מועדון חברים

מה אם התפקיד של החברים בחיים שלנו הוא לראות את החלק הזוהר, היפה והטוב, שהאנשים שנמצאים איתנו כל הזמן כבר לא רואים?

אולי יעניין אותך גם

"סליחה, איך אני מגיע לאולם השמחות?" אני שואל ילדה שעומדת בצד כביש הכניסה לישוב הקטן. "אתה האדם השלוש מאות ששואל אותי את זה הערב". היא עונה ומכוונת אותי להמשך הרחוב. האירוע, בר מצווה לבנו של חברי הטוב, מתקיים תחת כיפת השמים. השעה 23:30 ואני תוהה ביני לבין עצמי מה הכוח שמניע אותי ואת האנשים שממשיכים להגיע גם מרחוק, לצאת מאזור הנוחות אחרי יום עבודה ולהשתתף בשמחה של חבר.

אמרת כנף מפוקפקת ששמעתי פעם אומרת, חברים באים וחברים הולכים, אבל את קרובי המשפחה תמיד תצטרך לפגוש, אוכלים מולך בורקס באירוע המשפחתי הקרוב. לא שאני מיקל ראש בקשרים משפחתיים. משפחה היא באמת מעל הכל ודם כידוע אינו מים. אבל בתקופה האחרונה אני מגלה את הערך המיוחד עליו דיברו חכמינו כשאמרו "קנה לך חבר".

לא הייתי החבר היחיד שהגיע לאירוע. היו שם צעירים שלפני כמה שנים עברו סדנה אצל חברי והפכו לבני בית אצלו, היו שם סטודנטים שלמדו אצלו והפכו לידידיו, היו קולגות מהעבודה שהגדירו אותו כחבר נפש והייתה חבורה של יהודים חסידיים שהתיישבו במעגל ושרו ניגונים בעוד בעל השמחה לוחש על אוזני שהם חברים שהוא פוגש מדי שבוע ליד מעיין ללימוד פרשת שבוע משותף.

אני ניגש לומר מזל טוב לאמא של חתן בר המצווה, אשתו של החבר שבשבילו באתי עד הלום ומספר לה עד כמה בעלה מיוחד ועד כמה כל אחד שפוגש בו רואה באר של השראה וכוחות. "אתה יודע, אני לא תמיד רואה את זה". היא מתהרהרת ואומרת בכנות מפתיעה. "לפעמים כל מה שאני רואה זה אדם עייף שבא הביתה ורק רוצה לנוח". היא עושה רושם של אישה חכמה מאוד ואני זוקף את אוזניי בציפייה להמשך. היא מספרת על חברה שהראתה לה פעם יהלום גדול ואמרה לה את רואה שהיהלום זוהר? תהפכי אותו, ומהצד השני הוא לא זוהר. תסובבי שוב והנה הוא זוהר. לפעמים זה שהיהלום שלך לא זוהר, לא אומר שאין אנשים אחרים שרואים אותו בוהק במלוא יופיו. צריך רק להמשיך ולהביט בו מכל הזוויות.

כשסיימתי את השיחה איתה חזרתי למעגל המזמרים ומאז אני מהרהר בדבריה. מה אם התפקיד של החברים בחיים שלנו הוא לראות את החלק הזוהר, היפה והטוב, שהאנשים שנמצאים איתנו כל הזמן כבר לא רואים? אולי החברים שאנחנו מקיפים את עצמנו בהם, נמצאים כאן כדי להזכיר לנו את הצדדים היפים שאנחנו עצמנו כמעט שכחנו מקיומם?

שמעתי פעם אמרה שמיוחסת לשלמה קרליבך: "העולם אומר שחבר טוב הוא מי שלידו אתה רוצה להיות יותר טוב. ואני אומר, חבר טוב הוא זה שלידו אתה כבר אדם יותר טוב".

אומרים שכדי להיות ראוי לזכות בדין, כדאי להיות אדם כזה שהרבים צריכים לו. אני חושב שלהיות חבר זו גם כן מלאכה לא קלה, לשקף לאדם שבחר להיות לצדך את הצדדים היפים שהוא לא תמיד מודע להם, בכנות ובאהבה. 

בואו נהיה חברים. 

זה בטוח יהפוך לנו את השנה לטובה ומתוקה!

איור: shutterstock

אולי יעניין אותך גם

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית? 

חנה שפיגל

לב הדברים

שגרה יפה כלבנה

אז אולי בכל זאת יש משהו נכון בטבעיות שבה הדברים קורים, ברגילות שלהם, בשגרה האפרורית הקורית כביכול מאליה? אולי באמת יש באותה סערה סביב הירח ומראהו וגון אורו – ליקוי?

"התמכרות זה לא יצר הרע רגיל"

מה ההבדל בין התמכרות ליצר הרע, ואיך יודעים מתי השימוש הופך לתלות מסוכנת? מהן סכנותיה של תרבות השתייה החרדית, ומה גרם למכור לאלכוהול לרצות לזרוק את אשתו מהחלון? מי נמצא בסיכון מוגבר, ולמה קשה לשכנע מכורים לפנות לעזרה? שיחה מיוחדת עם הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד רטורנו 

קרובים-רחוקים: מה קרה לקשרי החברויות שלנו בעידן הדיגיטלי?

אלפי לייקים לא באמת מחליפים חבר-אמת אחד, אבל האם חברויות דיגיטליות חייבות לגזול מאיתנו קשרים של אמת? איך מבדילים בין חברים לשיחת וואטסאפ וחברים לעת צרה? ולמה חשוב כל כך שנלמד את הילדים שלנו לתקשר לא דרך מסכים? יצאנו לחקור

בנצי גולדשטיין

לנשום מחדש

זה כמו ניכור הורי

אפשר להניח תפילין, ללכת לבית כנסת, ללמוד, אבל מה מרגיש הילד הפנימי שלך כלפי אלוקים? אם הוא חווה אותו ככח מחייב, כופה, מרוחק, זה ניכור. פשוט כי זה הצד היחיד שהראו לך.