סליחה, יש לכם אולי רב?
מבולבלים קצת, לא יודעים מה לענות? אתם לא לבד. אם נסתכל בהכללה על ציר החיים של בחור ישיבה חרדי קלאסי, אפשר לומר שלאורך כל חייו לא הייתה לו דמות רבנית יציבה אחת שליוותה אותו לאורך הדרך. בישיבה קטנה הוא יתחבר לראש הישיבה, למשגיח או לאחד הר"מים, יתייעץ איתם על מה שישב לו על הלב מדי פעם – אבל בדרך כלל עם פילטר משמעותי וסינון מדוקדק. בישיבה הגדולה יהיה ראש ישיבה חדש, גם הוא ימלא פונקציה מסוימת של יועץ מעת לעת, אבל לרוב כשהבחור יתחתן הוא ימצא את עצמו שוב לבד. בשנה הראשונה הוא יגור בשכירות קרוב להורים, יתיידד חלקית עם רב בית הכנסת, יפנה אליו פעם או פעמיים, ואחרי שנה יעבור לגור בעיר אחרת ושם לרוב לא יחפש אפילו רב אלא יסתפק במו"צ זמין.
התיאור הזה אינו תיאור חריג, אבל יש שימצאו אותו עצוב. יש שיגידו: זו בדידות. שיטוט נוודי תוהה, לעיתים מבולבל, בים החיים. בלי הדרכה משמעותית, בלי דמות נוכחת שמהווה עוגן ומספקת פרספקטיבה תורנית להתמודדויות החיים.
בארצות הברית למשל, הדבר שונה לחלוטין. סימי ספולטר הוא בן להורים אמריקאים, ולדבריו, המהות הרבנית שהוא ינק מהתרבות האמריקאית, חסרה לו עד מאד כאן בישראל. סימי הוא חרדי עובד, נשוי ואב לשניים ומתגורר באופקים. כנער, גדל בקרית…
