במעלה המדרגות היורדות

מדרגות מדרגות יש, ואנחנו לא רוצים שכל עם ישראל יהיה אותו דבר. לכולם יש זכויות שוות, אף אחד לא יהודי יותר מחברו. ועדיין, יש היררכיה

אולי יעניין אותך גם

בהכרזת העצמאות של ארצות הברית כתבו האבות המייסדים את המשפט המכונן: "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים…". ערך השוויון, קרי – ההבנה שכל בני האדם שווים, ואין מי שנולד עם מעמד גבוה יותר או זכויות יתר, נתפס כיום כערך נעלה בקרב האנושות כולה. גם אצלנו מקובל לצטט את רבי עקיבא במסכת אבות: 'חביב אדם שנברא בצלם' כהוכחה למעלה המשותפת לכל בני המין האנושי, שנבראו כולם בצלם אלוקים.

מהפכנים בכל הדורות ביקשו לזעזע סדרי עולם כדי להבטיח שוויון. בולט מעל כולם מרקס, שהגדיר את כלל יחסי הכוחות של החברה האנושית כמערכות של דיכוי. משנתו ניצחה, וגם בימים אלו ממש הטירוף על מדשאות האוניברסיטאות בניו יורק יונק את כוחו מהתפיסה המרקסיסטית.

ברוח התקופה, קשה לפעמים לקבל את האמת הפשוטה. אבל הדת היהודית גורסת שלא כל בני האדם נולדו שווים. מאז נהיינו לעם, מי ששייך אלינו – בן לאם יהודייה או גר צדק שנכנס בברית וקיבל עליו עול מצוות, אינו שווה לכל בני האדם. מדי בוקר אנחנו מברכים את ברכות התורה, מכריזים ואומרים: "אשר בחר בנו מכל העמים". בליל שבת אנחנו מקדשים על היין: "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים". לא כל בני האדם נולדו שווים. אנחנו שווים יותר.

*

הדחף להשוות את כולם, קטן כגדול, לא פוסח גם עלינו. עם ישראל מורכב מגוונים שונים שיוצרים יחד את הפסיפס המושלם שאנחנו. ארבעת המינים שבלולב ואחד עשר סממני הקטורת מלמדים אותנו ששלמות נוצרת מריבוי הדרכים, ולא מדמיון מודרך ומוכתב.

הרבה ביקורת חברתית שנשמעת במחוזותינו, גם כאן במקום הזה, מקורה באותה תפיסת שוויון שגויה, על פיה כולם-כולם שווים. אם נלך אל אבני היסוד של עולמנו נבחין באבנים שונות, שכולן נצרכות. יהלומים ואבני חן יקרות, אבני שיש גרניט וציפחה, ואבני בניין. אין איש מזלזל בבלוקים, יהיה מי שיאמר שמבחינה מסוימת הם חשובים מאבני החן עשרת מונים. ועדיין יש מדרג של אבנים יקרות ואבני בניין. הקולות שמבקשים להשוות את כולם למין פלטה אחת אינם אלא טעות, שכן כבר העיד בנו רבינו הרמח"ל במסילה אשר סלל לישרים: 

כִּי בָזֶה בָּחַר ה', שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאוּמָּה שֶׁתִּהְיֶה כֻלָּהּ שָׁוָה בְּמַעֲלָה אַחַת, כִּי יֵשׁ בָּעָם מַדְרֵיגוֹת מַדְרֵיגוֹת, אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ, הִנֵּה לְפָחוֹת יְחִידֵי סְגוּלָּה יִמָּצְאוּ אֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת עַצְמָם הֲכָנָה גְמוּרָה, וְעַל יְדֵי הַמּוּכָנִים יִזְכּוּ גַם הַבִּלְתִּי מוּכָנִים אֶל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ…" (פרק יג)

מדרגות מדרגות יש, ואנחנו לא רוצים שכל עם ישראל יהיה אותו דבר. לכולם יש זכויות שוות, אף אחד לא יהודי יותר מחברו. ועדיין, יש היררכיה. יש אנשים בעלי מדרגה גבוהה יותר, ויש כאלו שבמדרגה נמוכה יותר. וזה בסדר. בסדר גמור. בזה בחר ה'. הגבוהים מרימים גם את הנמוכים.

חשוב שיהיו גוונים בחברה שלנו, ושנשפיע אחד על השני טובה וברכה. יש הרבה סוגים של אנשים, כולם מקרינים משהו ומשדרים משהו. מעשירים דיון, ומרחיבים אופקים. ואני מרשה לעצמי לומר, שהפילוג שהתרחש בציבור הליטאי לפני עשור גרם נזק לכלל הציבור. כשאין גורמים מאזנים בתוך החברה, אנחנו מתכנסים אל הדומה, מתרחקים מהשונה, ומצטמצמים.

בימי ספירת העומר, אנחנו אמורים להתחזק ולנהוג כבוד זה בזה, כדאי להזכיר שגם ציבור האברכים וגם ציבור העובדים, השמרנים והמתחדשים, המתבדלים והמעורים, כולם מפסידים מהחומות המתגבהות בין הציבורים השונים. לכולם יש מה ללמוד זה מזה. זה כל הקסם. 

איור: Shutterstock

אולי יעניין אותך גם

לקט, שכחה ופאה

יצירתה של סיגל מאור מבטאת תהליך סיזיפי המזכיר את המודל של ספירת העומר - הבונה עקב בצד אגודל, יום אחר יום ושבוע אחר שבוע, קומה במהלך הרוחני מפסח ועד שבועות

החינוך ליהדות בעת הזו

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה את הדרך הנכונה לתיקון המעשים וליישור המידות

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

האנטישמיות החדשה והמרחב היהודי הרעיוני

טבח שמחת תורה עורר את החברה הישראלית לחשב מסלול מחדש. כמו המרחב הפיזי שלנו, הנבדל ונפרד בהכרח מזה של אומות העולם, כך המרחב הרעיוני שלנו חייב להיות נבדל. עליו להיות יהודי – מושתת ומבוסס על יסודות עצמאיים של העם היהודי

משה שפר

מגזין

ישיבות תיכוניות חרדיות: שילובים, ניגודים וחיבורים

לאחר עשור של צמיחה מואצת במספר הישיבות התיכוניות החרדיות, לראשונה הן מתאגדות ומשתפות פעולה. הכנס השנתי מבית האיגוד החדש חשף את הניגודים האידיאולוגיים והפרקטיים בין הישיבות השונות, אך גם אפיקים לשיתוף פעולה. משה שפר השתתף בכנס והביא את הקולות

נעם לב

לגדול עם תשובה

לגעת בכאב שלהם

אני מאמין שבלי קשר לדעתכם בסוגיית הגיוס, בעד או נגד או חלקית או מה שלא יהיה - אנחנו צריכים להתרגל לכאוב את כאב החיילים, הפצועים וההרוגים, כאב המשפחות, הכאב של עם ישראל

שונאים אותנו, כאן ושם

סיפורו של קומיקאי שכתב ספר רציני וכאוב, המהווה כתב אישום נוקב על אנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי בעולם, אך לא תורגם לעברית משום שהישראלים לא התחברו לניתוק שלו עצמו מישראל. ואז הגיע השביעי באוקטובר והפך לו את החיים

כניסת מנויים

כניסת מנויים