לונדון, 1941. מטוסי ה'לופטוואפה', חיל האוויר של גרמניה הנאצית, צוללים מעל ראשם של בני העיר בכל יום ומפציצים אותה, כמו גם כמה ערים מרכזיות נוספות. ישנם ימים שבהם מאות נהרגים. ישנם ימים שהמספר עובר את אלף הנרצחים. אבל כשהם מסתתרים בחדרים פנימיים בבתיהם, במרתפים, או במנהרות ה'אנדרגראונד', הרכבת התחתית, שהפכו ליעד-מקלט מועדף על רבים, הבריטים היו עסוקים בתחום שיחה פופולרי אחד: בדיחות. והרבה מהן.
תמה חוזרת על עצמה בבדיחות: לונדוני נכנס לשירותים, אך רץ החוצה כשמכנסיו משתלשלות, משום שעליו להסתתר מתחת שולחן כבד בשל אזעקה.
ישראל, אוקטובר 2023: כשהאזעקות מעוטף עזה ועד תל אביב לא מפסיקות לילל, ישראלים מתבדחים ביניהם ברשתות החברתיות על הזמן המועדף למקלחת. אלדד סיטבון, המכונה 'מואיז הקטן', מפעיל את מומחיותו לנתונים מימי הקורונה וביחד עם יובל הרפז, שותפו למשימה מאותם ימים, הוא מרכז לנו את המידע ויוצר גרף ברור שמרמז מתי אפשר להיכנס למקלחת בלי שיהיה צורך לברוח ממנה בטרם הסתיימה.
בעודנו מוחים את הדמעות שלא מפסיקות לזלוג, עם ישראל מחפש את הדרך לחוסן. להישרדות. ליכולת להתגבר ולהמשיך לחיות גם כשמתינו עדיין נאספים ואיום של מלחמה קשה עודנו מוחשי מאוד. איך שרדו עמים אחרים שהתמודדו עם תקופות קשות כאלו? התבוננות בתקופות כאלה, מן העבר הרחוק והקרוב, יכולה ללמד אותנו כמה נקודות לחיזוק ההתמודדות בתוכנו.
