שבת שבע ברכות, התפילה [קרליבך, אלא מה] הסתיימה והכל נוהרים ברוח טובה לחדר האוכל. המשפחות והמוזמנים מתיישבים ליד יקיריהם ואז זה מתחיל:
אחת הדודות, אבי הכלה, גיסו של החותן, אורח שנטה ללון, מכריזים כי יש להציב מחיצות בין הגברים לנשים. אנחנו חרדים, להזכירכם.
במקרים מסוימים זה עובד, שכן למחותנים אין חשק ורצון לעורר מהומה. במקרים רבים אחרים, נשמעות לחישותיהן הארסיות של אחיותיו של החתן, שאגב גם השתתפו בתשלום החדר במלון: אנחנו נשב ליד הבעלים שלנו, האירוע לא של אבא שלהם, וכבר מהומה….
[-מתוך הרשת החברתית]
הסיפור הקטן והיומיומי הזה מוכר מן הסתם ללא מעט אנשים ונשים שהשתתפו אי פעם בשבת שבע ברכות משפחתית. והוא מעלה תהייה אינסטינקטיבית: האמנם? האם בני המשפחה שמאלצים את כלל האורחים להקים מחיצה מייצרים מהומה על לא דבר, או שמא צודקים הם שכן סוף כל סוף, 'אנו חרדים, להזכירכם'? האם זהו עניין הלכתי טהור או שלפנינו נורמה חרדית-חברתית בלבד? ומה ביחס לעירוב מגדרי בחתונה, במקום עבודה? היכן עובר קו הגבול אם קיים כזה בכלל?
הרב יעקב בוצ'קובסקי שחיבר ספר בשם 'תורתו ואומנותו' בנושא, נפגש עמי לשיחה [לא כריאיון] לדיון הלכתי, ופסק כבר בפתיחה ללא הנחות: "האם בחתונה, בשבע ברכות, הגברים מביטים בהתעניינות על הנשים לבושות במיטב מחלצותיהן? את מי אנו מנסים לרמות? הגמרא במסכת עבודה זרה ברורה:…
