מחיצה מוחצת?

ספרן של ורדה מילבאואר ומינה צמח מציע מבט מחקרי על החברה החרדית בישראל, דרך עיניהן של נשותיה.

אולי יעניין אותך גם

בעת שהשיח הציבורי על החברה החרדית מתנהל לעתים קרובות בשחור-לבן, מגיע ספרן של מילבאואר וצמח ומציע תמונה מורכבת ועשירה בגוונים. "מעבר למחיצה" הוא מחקר מקיף המשלב ניתוח סטטיסטי וסוציולוגי, המתמקד בנשים החרדיות – קבוצה שלעתים קרובות נתפסת כחידה בעיני החברה הישראלית הכללית.

הספר, המורכב מאסופת מאמרים מחקריים, מתמודד עם שאלות מורכבות על מקומן של נשים בחברה החרדית המודרנית. המחברות בוחנות תופעות כמו הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, היעדרן של נשים מפרסומות במגזר החרדי, ותפקידן המשתנה של נשים חרדיות בשוק העבודה. אולם בניגוד לגישה השיפוטית המאפיינת לעתים את השיח הציבורי, המחקר מציע ניתוח מעמיק המכבד את מורכבות הנושא.

נקודת החוזק של הספר היא ביכולתו להציג את הדינמיקה המורכבת בין מסורת ומודרנה, בין שמרנות ושינוי, כפי שהיא משתקפת בחייהן של נשים חרדיות. המחברות מצליחות להאיר זוויות שונות של התופעה – החל מההיבט הכלכלי של יציאת נשים חרדיות לעבודה, דרך השאלות החברתיות שמעלה השתלבותן במרחב הציבורי הכללי, ועד להשפעות הפוליטיות של תהליכים אלה.

למרות שהספר נכתב במקור לקהל חילוני המבקש להבין את החברה החרדית, הוא מציע תובנות מעניינות גם לקוראים מתוך החברה החרדית המבקשים לבחון את השינויים העוברים על קהילתם. המחברות מצליחות לשמור על איזון עדין בין הצגת ממצאים מחקריים לבין רגישות תרבותית, גם כאשר הן דנות בנושאים טעונים.

עם זאת, חשוב לציין שחלק מהניתוחים בספר עשויים להיתפס כמוטים או חסרים בקרב קוראים מהמגזר החרדי, במיוחד כאשר הם נוגעים בשאלות של אמונה ומסורת. זו תוצאה בלתי נמנעת של הפער התרבותי העמוק בין נקודת המבט החילונית השולטת באקדמיה לבין העולם החרדי.

מטבע הדברים חלק מהדברים ייתפסו בעיניכן החרדיות כמופרכים, הזויים וילידי־רוח של הכותבים. אבל גם כך, יש באסופה הזו המון מידע מעניין ומרתק. ואם הנושא מסקרן אתכם או שיש לכם עצבי ברזל ומעניין אתכם לקרוא 'מה חושבים עלינו?' – זו המלצת קריאה חד-משמעית.

"מעבר למחיצה" הוא ספר חשוב המספק תרומה משמעותית להבנת אחת הקבוצות המשפיעות בחברה הישראלית. גם אם לא כל הקוראים יסכימו עם כל מסקנותיו, הוא מציע בסיס מוצק לדיון מעמיק ומכבד על עתיד היחסים בין המגזרים בישראל.

מעבר למחיצה: חרדיות, כוח ופוליטיקה ורדה מילבאואר ומינה צמח ידיעות אחרונות, ספרי חמד 247 עמ’

אולי יעניין אותך גם

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית? 

חנה שפיגל

לב הדברים

שגרה יפה כלבנה

אז אולי בכל זאת יש משהו נכון בטבעיות שבה הדברים קורים, ברגילות שלהם, בשגרה האפרורית הקורית כביכול מאליה? אולי באמת יש באותה סערה סביב הירח ומראהו וגון אורו – ליקוי?

"התמכרות זה לא יצר הרע רגיל"

מה ההבדל בין התמכרות ליצר הרע, ואיך יודעים מתי השימוש הופך לתלות מסוכנת? מהן סכנותיה של תרבות השתייה החרדית, ומה גרם למכור לאלכוהול לרצות לזרוק את אשתו מהחלון? מי נמצא בסיכון מוגבר, ולמה קשה לשכנע מכורים לפנות לעזרה? שיחה מיוחדת עם הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד רטורנו 

קרובים-רחוקים: מה קרה לקשרי החברויות שלנו בעידן הדיגיטלי?

אלפי לייקים לא באמת מחליפים חבר-אמת אחד, אבל האם חברויות דיגיטליות חייבות לגזול מאיתנו קשרים של אמת? איך מבדילים בין חברים לשיחת וואטסאפ וחברים לעת צרה? ולמה חשוב כל כך שנלמד את הילדים שלנו לתקשר לא דרך מסכים? יצאנו לחקור

בנצי גולדשטיין

לנשום מחדש

זה כמו ניכור הורי

אפשר להניח תפילין, ללכת לבית כנסת, ללמוד, אבל מה מרגיש הילד הפנימי שלך כלפי אלוקים? אם הוא חווה אותו ככח מחייב, כופה, מרוחק, זה ניכור. פשוט כי זה הצד היחיד שהראו לך.