שנות השלושים של המאה הקודמת היו תקופה סוערת בארצות הברית. בעוד אירופה מתמודדת עם עלייתו של היטלר, גם באמריקה צמחה תנועה פרו-נאצית משמעותית. הספר מתאר כיצד יותר ממאה ארגונים אנטישמיים פעלו בגלוי ברחבי המדינה, כשהבולט שבהם היה הבונד הגרמני-אמריקאי. ארגון זה קיים עצרות המוניות, הקים מחנות קיץ לנוער בסגנון היטלראי, והפיץ תעמולה אנטישמית בקנה מידה נרחב. שיאם של האירועים היה בעצרת ההמונית במדיסון סקוור גארדן (האולם הקודם שנשא שם זה) ב-1939, שם התאספו אלפי תומכי נאצים תחת דגלי צלב הקרס. מול איום זה, מתאר בנסון כיצד התארגנה קבוצה ייחודית של מתנגדים – אנשי העולם התחתון היהודי. בהובלת דמויות כמו מאיר לנסקי, מיקי כהן ובאגסי סיגל, הם ארגנו מערך של "שוברי שביתות" שפעלו נגד התכנסויות נאציות. הספר מתאר בפירוט את פעולותיהם: החל מחדירת מרגלים למחנות האימונים הנאציים והפעלת רשת מודיעין שעקבה אחר פעילות הארגונים האנטישמיים וכלה בפיזור אספות באמצעות אלימות פיזית שבה מתמקד הספר לכל אורכו.
הקורא הישראלי הרווי בספרי שואה למכביר, לא בהכרח נחשף לפן הזה של התקופה, ולכן ימצא עניין בקריאה על האיום הנאצי הפנים־אמריקאי. ואכן, הספר "גנגסטרים נגד נאצים" מאת מייקל בנסון, שיצא לאחרונה בתרגום לעברית, מציג סיפור היסטורי מרתק אך בעייתי. הקריאה בספר מעלה שאלות מטרידות על הדרך שבה אנו מספרים את ההיסטוריה ועל הלגיטימציה שאנו מעניקים לאלימות.
הקריאה בספר קולחת, בנסון כותב כמו כתב 'פשע אמיתי' (ז'אנר שפחות שכיח בישראל אך נפוץ בעולם כולו בכלל ובארצות הברית בפרט) לחדוות לבם של הקוראים חובבי הז'אנר. אך קריאה ביקורתית מעלה את המתח בין תיעוד היסטורי להאדרת אלימות. בנסון משרטט בספרו את פעילותם של דמויות ידועות מהעולם התחתון היהודי-אמריקאי כמו מאיר לנסקי (שעד סוף ימיו לא שכח את העלבון של מי ש'קראו לי גנגסטר') ובגסי סיגל במאבק נגד קבוצות פרו-נאציות באמריקה. אך בעוד שהספר מתיימר להציג את מאבקם כמעשה הרואי, הוא נכשל בהצדקת הטענה שפעולות האלימות שלהם אכן תרמו משמעותית למיגור האידיאולוגיה הנאצית באמריקה. למעשה, כפי שהספר עצמו מציין, הנאציזם באמריקה דעך רק לאחר פרל הרבור, כאשר הפטריוטיזם האמריקאי הפך את התמיכה בגרמניה הנאצית ללא לגיטימית.
לטעמי אחת הבעיות המרכזיות בספר היא האופן שבו הוא משתמש למעשה בטראומת השואה והנאציזם כרקע להאדרת דמויות מהעולם התחתון. הספר מנסה לצייר את הגנגסטרים כגיבורים, תוך התעלמות מהבעייתיות שבמתן במה חיובית לפעילות פלילית. גם אם הדמויות המרכזיות פעלו נגד איום אמיתי, השימוש באלימות והקשרים עם העולם התחתון מעלים שאלות אתיות מורכבות שהספר אינו מתמודד איתן באופן מספק. אם רמיזות מתנערות פה ושם אינן מספקות אתכם.
בנסון מנסה לרכך את המסר האלים באמצעות דמויות כמו השופט נתן פרלמן והרב הרפורמי סטיבן וייז, שכביכול הציבו גבולות מוסריים למאבק. ההדגשה שהפעילים נמנעו מהריגת נאצים נראית כמס שפתיים, במיוחד כשהספר חושף שהסיבה העיקרית הייתה פרגמטית – הימנעות מהתערבות משטרתית – ולא מוסרית.
אולי שלא במכוון, הספר 'שם על השולחן' השחיתות המערכתית בדמוקרטיה האמריקאית של אותה תקופה. הוא מראה כיצד רשויות החוק התעלמו מאירועי אלימות משני הצדדים, ואיך גורמים שונים – הן מהעולם התחתון והן מהתנועות האנטישמיות – ניצלו את חולשת המערכת.
לסיכום: "גנגסטרים נגד נאצים" הוא ספר שמעלה שאלות חשובות על האופן בו אנו מספרים את ההיסטוריה היהודית-אמריקאית. בעוד שהוא מציג פרק היסטורי מרתק, הוא נכשל בהצדקת ההילה ההירואית שהוא מנסה להעניק לגנגסטרים. במקום להתמודד עם המורכבות המוסרית של השימוש באלימות במאבק נגד הרוע, הספר נוטה להאדיר את האלימות עצמה כפתרון לעת מצוא לבעיות בהתהוות. זוהי החמצה של הזדמנות לדיון מעמיק יותר על האמצעים המוצדקים במאבק נגד אידיאולוגיות שנאה, ועל המחיר המוסרי של בחירת דרך האלימות.
גנגסטרים נגד נאצים: איך נאבקו מאפיונרים יהודים בנאצים באמריקה בזמן מלחמת העולם השנייה
- מייקל בנסון
- מאנגלית: דפנה לוי
- מטר: היסטוריה
- 336 עמ'
כך (אולי) תשרדו
שני מחברים עשו לימונדה מהלימון של כולנו
"במקרה הכי גרוע" הוא ספר שמנסה להכין אותנו למגוון רחב של מצבי קיצון – החל מזיהוי פצצות וההתנהגות הנדרשת במקרה של חטיפת מטוס, או איך תבטיחו את שרידותכם ושרידות בני המשפחה במקרה של התקפה גרעינית, דרך התמודדות עם התקפות של שודדי ים או שור מסתער, ועד להנחיות מה לעשות כשכלב תקיפה משתולל ברחוב.
הספר מציע פתרונות גם לסיטואציות קיצון פחות דרמטיות אך מסוכנות לא פחות, כמו קפיצה מגשר לנהר או מגג של רכבת. אלה מצבים שרבים מאיתנו ראו בסרטים, אך מעטים חשבו ברצינות על התגובה הנכונה אם חלילה ימצאו את עצמם בהם.
החלק המטריד במיוחד בספר עוסק במצבי חירום רפואיים, כמו למשל כיצד לפעול בזמן התקף לב. זהו פרק שעלול להיות מאתגר במיוחד עבור היפוכונדרים, שאולי ימצאו בו טריגר להתקפי חרדה קשים. להם מומלץ לקרוא אותו רק תחת מעקב רפואי צמוד.
חשוב להדגיש: למרות שהספר כולל הצהרת פטור מאחריות סטנדרטית, יש מקרים בהם העצות המוצעות דורשות שיקול דעת נוסף. למשל, ההמלצה לצנן את הגוף במים קרים במקרה של התחממות יתר – עצה שעלולה להיות מסוכנת אם לא מיושמת בזהירות, כפי שלמדנו ממקרים טראגיים בבריכת המשושים ובמקומות אחרים בגולן.
ובכל זאת, כשקוראים את הספר במצב הרוח המתאים, הוא יכול להיות גם משעשע ומעניין. לא בכדי נמכרו ממנו למעלה מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם. המהדורה הראשונה יצאה לפני כעשרים וחמש שנה, וכעת הספר חוזר במהדורה מעודכנת, המותאמת לאתגרי התקופה.
בשבילנו הספר מספק מידע שימושי על מצבי קיצון, המשעשע מתערבב בו עם המפחיד, וההומור עוזר להפיג את המתח שהתרחישים הקיצוניים עלולים לעורר. מומלץ למי שרוצה להרחיב את הידע שלו על מצבי חירום, אך כאמור, בתנאי שנזכור לקרוא אותו בעין ביקורתית ולהפעיל שיקול דעת.
במקרה הכי גרוע: מדריך להישרדות במצבי קיצון
- ג'ושוע פיבן ודיוויד בורגניכט
- מאנגלית: יעל אכמון
- הוצאת תכלת
- 309 עמ'
