגדר בפשטות בישראלית מדוברת בתור 'הקונספציה'. וכך בדיוק קרה גם בכישלון לצפות את תגובתה של איראן לחיסולו של הגנרל האיראני: ישראל ידעה בדיוק מהן היכולות הצבאיות של איראן, וגם מה החשיבות המיוחסת לזאהדי בקרב השלטון. היא פשוט לא הבינה את הרפובליקה האסלאמית מספיק טוב, ולא זיהתה את הגעתה לנקודה שבה היא מרגישה ביטחון (או אילוץ) להגיב ישירות לחיסולים ישראליים.
הפיזיקאי זוכה פרס נובל נילס בוהר נהג לטעון בהומור: "קשה לחזות – בעיקר את העתיד". אולם החיים דורשים מאיתנו לא פעם בדיוק את המאמץ הקשה הזה – גם אם איננו מומחי מודיעין. אין שום דבר שמבטיח הצלחה, אבל הכשלים האחרונים של המודיעין הישראלי מזכירים מה מבטיח כישלון. מונופול על הידע הוא לא המפתח לניבוי מוצלח; הכל תלוי ביכולת לקרוא נכון את המפה. בלי יכולת להיכנס באמת לנעלי הצד השני, מובטח לנו שנעשה טעויות. לפעמים גם נשלם עליהן ביוקר.
איור: shutterstock
