יאיר יעקבי הוא לץ. כלומר, הוא לייץ אמיתי עם מוח מטורלל. הסיפורים שלו יוצאים ממוח קודח שהשם יודע איזו כוס תבהלה הוא שתה לפני שהוא כתב אותם. הוא מסוגל לערבב שטויות מוחלטות, נונסנס ובדיחות אבא תפלות ומעלות עשן שפתאום נאספות לכדי סיטואציות שמפיקות ממך צחוק משוחרר, כזה הגורר מבטים של: 'מה מצחיק כבר בספר עם כריכה מקושקשת שנראית כמו שער מחברת אחרי הרצאה משעממת ורק מבט עליו גורם לך להיות עם בעיות קשב וריכוז'. 

לעיתים הוא כל כך שטותניק, עד שכשראיתי בקרדיטים על העיצוב והאיורים את 'עופר וינטר', הלכתי לבדוק אם יש אכן אמן מוכשר בשם הזה (יש!) או שיש כאן איזו הברקה עוקצנית כלשהי שיש להבינה. 

אחרי 'לא עשו חכמינו', שהיה בנגיעות 'אנדרדוס' והורכב מהומור פנים מגזרי מעולה, הוא עושה זאת עם 'לא כזה סיפור', שהפעם עוסק בחייו שלו עצמו, או בעצם, בחיים של כולנו. 

הוא מדלג בין זוגיות, חינוך והורות להתמודדות עם חיי היום יום והחברה בעולם של שומרי מצוות, עם עומס קריטי של רפרנסים ישיבתיים שמעניין באמת איך עין של קורא ישראלי ממוצע תבין אותם בלי לקרוא בין השורות. 

'לא כזה סיפור' מצטרף לספרי הומור מגזרי משובח שחסרים כל כך, וכל אחד כזה מייתר את הצורך לגייר את הקיים, כמו בתיאור שלו על 'מי הזיז את השכינה שלי', 'אנא בכח קרנינה' ו'הרב הנזיר שמכר את הפרארי שלו'. 

בכישרון רב הוא יוצר מופע סטנדאפ כתוב ולא מאולץ, מחולק לסיפורים סיפורים, שאתה יכול ליהנות ממנו בקצב שלך. ספר שאפשר לקרוא בכמה דקות של אסקפיזם, או אחרי שכולם קורסים ביום שישי ארוך ("אם קודשא בריך הוא לא היה רוצה שנעשה סעודת שבת עם ילדים מוטרפים מעייפות, הוא לא היה קובע את כניסת השבת בשקיעה אלא בצהריים. אז אתם טובים יותר מריבונו של עולם?"). 

מה שיפה בסגנון שלו הוא שאחרי אוסף שטויות, כשלעיתים אתה מתחיל לחשוד שהתיאור המופרך הזה אולי בנוי על גרעין של אמת, או כמו שיעקבי קורא לזה "אני לא ממציא פה כלום רבוייסי, ככה זה היה" – הקורא עלול לגלות שהייתה פה חתיכת מוסר־השכל עוקצנית במיוחד והבדיחה היא ממש עליו. 

אחד הקטעים הללו למשל הוא 'תורת ישראל נגד יעקבי יאיר', סיפור שמסתיים עם סוף מפתיע במיוחד, ובו מיודענו יעקביני נתבע. התביעה מעלה לעדות את הדף היומי, את שניים מקרא ואחד תרגום ("הם די חזרו אחד על דברי השני, למרות שהיה מי שטען שהתרגום חידש על דברי השניים שלפניו"), ואז מגיע להעיד גמר הצ'מפיונס ליג שצורח מהתרגשות למראה חברו הנאשם. שוב, קשקשת משוחררת שבתוכה נעוץ מוסר מכאיב וחד. כי אם ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, שלו מאתיים. ואז יוצרת תוכחה אחת בחינניות.

ואם אתם לא מבינים איך ביקורת ספרים יכולה להסביר באופן די ברור שמדובר בשטויות והבלים, ואז להוסיף שאין עוד מלבדו, זו בדיוק חידת מר יעקובי.

תנסו ליהנות, ואם לא הצלחתם, זה לא כזה סיפור.

• לא כזה סיפור
• יאיר יעקבי
• 272 עמ'
• הוצאת ידיעות ספרים

קום ושתה בארץ

מדריך יין מרתק נותן מבט מקיף לתעשיית היין שהתפתחה בישראל בצעדי ענק ושווה לכל פק"ל טיול

ממתג מזקקות ויקבים, מומחה לתיירות יין, צלם יינות וכורמת נכנסים ליקב ישראלי. זו לא התחלה של בדיחה, אלא של אחד המדריכים הטובים יותר לעולם היין הישראלי שיצאו בשנים האחרונות בארץ.

ארץ ישראל זינקה בשנים האחרונות בגידול היין שלה, בהתעניינות במקומית ביין והקמת יקבי בוטיק רבים ולא רק. בתוך שטח של 22,000 קמ"ר, רק 65 הם כרמי יין נטועים, אבל איזה יין, אה?!

ארבעת אוהבי היין הללו (בהתאמה), איתמר גור, גיא הרן, דוד סלברמן ורוני ססלוב יצרו את 'יומן יין' – הרפתקה ישראלית. המדריך המלא לכל מה שקשור ליין בארץ.

הספר, שנפתח משני הצדדים, באנגלית ובעברית, בנוי כך לכל אורכו. בכל דף ישנה תיבת טקסט בעברית ובאנגלית, כך שזו יכולה להיות גם מתנה מעולה לחברים שבאים לבקר בארץ.

בתחילת הספר ישנם סקירה ומיפוי של עולם היין בארץ, במאמרים קצרים ואינפוגרפיקה, העוסקים בכל מה שאפשר מזני הענבים ועד כמות היין הנוצר כאן, הכנה של הקוראים לסיורי יקבים עם טיפים מעולים. הסבר קל איך לטעום יין, ואפילו שו"ת מתומצת על כשרות ביין (שניכרת בו נגיעתו של מבקר היין רונן פרלמוטר, יישר כח). בספר לא נכנסו באופן עקרוני לפירוט על כשרות היקבים, וטוב שכך, שכן זהו עניין דינמי. ישנה אף הבהרה מכובדת ומפורטת איך להקפיד כמבקרים לא לגעת בחביות או מכלים כלשהם ביקבים כשרים.

גוף הספר ועיקרו הוא בעצם אנציקלופדיה ליקבי ישראל המחולקת לשישה אזורים: רמת הגולן, הגליל, מישור החוף, יהודה, שדרת ההר והנגב. כל אזור והיקבים שלו על פי סדר הא-ב. כל יקב זוכה לעמוד עם ערך קצרצר על היקב וסיפורו לצד תצלום שמכניס לאווירה. מלבד זאת, ישנו פירוט על הטרואר של כל אזור לצד המלצה למקומות טעמים במהלך הטיול. בכל עמוד יקב, ישנה גם קוביית QR שניתן לסרוק בסלולרי ולהגיע ללינקים לכל מה שקשור ליקב, אתר, צור קשר וכדומה.

אוהבי היין ימצאו בספר הזה לא רק מדריך טוב, כזה שאפשר אפילו להשאיר בקביעות ברכב ומפעם לפעם למצוא מקום לנחות בו לביקור, אלא גם ספר מרתק שפותח צוהר לעולם היקבים העצום בארץ שלעיתים אנו לא נחשפים למלוא רוחבו.

החיסרון הגדול של יומן יין הוא שדי קשה לקרוא אותו בלי להתפתות לפתוח בקבוק.

לחיים.

• יומן יין
• איתמר גור, גיא הרן, דוד סלברמן, רוני ססלוב
• 263 עמ'
• עריכה עברית: מירה איתן
• עריכה אנגלית: סיימון לייבי