שלוש סקירות קצרות

מחשבות והמצאות (ג'ף בזוס), הדיפלומטיה של הפתרון הסופי (אירית דובלון-קנבל) והשבה והחמצה (בלהה שילה)

אולי יעניין אותך גם

אאוץ', כדרך חיים

הקריאה בסיפור חייו ונסיקתו של אחד היזמים המפורסמים בעולם, ג'ף בזוס, היא חוויה מעוררת השראה. הרבה לקחי חיים מפוזרים על הדרך. מימי הילדות שבהם הוא גדל בחווה של סבא, מתעסק עם בעלי חיים ולא כולא את היצירתיות שלו בסד של בית ספר רגיל, דרך הרגע שבו הוא לוקח את הסיכון המטורף ומקים את 'אמזון' נגד כל הסיכויים, ועד הנסיקה המטאורית. 

ובכל זאת, מי שלא ממש מתעניין בבזוס, עלול להתאכזב מעט. מדובר ב"אסופת כתביו", ברשימות של דו"חות שחלקם חוזרים על עצמם. אך בעיניי שווה כל הספר כדי לקרוא את הדו"ח של שנת 2000, רגע השפל של החברה. "אאוץ'", כותב בזוס, "זאת היתה שנה אכזרית". ולמרות הכול הוא המשיך. 

מחשבות והמצאות 

  • ג'ף בזוס 
  • הוצאת: מטר
  • עמודים: 267

הדיפלומטיה של הרוע

על גרמניה הנאצית ועל שואת יהודי אירופה, נכתבו מיליוני ספרים ומחקרים. רובם מתעסקים בזוועה הגדולה, במלחמה רבת החזיתות. הספר החדש 'הדיפלומטיה של הפתרון הסופי', מביא עמו חידוש מחקרי מעניין. בעיקר בגלל שני המוקדים שעומדים במרכז הספר: 

סיפורו של משרד החוץ הגרמני באותן שנים. סיפורם של הדיפלומטים שנדרשו לשווק לעולם את זוועות 'הפתרון הסודי'. הם לא נחשבים בדרך כלל פושעי מלחמה או אפילו 'נאצים', אבל הפקידים הללו שירתו את הרוע לפעמים באדישות ולפעמים בלהט.

מוקד נוסף ומרתק: סיפורם של יהודי גרמניה. בשונה מהקהילות היהודיות בכל אירופה, יהודי גרמניה חוו על בשרם את כל שלבי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי. במובן מסוים הם היו 'שפני הנסיון' של הרוע. הספר המרתק מאשש זאת באמצעות מסמכים. כתיבה קולחת, עם נטיה מחקרית. 

הדיפלומטיה של הפתרון הסופי

  • אירית דובלון-קנבל
  • הוצאת: מאגנס
  • 417 עמודים

סופה של האידיש

אם כיום שפת האידיש נתפסת כהתגלמות של שמרנות חרדית ארכאית – באזורים רחבים של מזרח-אירופה שלפני מלחמת העולם, הייתה זו תרבות מודרנית בועטת. משוררים התפייטו בה, סופרים רקמו בה רומנים, ועיתונאים קראו בה תיגר. בשפה הזו חוו יהודי מזרח אירופה את כל סערות המאה ה-19 וה-20. 

רגעים ספורים לפני שתרבות האידיש הושמדה בכבשנים, קם המכון המפורסם 'ייִוואָ' (ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט – 'המכון המדעי היהודי') בעיר וילנא שהייתה אחד ממרכזי התרבות האידית בעולם. 

הספר 'השבה והחמצה', עוקב אחרי פעילי ההנצחה שהחלו לאחר השואה לנסות להציל את מה שנותר מהמכון הוילנאי ולהעבירו לסניף החדש בניו יורק. מבצע ההצלה הזה נקרא בשטף עלילתי מרגש נוסטלגי ונוגע. 

השבה והחמצה

  • בלהה שילה
  • הוצאת מאגנס
  • 132 עמודים

אולי יעניין אותך גם

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית? 

חנה שפיגל

לב הדברים

שגרה יפה כלבנה

אז אולי בכל זאת יש משהו נכון בטבעיות שבה הדברים קורים, ברגילות שלהם, בשגרה האפרורית הקורית כביכול מאליה? אולי באמת יש באותה סערה סביב הירח ומראהו וגון אורו – ליקוי?

"התמכרות זה לא יצר הרע רגיל"

מה ההבדל בין התמכרות ליצר הרע, ואיך יודעים מתי השימוש הופך לתלות מסוכנת? מהן סכנותיה של תרבות השתייה החרדית, ומה גרם למכור לאלכוהול לרצות לזרוק את אשתו מהחלון? מי נמצא בסיכון מוגבר, ולמה קשה לשכנע מכורים לפנות לעזרה? שיחה מיוחדת עם הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל ומייסד רטורנו 

קרובים-רחוקים: מה קרה לקשרי החברויות שלנו בעידן הדיגיטלי?

אלפי לייקים לא באמת מחליפים חבר-אמת אחד, אבל האם חברויות דיגיטליות חייבות לגזול מאיתנו קשרים של אמת? איך מבדילים בין חברים לשיחת וואטסאפ וחברים לעת צרה? ולמה חשוב כל כך שנלמד את הילדים שלנו לתקשר לא דרך מסכים? יצאנו לחקור

בנצי גולדשטיין

לנשום מחדש

זה כמו ניכור הורי

אפשר להניח תפילין, ללכת לבית כנסת, ללמוד, אבל מה מרגיש הילד הפנימי שלך כלפי אלוקים? אם הוא חווה אותו ככח מחייב, כופה, מרוחק, זה ניכור. פשוט כי זה הצד היחיד שהראו לך.