על קשב והקשבה

כמו בכל חורף, גם השנה הצטננתי. ב"ה לא שפעת ולא קורונה, סתם צינון מצוי. לא משהו שמצדיק אזכור לולא התעוררתי בוקר אחד ולא הצלחתי לדבר. כחכחתי בגרוני, לגמתי כוס מים, אך ללא הועיל. לא הצלחתי להפיק קול, בבחינת 'שפתי נעות אך קולי לא נשמע'. וחוסר יכולת לדבר, עבורי, זהו כבר אירוע דרמטי המצדיק התייחסות. 

במהלך "תענית השתיקה" מצאתי את עצמי עוברת תהליך מרתק שכלל מספר שלבים. בשלב הראשון חשתי בהלה ותחושת אובדן. לאחר התאוששות קלה עברתי לשלב השני, בו צפו תחושות של תסכול וחוסר אונים. בשלבים אלה הייתי ממוקדת בעצמי, בבהלה שלי, ברצון ובצורך שלי לדבר, להשמיע ולהישמע, להביע ולבטא. ואז, כמו בכל תהליך שמכבד את עצמו, הגעתי לשלב השני – שלב הקבלה. הגעתי להכרה שזהו מצבי עד להודעה חדשה ומכיוון שבימים הקרובים זוהי המציאות ואיני מצליחה לשנות אותה, אולי העמדה שלי היא זו הצריכה להשתנות. וכך, בניגוד לנטייתי הטבעית, פשוט עצרתי והפסקתי לחשוב על המילה הבאה שאומר. ודבר מופלא קרה – הקשב לסביבה התחדד והתחלתי להקשיב: לאחרים ולעצמי.

מהו קשב

קשב מוגדר כיכולת להתמקד ולעבד בצורה מכוונת מידע ספציפי תוך כדי התעלמות מגירויים אחרים בסביבה. הפניית קשב יעילה הינה רב ממדית וכוללת יכולת למיקוד משאבים מנטליים בגירוי מסוים תוך כדי סינון והתעלמות ממידע ומגירויים רבים, פנימיים וחיצוניים, הסובבים אותנו. כל זאת תוך הפעלת שיקול דעת תמידי המונחה על ידי השאלה: "מה הגירוי המרכזי בו עלי להתמקד כעת".

יכולת הפניית קשב, משחקת תפקיד משמעותי בכל תחום בחיינו: בלימודים, בעבודה וגם בתוך מערכות היחסים שלנו. היא זו המאפשרת לנו להתמקד בגירויים חשובים כדי להתפתח וללמוד, לייצר זיכרונות, לייצר שינויים, להשפיע, ליצור ולשַמר מערכות יחסים משמעותיות עם אנשים מסוימים ולהתרחק מאחרים. מחקרים איתרו סוגים שונים של קשב, שאותם אנו מפתחים ומפעילים במצבים שונים לפי הצורך. בין היתר זוהו: קשב מתמשך, קשב סלקטיבי, קשב ממוקד, קשב מוגבל ועוד. ברוב המקרים בחיי היומיום, הפניית הקשב הינה הכרחית, אך אוטומטית ותלוית מצב. למשל, כאשר אנו יושבים בכיתה, הקשב יופנה באופן טבעי לדמות העומדת בראש הכיתה תוך סינון והתעלמות מגירויים שאינם רלוונטיים.

אם כן, הקשב משחק תפקיד משמעותי והכרחי לא רק בתהליכי למידה אלא גם במפגשים חברתיים ומקצועיים. במפגשים כאלה האדם מפנה קשב אל מכלול הגירויים האובייקטיביים הסובבים אותו תוך כדי סינונם של אלה שאינם רלוונטיים עבורו, ובו בזמן מפנה קשב גם לאינטראקציה הסובייקטיבית עצמה. אך האם כאשר אדם קשוב לאדם מולו הוא בהכרח גם מקשיב לו? 

מהי הקשבה?

אנו מתייחסים למילים "להקשיב" ו"לשמוע" כאל מילים נרדפות. אך למעשה, מדובר בשתי מילים המתארות פעולות שונות. שמיעה היא קליטה פיזית של גירויים קוליים באמצעות מערכת השמיעה. לעומת זאת, הקשבה היא "שמיעה מכוונת", הפניית תשומת לב לנאמר. בעוד שמיעה היא פעולה פיזיולוגית גרידא, הקשבה היא פעולה מורכבת הכוללת מספר מנגנונים ומערכות-תהליכים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. שמיעה היא פאסיבית ורגעית. לעומתה, הקשבה היא רצונית ומתמשכת המתחילה במוטיבציה להקשיב לאחר, ממשיכה בהכוונת הקשב אל עבר הדובר. הקשבה מערבת רגשות מתוך עמדה סקרנית הנובעת מרצון להבין ולפרש תוכן ומסרים גלויים וסמויים, מילוליים וכאלה שאינם מילוליים. לבסוף, ההקשבה כוללת מרכיב התנהגותי כגון התקרבות פיזית, שאילת שאלות המעודדות הרחבה ולבסוף מתן משוב מילולי ולא מילולי. הסופר בוב פרוקטור חידד את ההבדל בצורה נפלאה כשכתב "אנחנו שומעים בעזרת האוזניים אך מקשיבים באמצעות הרגשות".

היינו מצפים שאנשים המצויים במצבי שיחה יפעילו "הקשבה" אך מחקרים הראו שבאינטראקציות חברתיות, אחוז גבוה מהקשב הזמין של המשתתפים אינו מופנה אל ההתרחשות בהווה אלא אל העתיד, בעיקר בתכנון התגובה או הפעולה הבאה באינטראקציה. ממצאים אלה נמצאו תקפים גם בקרב אנשי מקצוע טיפוליים ש"מקשיבים היטב" במסגרת עבודתם. כלומר, כאשר אנשים מצויים בשיחה, בכל רגע נתון סביר שכשאחד מדבר השני אינו מקשיב לו אלא עסוק בתכנון תגובתו. במחקרים אלה זוהו דפוסי הקשבה שונים:

• הקשבה אוטוביוגרפית. אנחנו מעבירים את התכנים דרך סנן אישי המבוסס על החוויות שלנו מגיבים בהתאם: גם לי זה קרה, אני מכיר את זה…
• הקשבה שיפוטית. העברת ביקורת על הדובר, תוך כדי הקשבה: חבל שעשית ככה, זו היתה טעות..
• הקשבה ממוקדת פתרון. עיסוק בפתרון ובייעוץ לדובר, למרות שלא התבקשנו לעשות זאת – את צריכה ל…כדאי לך לנסות…
• הקשבה אמפתית/הקשבה פעילה. הקשבה מתוך עמדה סקרנית ומתעניינת, ללא שיפוט לדובר ומבלי לתת פרשנות.

אין צורך להמתין לצינון משתיק קול וניתן לתרגל ולפתח מה שהספרות המקצועית מכנה "הקשבה אמפתית ופעילה" במספר טכניקות פשוטות בכל סיטואציה חברתית:

1. היו נוכחים. נסו עד כמה שניתן, להיות נוכחים בשיח על ידי סינון גורמים מסיחים חיצוניים (כגון רעשי רקע ומכשירים סלולריים) ופנימיים (פנו כמה רגעים לפני שיחה לנשימה עמוקה, לשתייה או חטיף ולריענון על מנת להימנע ממחשבות מסיחות, מעייפות ומרעב).
2. שימו לב לרמזים לא מילוליים. כ-65% מהתקשורת האנושית אינה מדוברת. רמזים לא מילוליים יכולים לספק מידע רב אודות הדובר והמסר שהוא מעביר. למשל דיבור מהיר עשוי להוות רמז לכך שהדובר נרגש או חרד.
3. שאלו שאלות פתוחות. שאלות של כן/לא הן שאלות ללא מוצא, מונעות הרחבה וקוטעות את זרימת השיח. לעומת זאת, שאלת שאלות פתוחות וסקרניות מניבות מידע עשיר ומשדרות לדובר שאנו מתעניינים בו ובמסר שהוא מעביר. שאלות בסגנון: "אתה יכול להרחיב קצת יותר בנושא הזה?" מעוררות מחשבה ותורמות לשיח ולמשתתפים.
4. שקפו מה ששמעתם. לאחר שסיים לדבר, ספרו לדובר מה הבנתם שאמר. טכניקה זו מדייקת עבורנו את הבנת המסר ומשדרת לדובר שהוא נשמע והובן.

כבר דובר רבות על הקשר בין גוף ונפש, והשבוע, בשיאה של תקופה עמוסה, הגוף שלי כנראה הבין מה שהנפש שלי טרם תפסה. ואימץ את דברי רבי שמעון: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (אבות א', י"ז).

אמ;לק – כך תתרגלו הקשבה אמפתית ופעילה:

1. היו נוכחים – סננו גורמים מסיחים למיניהם
2. שימו לב לרמזים לא מילוליים
3. שאלו שאלות פתוחות – ולא רק שאלות של 'כן' ו'לא'
4. שקפו מה ששמעתם

איור: shutterstock