נועם:
אתחיל מהסוף – התגייסתי.
טוב, בערך.
החל מ-1.1.2024 הצטרפתי לתוכנית 'קודקוד', שמכשירה חרדים כמתכנתים לשירות ביחידות מודיעין כמו 8200, לוטם (תקשוב) וכדומה. למה בערך? כי כרגע זו רק מכינה לצבא. כעת משלימים פה לימודי ליבה בסיסיים ובעוד כחצי שנה נעבור בבקו"ם.
זו לא החלטה חדשה. ידעתי שאני רוצה להתגייס כבר לפני כתשעה חודשים, כשעזבתי את הישיבה. וההחלטה הזו לא הושפעה מאירועי השבעה באוקטובר. ועדיין, אשמח לחלוק איתכם כמה מהתובנות שאני צובר פה על הדרך.
נלך רגע אחורה. כל חיי הוכוונתי למסלול מאוד ברור – אברכוּת. המסלול הליטאי הקלאסי. נָאר תֵּיירה, כמו שאומרים.
בזמנו זה היה מאוד טבעי. הרעבע'ס בחיידר ('זִכרוּ', למי שמכיר) חינכו שזה הדבר שצריך לעשות. כנ"ל הר"מים ב'קול תורה' וכן הלאה. רק מה – בתוך האמירה ש'כך צריך לעשות', מובלעת ההנחה ש'זה הדבר היחיד שצריך לעשות'. ופה דברים כבר התחילו קצת יותר להסתבך.
מצד אחד, סדר העדיפויות בחיידר היה מאוד ברור. היו רק 45 דקות לימודי חול ביום, שגם בהם בעיקר שיחקנו 'ארץ עיר' ומדי פעם הרב התקדם כמה עמודים בחשבון או בלשון (המקצועות היחידים שלמדנו). הפוקוס היה אך ורק על לימודי הקודש, שבהם, יש לציין, הצוות עשה עבודה טובה בהחלט.
עם זאת, מהבית כן קיבלתי את העובדה ש'חשוב לדעת עוד דברים'. ההורים שלי ניסו לשלוח אותי למורה…
