חרדים עובדים בעיר האברכים: ראיון עם הרב ישראל גרטנר

איך מרגיש פקאן מסוכר שמוצא את עצמו במרכזו של סלט כרוב חמצמץ? התְּהִיה הזו טרדה את מחשבתי כשביקשתי לארח במדורנו את קהילת הגר"א ממודיעין עילית, קהילה של חרדים עובדים בלב עיר האברכים. כדי לרדת לעומקה של החוויה הייחודית הזו שוחחתי עם הרב ישראל גרטנר, רב הקהילה מזה עשור.

איך הגעת לשמש כרב קהילה של חרדים עובדים בעיר שזכתה לכינוי 'עיר האברכים'?

"אחרי החתונה התגוררתי כמה חודשים בירושלים ובבני ברק, ומהר מאוד הגעתי לקרית ספר. היינו מהזוגות הראשונים בעיר, לפני כ-30 שנה. בהתחלה גרנו במה שנקרא 'העיר העתיקה' של מודיעין עילית, קריית ספר. בהמשך העיר התפתחה וגדלה מאוד, ונוספו שכונות חדשות. לפני 10 שנים עברתי לשכונת גרין פארק, שהיא שכונה חדשה. הקהילה כבר היתה קיימת שנתיים-שלוש קודם לכן, וכשבאתי לגור בשכונה הסתובבתי כמו תושב חדש בין בתי כנסת. חיפשתי את המקום המתאים לי, ונמשכתי לבית הכנסת הזה שהרגשתי בו אווירה חמה ונעימה. אחרי זמן קצר פנו אלי הגבאים ואמרו לי שהם מחפשים רב, ושאלו האם אני מוכן להיות רב הקהילה".

כראש כולל בקריית ספר, לא חששת להשתלב בבית הכנסת של חרדים עובדים בעיר?

"לא, זה לא הפריע לי בכלל. כבוגר ישיבת חברון, התחנכנו לקבל כל אחד בסבר פנים יפות ולכבד כל אחד. יש דברים שאפשר ללמוד דווקא מאנשים שהם לא אברכים. לפעמים בנאדם אומר "מה אני אלך להתפלל במקום שיש שם הרבה 'בעלי בתים'?", אבל מי שבאמת אברך ולא צריך להוכיח חיצונית שהוא יושב ולומד, אז אין לו בעיה להתפלל במקום שלא כולם שם אברכים. לכן יש גם הרבה אברכים שמרגישים בנוח במקום כזה ובאים להתפלל אצלנו. 

"יתרון נוסף שיש לקהילה כלפי כל מתפלל הוא העובדה שהיא אינה המונית כל כך. יש בה מקום גם לאברכים צעירים שעכשיו התחתנו ומגיעים לגור בשכונה. בחור שהיה בישיבה במקום מרכזי, ופתאום הוא אברך צעיר שלא מקבל יחס מאף אחד, זו חוויה לא פשוטה. כאן בקהילה משתדלים לשאול בשלומו ולקרב אותו, ולפעמים זה הצלת נפשות לאברך צעיר".

אמרת שיש דברים שאפשר ללמוד דווקא מחרדים עובדים, מה למשל?

"לפעמים הם יותר תומכים באחרים ופחות מסוגרים. אברכים קשורים יותר לקבוצה ולכולל שלהם. אפשר גם ללמוד הרבה בענייני חסד. בנוסף, פעמים רבות יהודי שעובד לפרנסתו מצליח לנצל את זמנו הפנוי ללימוד יותר מאברך שלא מנצל את השעות העומדות לרשותו כדבעי. במקרה כזה הרגשת הנחיתוּת צריכה להיות נחלת האברך.

"כמו כן צריך לדעת שבן תורה נמדד בשאלה איפה הראש נמצא. אם אברך נמצא בכולל אבל הראש נמצא בתענוגות בעולם הזה, הוא לא בן תורה. לעומת זאת חברו שעובד, אם ראשו, מבטו ומגמתו כל היום לשעות שבהן הוא לומד, אזי הוא הבן תורה האמיתי. כך מפרש רבינו יונה את הפסוק במשלי "מצרף לכסף וכור לזהב, איש לפי מהללו", שהאדם נמדד במה שהוא מהלל ומעריך. יש אדם שעובד, אך מהלל ומעריך לומדי תורה, ויש שלומדים אבל הערכתם נתונה לעשירים ועסקנים וכדומה".

השאיפה הזו לייחד מקום וזמן ללימוד תורה, מתבטאת גם במסגרת הקהילתית?

"אנחנו משתדלים לעשות פעילות תורנית באווירה מגובשת בקהילה. יש את השיעורים – יש כמה שיעורי דף היומי כל יום, ובליל שישי אני מוסר שיעור הלכתי, שבסופו מוגש כיבוד עשיר. לפעמים קיימנו את השיעור הזה ביער בן שמן לאור זרקורים בעזרת גנרטורים. כמובן, יש אבות ובנים, ואנחנו מקיימים אירועים כמו מסיבת פורים אצלי בבית, וביום העצמאות 'בר בי רב' עם טובי המרצים. 

"אני משתדל מאד, עד כמה שאני יכול וכמה שידי מגעת, להחדיר את העניין של קביעת עיתים לתורה, כך שגם אלה שיצאו לעבודה כל אחד מסיבתו הוא, יהיו בבחינת 'תורתו קבע ומלאכתו עראי'. בצורה כזו גם הזמן בו הוא עובד הוא בבחינת קביעת עיתים לתורה והכשר ללימוד התורה. כמו אותה אשת ראש ישיבה שכשבעלה ישן מישהו דפק בדלת, והיא אמרה שהוא מכין שיעור עכשיו, כי אם הוא לא יישן הוא לא יוכל להכין שיעור. אותו דבר אדם שעובד, אם בזמן הפנוי הוא יושב ולומד אז הכל זה רק הכשר ללימוד תורה. אבל זה תלוי בגישה. אם הגישה של האדם היא שהעיקר זה התורה אז גם כשהוא עובד זה הכשר לתורה".

לא רק עיר של אברכים

בעיני אדם מבחוץ, מודיעין עילית נתפסת כמקום אברכי לחלוטין. לפי הרב גרטנר, עם זאת, עם השנים וגידול האוכלוסייה, גם הציבור הפך מגוון יותר. "בתחילה אכן היה כאן רוב מוחץ של אברכים צעירים, אולם גם האברכים התבגרו וחלקם עזבו את הכולל, וגם הגיעו אנשים מבוגרים לגור פה. זו אולי 'עיר אברכים' ביחס לערים אחרות, אבל זו בהחלט לא הגדרה שמקיפה את כל התושבים המקומיים".

האם במודיעין עילית יותר קשה להיות חרדי עובד? מרגישים יותר ניכור מהסביבה?  

"יש קושי. אני לא יודע אם זה קושי שנובע מיחס חיצוני אמיתי, או קושי של האדם עצמו שרק חושב שמתייחסים אליו אחרת. יש כאלה שזה מפריע להם עד כדי כך שעוזבים את העיר למקומות שפחות מזוהים עם אברכים. אבל לפעמים תחושת הדחייה היא פרי דמיונו של היהודי העובד לפרנסתו כשהוא נמצא ליד האברך, בעוד האברך לא חש כך כלפיו כלל.

"לפעמים, עם זאת, זו לא רק תחושה של דחייה, אלא ממש קושי טכני, בקבלה למוסדות וכדומה.

אני לא יודע אם האפליה פה במוסדות היא בנימוק של עובדים או לא עובדים, אבל הרבה פעמים אנשים עובדים באמת נתקלים בבעיות של מוסדות לימוד וכדומה. זה קושי שאי אפשר להכחיש אותו. מוצדק או לא זו שאלה אחרת אבל הקושי ודאי קיים".

וכרב הקהילה אתה עוסק בזה?

לפעמים כן. כאשר מגיעים חברי קהילה עם בעיות כאלה אני משתדל לעזור עד כמה שאפשר. במקרים שבהם לא מקבלים את המשפחה לסמינר או לישיבה מסיבה שאיננה מוצדקת, כשרק חיצונית נראה שהמשפחה לא מתאימה, אז אני משתדל לעזור להם. בדרך כלל, כשהמשפחה באמת מתאימה, אני גם מצליח. אבל לפעמים לאותם אנשים קשה עם זה שהם לא מתקבלים אוטומטית והם צריכים לפנות לרב. הם מרגישים שעושים להם טובה וזה עצמו קצת פוגע בהם".

מודיעין עילית ידועה כעיר שבה קיימת הנהגה רבנית דומיננטית של רב העיר, הרב קסלר. לדברי הרב גרטנר, גם הוא מעורב בהחלט במקרים בהם אנשים סופגים סירוב קבלה ממוסדות בלי הצדקה.  "אני פונה אליו במקרים שבהם אני חושב שהוא יכול לסייע, והוא קשוב לעניין".

בעוד בעיית הקבלה למוסדות אינה ייחודית למודיעין עילית, לא תמצאו בעיר את המשפחות העובדות פותחות מוסדות משלהן. "אני חושב שבמודיעין עילית זה פחות קיים. זה קורה איפה שיש ריכוז גדול של אנשים עובדים. במודיעין עילית אחרי הכל זה מיעוט, ולכן לפעמים הם מרגישים פה פחות בנוח ליזום דברים כאלה. אני חושב שבינתיים כל אחד שחושב על זה מבין שזה לא יצליח. יש בעיר רב שיש לו מה להגיד ולא עושים שום דבר בניגוד לדעתו".

מצד שני, אתה אומר שרב העיר לוקח אחריות על השתלבות ילדי העובדים במוסדות.

 "הוא בהחלט לוקח אחריות. הוא גם מגיע אלינו לבית הכנסת כשיש אירועים או שיעורים, ומדבר בחביבות ובחום על הקהילה. אבל הוא לא רוצה שיפרצו מסגרות ויעשו דברים שהוא מתנגד להם.

"עדיין, צריך להבין שגם לרצון להכיל במוסדות הרגילים יש לפעמים גבול. לפעמים בנאדם באמת לא מתאים למוסד. כלומר, לפעמים אדם רוצה להיכנס למוסד שפשוט לא מתאים לו ולאופי של הבית שלו. וזה לא יהיה טוב לא לו ולא למוסד. אז צריך להסביר לו את זה. אם אתה רוצה להשתנות אז בסדר, תשתנה לגמרי. אבל אתה לא יכול לנהל בית באופן מסוים ואחר כך לרצות להתקבל  למוסד שמנוהל באופן שמנוגד לדרך שבה אתה מנהל את הבית שלך".

אז מה הפתרון למקרים כאלה?

"יש גם כל מיני מוסדות או סמינרים שהם בסגנון פחות 'פְרוּם' ויותר פתוח. רוב המשפחות שם הן משפחות יותר מודרניות. כל אחד צריך לדעת מה מתאים לו. יש פה מענה בעיר לסוגים שונים, אבל אם אתה רוצה דווקא את המוסד שלא מתאים לך אז זו בעיה. במקרה כאלה גם אני נזהר, כי אני לא יודע אם אני צריך לעזור להכניס למוסד לא מתאים, או שאני רק גורם לנזק".

יש בעיר סמינרים יותר פתוחים, למשל?

"בתוך העיר יש כמה סמינרים, אבל לפעמים הסמינרים האלה נחשבים לפחות איכותיים וטובים. בעיר שרובה אברכים, בדרך כלל האנשים האיכותיים הולכים למקומות שנחשבים פחות מודרניים. כשלמדתי בחברון לא הרגשנו נחיתות לעומת הפוניביז'ערס בגלל שאנחנו יותר מודרניים, אבל פה באמת לא מצליחים לפתוח סמינר שיהיה גם יותר מודרני אבל שיחשב איכותי, כזה שאנשים ילכו לשם מלכתחילה. כל סמינר קצת מודרני מקבל כבר שם של פחות איכותי. זו אכן בעיה קשה שטרם מצאנו לה פתרון".

דיברנו הרבה על אתגרים. האם לעובדה שהקהילה ממוקמת בעיר מאוד אברכית יש השלכות חיוביות על הקהילה?

"אדם שנמצא הרבה שעות ביום, במסגרת עבודתו, במחיצת אנשים שהשקפת עולמם שונה בתכלית מהשקפת העולם החרדי, נמצא בהחלט בסכנה של ירידה רוחנית בהשפעת אותם אנשים. לכן הימצאות בקרבת אברכים בני תורה מזכירה לו מה חובתו בעולמו.

"שמתי לב לתופעה מעניינת שהרבה בעלי בתים שבעצמם בקושי קובעים עיתים לתורה, חשובים להם מאד הלימוד וההתמדה של בניהם. הם מדרבנים אותם ללא הרף להיות שקועים בתורה, ואין קץ לשמחתם כשהדבר עולה בידם. ייתכן שיש למקום המגורים השפעה על כך".

הרב ישראל גרטנר

• למד בישיבת חברון
• בן 52, נשוי אב לשש בנות
• עוסק בעריכה תורנית, חבר במכון הרב פרנק
• בעבר שימש כראש כולל בנס ציונה [בפרויקט של וולפסון], וכראש כולל בקריית ספר

קהילת הגר"א

• כתובת: ישועת דוד 14 גרין פארק, מודיעין עילית
• גודל: 80-100
• גיל: כ-13 שנים
• רב: הרב ישראל גרטנר