גיוס חרדים לאן? פאנל בלעדי ומיוחד

בדרך כלל הכי קרוב ל'חניה בשפע' באזורים הללו זו החניה של רכב המשלוחים של מכולת 'שפע חסדי הבורא'. קודם כל, אני אוהב מכוני מחקר מגזריים. הם תמיד מדברים בפאתוס כזה ויודעים הכל, למה חרדים אוכלים בחד־פעמי, כמה חרדים יהיו באקדמיה בשנת 2036 ומה הפתרון לפלונטר הגדול ביותר שיש. כל פעם זו סוגיה אחרת.

בהזמנה הובטח ל'המקום' סיקור בלעדי של דיון ראשוני מסוגו על סוגיית 'גיוס חרדים לאן?' כחלק מפרויקט מחקרי חדש שנקרא 'חרדים לאן?' מבית המכון לתיאוקרטיה.

חייגתי למספר שהופיע בהזמנה: יעקב כהן, מנהל מחלקת דוברות ויחסי חוץ. 

משום מה כשחייגתי קפץ חלון של אפלקיציית ME עם השם 'קובי גלובלצ'יפ'. אם זה לא מוכר לכם, כנראה שלא הייתם בין אלו שהתלהבו מהשיווק של חברת גלובלצ'יפ הבינלאומית.

בכנס ההשקעות של החברה שהתקיים באולמי 'בית אהרן יהושע', הם הסבירו שזו חברה המייצרת דגם מיוחד של סים חכם לנשקים ורכבים חשמליים. אמרו שטסלה, הפנטגון, ה-CIA וה-MI6 הם רק חלק קטן מהלקוחות שלה וזו גם הסיבה שקשה למצוא פרסומים עליהם ברשת. הוראה של ביטחון שדה של ארגוני הביון. לא השקעתי אז, אבל אומרים שגם הרווחים הפכו לחשאיים ובלתי נראים. המפיצים בארץ אמרו שייתכן ונערכה התנקשות קשה במנהלי החברה ולא ניתן לספר יותר מזה. יש מצב שיש לי קצה חוט לכתבה הבאה.

"המכירה היום בארבע, נשארו רק חיתולים ממידה 6 ומעלה", אמר מי שענה ובא לנתק.

"זה אני ממגזין 'המקום', לאן הגעתי?", שאלתי ופתאום הקול שלו השתנה.

"כן, שלום וברכה, מגזין 'המקום' אמרת? בוא נבדוק אצלינו ברשומות. הנה, כן אתה מופיע אצלנו. במה אפשר לעזור?".

"בקשר לפאנל", זרקתי מה שעבר לי בראש, "חניה, יש באמת בשפע?".

"אתה לא תאמין", הוא אמר, "בלב גאולה, במתחם המכון תהיה לך חניה ממש קרובה לאן שתבחר, ברמה של לחנות ליד היכל הדיונים שלנו או ליד המטבח. כלומר, מתחמי הקפיטריה. מה שתרצה".

נשמע טוב. אולי גם אצליח לקבל פרוטקציה לשימוש מפעם לפעם בחניון הזה. כך חשבתי אז.

בתאריך המיועד הגעתי למקום לפי הכתובת בווייז ומתברר שמשהו לא הגיוני. יש שם חנויות. לא מכון ולא חרדי. "כן, כן, זה מסביב למטה, יש שער כזה שפתוח תיכנס לשם". נסעתי בעקבות ההדרכה ואכן הגעתי לחניון תת קרקעי ישן ומצומק. 

במשהו אחד הוא כנראה צדק. חניה לגמרי בשפע, אבל במקום יש חושך מצרים. 

בעוד אני רועד מפחד, מתקרב אלי האור לאט לאט. כמו אלו שמתארים את המוות הקליני שלהם, רק הפוך. אני לא עובר בתוך האור, הוא זה שמגיע לעבור בתוכי. 

"שלום", הוא אמר והושיט יד ללחיצה. "קובי, מחלקת דוברות וממלא מקום המנכ"ל, בוא, המכון ממש כאן בדירה הזו".

באתי לפתוח את הדלת אליה הצביע. "לא!", הוא צעק, "זה של משפחה שגרה כאן, זה דירות מחולקות, לנו אין דלת, צריך להיכנס מהחלון של המטבח, כלומר הקפיטרייה".

לא באתם לשמוע תיאור משעמם על אדריכלות בירושלים של מטה, כלומר בתת-קרקע, אז ניגש היישר לפאנל. זה התחיל עם שלושה פאנליסטים, שהמתינו שעה וחצי לרביעי, שסיפר שהתעכב בגלל שהיה בשיחה דחופה.

…

הם יושבים בסלון שדף מודפס בפונט סת"ם קורא לו 'היכל הדיונים'. ששה סטנדרים במעגל. 

אנחנו תופסים מקומות, מישהו מוציא נגן mp3 ומתחיל להקליט.

משהו מדי מסודר במקום הזה. כאילו רצו לצלם את הכל, אבל בעצם נאסרה הכנסת מצלמות. 

קובי, שהוא כעת המנחה, מציג את הנוכחים: "אני מתכבד לפתוח בישיבה מספר אפס שלוש אפס שמונה חמש, שנת התשפ"ה, אלפיים עשרים וחמש, המכון החרדי לתיאוקרטיה. איתנו נמצאים הרב ד"ר יעקב יצחק שלגי, מומחה לנפש האדם שיסביר לנו על התהליכים הנפשיים של המתגייסים וההשפעה על הציבור החרדי בעת גיוס המוני".

אני מסמן לעצמי לברר על תחום התמחותו של שלגי והכשרתו לרבנות. כשאני שואל הוא אומר בחיוך מבויש שהוא לא באמת רב. "זה ככה קוראים לי בבית הכנסת, אתה יודע ר' או הרב, אין סיבה מיוחדת". ובהקשר המקצועי, אומנם אין לו דוקטורט (עדיין), גם זה כינוי, אבל הוא מספר שמתכנן משהו בפתוחה. כרגע הוא נחשב 'מאסטר ברמה ו' על ידי בית הספר 'נפש כל חי' להכשרת מטפלים, אחרי שעבר שתי סדנאות של הרב קושילביץ, ממציא ומייסד שיטת ה'קליניקע'.

"הבא בתור", המשיך קובי, "זה חיימ'קה, כלומר מר חיים בוזגלו, שהוא בא אלינו היישר מהמילואים, והוא מעדיף בצניעות לא לפרט באיזו יחידה הוא משרת, אבל כמי שמכיר את המערכת הצבאית ממש מקרוב, יהיה לו המון מה לתרום לנו לדיון.

"לידו יושב הרב צבי יהודה לוי, שהוא מחשובי קהילת 'טהורי השקפה'. ואחרון חביב, הרב אהרן יצחקי, ראש הקהל של קהילת העובדים 'אחים למשק' ברמת בית שמש ח' ובעלים של אייזיקס טרוולינג ספיישלטי לטיולי אקסטרים כשרים".

הרב יצחקי: "אפשר לקרוא לי אהרן, לא צריך תארים. הכל בסדר, אנחנו לא ב…".

כולם יושבים מתוחים לקראת השאלה המאתגרת שתפתח את הדיון.

למה חרדים לא מתגייסים?

בוזגלו: "מי אמר שחרדים לא משרתים? למה נקודת ההשקפה לייחוס, פותחת בזה כמו אקסיומה? חרדים מתגייסים בהחלט והם חלק מהמלחמה. תחדד, השאלה היא אולי למה לומדי תורה מקרב הציבור החרדי לא מתגייסים".

לוי: "חרדים לא מתגייסים. נקודה. מי שמתגייס לא חרדי. אולי יש כאלה ממש בשולי המחנה, בקצה, פסיק של נערים נושרים, כאלה שאין להם מה לעשות בחיים אז הם בצבא וקוראים לעצמם חרדים. מודרנים שבטח הילדים שלהם גם לומדים ליבה".

יצחקי: "חיכיתי לשמוע בעצמי למה חרדים לא מתגייסים, עכשיו אני בכלל מחכה לשמוע אם אני חרדי".

הרב לוי: "אתה ממש לא חרדי".

בוזגלו: "אל תגדיר מי כן ומי לא, זה לא דיון על מיהו חרדי".

ד"ר שלגי: "כשאנחנו רוצים לעשות דיאגנוזה רב־ציבורית לשאלת הגיוס, ובכן, ראשית יש להבין מהו הגיוס בעבור הציבור הישראלי. אני סבור כי הוא משמש אובייקט חליפי, משהו שהיה רלוונטי לקום המדינה וכיום לא ממש נצרכים לו אבל אי אפשר להיפרד ממנו. הביטו וראו, כמה אחוזים כיום קרביים? כלום, ממש כלום, אז למה גיוס? למה להתעסק בשטות הזו כאילו צריכים חיילים?".

יצחקי: "כי ברמב"ם כתוב 'אי זו היא מלחמת מצוה … ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".

לוי: "אוווו, עזרת ישראל מיד צר, רמב"ם, יש לך גם מלך וסנהדרין, נכון? רגע, אתה אומר מלחמת מצווה?".

יצחקי: "בהחלט".

לוי: "טוב, אתם שם ב'רמת בית שמש חטא', מתאים לך לרצות את זה. כי יש במלחמת מצווה דין של יפת תואר".

בוזגלו: "בואו נתאפס על עצמנו, כמי שחי את הצבא בכל מהותו וגם את בית המדרש, אתם סתם מקניטים עכשיו אחד את השני. גם ככה לא פוסקים כמו הרמב"ם בכל דבר, וחוץ מזה זו מחלוקת ראשונים, אבל אתם סתם נכנסים עכשיו לפה של הפצ"ר, בואו אתן לכם סיטואציה מהשירות הצבאי שלי שתבהיר לכולנו עד כמה לצבא יש הרבה מה לעבוד כדי שיוכל להכיל חרדים".

לוי: "אל תעביר נושא ותשטוף לנו את הראש בסיפורים מהצבא כדי להכניס מהדלת האחורית את מורשת הקרב. נראה אותך מדבר על הרמב"ם של "ולא שבט לוי בלב—".

ד"ר שלגי: "מתחנן אליכם, יש לרמב"ם עוד סט שלם של דברים, החזרתיות הזו על שני רמב"מים בלבד היא גם טירדון, כלומר אובססיה, אבל גם אינטלקטואליזציה של הבעיה האמיתית. בתל אביב הרי יש יותר משתמטים בכלל בכל קנה מידה, אז מה רוצים מהחרדים?".

מנחה: "כלומר, הטענה שלך שאין בעיה בגיוס עצמו אלא שיש לפנות לכלל המשתמטים?".

ד"ר שלגי: "בדיוק ממש אכן. ואחרי שנפתור את זה, נדון במוכנות הצבא לגיוס חרדים".

מנחה: "ואז, אם יהיה מוכן, חרדים יתגייסו?".

ד"ר שלגי: "בוא נראה שזה יקרה ואז נוכל לדון, זו הרי לא שאלה קלינית".

לוי: "כופר. אפיקורס. רואים שהאקדמיה גמרה אותך. חרדים לא יתגייסו בחיים ולא במוות. גם אם דוד המלך עצמו יהיה רמטכ"ל, וזה בדיוק שאתה שוכח את העיקר שהתורה היא זו ששומרת, כתוב הרי שתורה מג…".

בוזגלו: "מגנא ומצלא, זה הגיע מאוחר מדי לדיון. בדרך כלל פאנלים כאלה נפתחים בהצהרה שכולם מאמינים שהתורה שומרת ואז אומרים 'אבל' וכל אחד אומר את דעתו".

לוי: "אני לא יודע לאיזה פאנלים אתה רגיל, בטח כאלה של 'כיפור בסיפור' בו כמה פאנליסטים מספרים כל אחד את הסיפור שלו, והכל דביקי וסכריני, או 'חורבן וקורבן' שבו כל אחד ואחת צריכים לספר על כמה האבלות על חורבן הבית היא בעצם הקרבה של כל ההווה העשיר שלנו. כאן אומרים אמת. ואני באמת חושב שבגלל שהתורה שומרת, אז אי אפשר לגייס חרדים".

מנחה: "ואם מישהו לא לומד, אתה בעד לגייס אותו?".

לוי: "כאן מגיעים לבעיה האמיתית והכואבת, באמת כואבת, ממש כואב לי לראות חילונים נופלים בפח הזה. גם אם תרצו לגייס את מי שלא לומד, הצבא לא מותאם לחרדים".

ד"ר שלגי: "וגם לא רוצה חרדים. חשוב שידעו".

בוזגלו: "בכל מקרה אספר את החוויה האישית שלי. חיפשנו מקום להטעין את הנייד. ומה התברר? הכל טייפ C או אייפון. ואיפה בדיוק השקעים של הקטן הזה כמו לכשרים? וצה"ל אומר שהוא מוכן לחרדים. פחחחחח".

…

ד"ר שלגי: "אתם מפספסים משהו אחד באנליזה של המצביא בוזגלו. הוא חיפש מטען. משמע הוא רוקן את סוללת מכשיר הסלולרי שלו, משמע היה לו זמן לטלפון. הבנתם מה עושים בצבא? רק מבזבזים זמן. אין בכלל צבא שלוחם באמת, זה אותו סיפור של הכמטרייל וכדור הארץ ומה שמנסים להאכיל אותנו, הנה, הוא ההוכחה שבצבא לא נלחמים באמת".

המנחה הציץ בשעונו וחתך את הדיון.

"רבותיי, לא ממש הצלחתי להבין אם הבעיה בצבא היא חוסר המוכנות, האם העניין הוא כי התורה שומרת, אבל בעיקרון אין בעיה עם צבא או שבכלל הצבא לא צריך חרדים. זה עד כה פאנל מצוין ומקיף, שומר על חוסר אחידות וקוהרנטיות בדעות. כעת, נעבור לשאלה הבאה:

האם לדעתכם יש לחרדי תחושה לא נעימה בגלל אי השירות הצבאי?

יצחקי: "ברור. זה לא נעים הדבר הזה. חיילים הולכים למלחמה, ו… אתם יודעים. כמי שלא תרם זה ממש מביך אותי. מצידי אני משתדל לתת להם פינוקים, פעם שילמתי על שני חיילים על הקפה בתחנת דלק, לפעמים גם יוצאים לעשות להם מנגלים כי אין דבר שמשמח אותם כמו להמתין שעתיים לסטייק שרוף ולשיר עוד פעם 'עוד יותר טוב ועוד יותר טוב'. בביזנס שלי אני די מסתיר את החזות החרדית שלי. כשאני רוצה קצת לצאת לטיול כלשהו, לבדוק יעד בעולם ללקוחות, אין מצב שאני אלך עם סימנים מזהים. יש מסביב חיילים בטיול אחרי צבא, למה שיראו שאני ככה מבלה?".

ד"ר שלגי: "חוץ מזה שלא באמת אנחנו נפעל לפי מה שהחילונים מרגישים, ובאמת לכן בין היתר חרדים לא מתגייסים, השאלה רק מראה שלא צריך את החרדים בצבא, זו רק פונקציה להרגיש נעים. אבל בעיקר זה פוסט הוק ארגו פרופטר הוק קלאסי. חרדים הולכים בתחושת אי נעימות באופן כללי ולא משנה מה הם עשו, בלי כל קשר הם גם לא עושים צבא אז אתם כורכים את זה אחד בשני. בדיוק הפוך, הם נבוכים כי הם לא יודעים איך להגיב לבושה הזו שכל פעם שיש מישהו בירידה בסקרים במדינה הזו, הוא מיד מעלה את נושא הגיוס כדי לקושש קולות".

לוי: "בדיוק. סוף סוף אנחנו מסכימים. קצת ירידה בסקרים והפושעים האלה גפני וגולדקנופף מיד רצים לדבר על הגיוס כדי שיצביעו להם".

בוזגלו: "לא יודע מה איתכם, אני מרגיש די סבבה עם השירות שלי. נתתי למדינה את מה שאני יכול וזה בסדר, בדיוק כמו שזה בסדר גמור שהיא מתקצבת ישיבות ולא רק כדורגל".

ד"ר שלגי: "נו, אתם רואים? וסתם אומרים שאין חרדים בצבא. החרדים מתגייסים יפה מאוד בכמויות מרשימות. זו סתם הכפשה".

לקראת סיכום של הפאנל המצוין הזה שהקיף היטב את בעיית הגיוס מכל זוויותיה, אתם רואים מצב שבו החרדים יתגייסו לצבא?

בוזגלו: "הם כבר מתגייסים, אולי די עם השקר הזה?".

לוי: "הם לא מתגייסים, לא התגייסו ולא יתגייסו. חרדי וצבא זה שני הפכים, לא קשור לתורה ולישיבות. חרדי לא יכול לשרת, את וכלבא שווין, אתה מבין או שאתה לא מבין? אתה מבין?".

ד"ר שלגי: "חושב כאמור שהדיון הוא על ביצה שלא נולדה, משום שאין גורם צבאי אמיתי שאומר שיש צורך בגיוס ומשכך הפאנל הזה לא רלוונטי בכלל. זה שעולה לשיח חוק הגיוס זה עניין חוקתי פרופר, הוא לא באמת מעניין אף אחד, יש מחקר של המכון למחקרי צבא כבר משנת 1984 שאומר שמפקדים העידו שחיילים שומרי דת הפריעו להם במילוי תפקידם. על מה אתם מדברים בכלל? זה הכל פיקציה חוקתית".

יצחקי: "מה זה חוקתי? חילונים נלחמים בשבילך. תתבייש. עוד כמה שנים אתם תראו איך כל החרדים יתגייסו, כל הישיבות יהיו 'הסדר' בכלל, והשינוי מתחיל מאיתנו, להיות חלק מהאלונקה. לשבת עליה עם כולם, שכל אחד ירגיש את הצורך שלו לקום ולתרום, גם אני חושב שאין ברירה ולא משנה שאני אבא לשניים ורבע ילדים, אני אלך לשרת את המדינה כמה שאצטרך".

בוזגלו: "כל הכבוד אחי, אף פעם לא מאוחר. חושב שבאמת מי שבישיבה אסור לגעת בו שיישאר שם לנצח, אבל אחי, אם אתה חושב שאתה יכול לתת, בוא, גם אם לא תעבור את כל השירות המפרך כמו שלי, הגיע הזמן שכולנו נביע את דעתנו בגאווה, ובלי חשש מדעות קיצוניות כאלה ואחרות בעיתונים כאלה ואחרים, אנחנו, הדור הוותיק יותר ניתן לכם גב ותמיכה".

פתאום בוזגלו האדים.

"מי האיש הזה?", שאל והצביע עלי.

מנחה: "עיתונאי של מגזין 'המקום', למה?".

לוי: "המקום? זה העיתון של החרדים החדשים עם תמונות תועבה?".

ד"ר שלגי: "המגזין שעשה כתבה על תמונות ושם קשקוש על תמונות נשים כדי לצאת ידי חובת כולם?".

בוזגלו: "תמחק, תמחק בבקשה הכל", הוא התחיל להזיע. "יש לי ילדים בחיידר, ילדה שעולה לסמינר, אסור שידעו את כל זה, אתה רוצה תכתוב בשמי עכשיו את דעתי: הגיוס לצבא הוא איסור חמור. אין הבדל בין מי שלומד או מי שעובד".

יצחקי: "הילדה עולה לסמינר מהדלת הקדמית או שזה מהדרין?".

לוי: "אף חרדי לא עובד, תפסיקו לשקר כדי להתחנף לשלטון".

בוזגלו: "והכל בסייעתא דשמיא הוא רק לפי מה שארגון למענך לעזר למלש"בים בני ישיבות שאינם מתגייסים יגיד, וחלילה וחלילה להתגייס לצבא השמד. וכן, אני לא חושש מכלום, אתה יכול לצטט אותי: לצערי נפלתי בשירות צבאי לא פשוט וראיתי במו עיניי, כמו שאמרתי בתחילת השיחה על חוסר המוכנות של הצבא, גם לשיטתם המעוותת של אלו התומכים בגיוס חרדים לצבא".

מנחה: ד"ר שלגי יש לך מה לומר על הדיסוננס הקוגניטיבי הזה?

ד"ר שלגי: "זה בדיוק מה שאמר ממציא שיטת ה-TRV, שכפייה של אדם לעשות פעולה בניגוד לאמונתו גורמת לו להזיות שליליות ומצבים נפשיים בלתי נעימים ואנחנו רואים את זה מול עינינו".

בעוד בוזגלו מנסה להימלט משטח המכון החרדי לתיאוקרטיה, אני מנסה רק לשאול אותו איפה הוא שירת. "אני לא יכול לומר", ניסה להתחמק ואז נשבר. "טוב, נו, עשיתי שלב ב' עכשיו בתחילת חרבות ברזל, היינו שבועיים באיזה מחנה, קיבלנו מנות של מטוס חינם וערכנו אימונים של רובאי מינוס שבע". ניסיתי להבין מה הוא אמר אבל הוא ניסה לעדן את ההלם והסביר שבשבילו שבועיים כאלה זה לא פשוט בכלל. 

חזרתי פנימה לסלון, היכל המכון. המנחה ישב שם שבור. "פאנל של שלושה זה לא שווה", אמר.

ניסיתי להרגיע אותו שיהיה מה שיהיה, חומר קצת יותר קליל לפורים צריך. בכל מקרה לא משנה מה תחשבו על זה, פרוטוקול הפאנל החשוב יגיע לדפוס.

לוי: "זה מצחיק בקושי, הניסיון להוציא אותנו קנאים אדוקים וזועמים מנותקים מהכל שלא אכפת להם מכלום. וזה לא נכון. אני מאוד אשמח שכולם יחזרו בתשובה, אבל אני מבין לחלוטין שאנחנו חיים יחד, אין לי שום בעיה עם אף חילוני, נוצרי, מוסלמי, כלום. רק לא יקרה כלום אם אני אתרחק מהטמאים האלה".

מנחה: "אתה לא יכול לכנות טמאים אף אחד מהרשימה הזו".

לוי: "לא כיניתי אותם. אמרתי שוב, אין לי בעיה איתם. הטמאים התכוונתי לאלו מבני ברק, מהמפלגות החרדיות, אני אתרחק".

ד"ר שלגי: "פאנל מקצועי הוא אירוע שבו אנשים מתכנסים כדי להסביר למה אי אפשר לכנס את האנשים שבאמת צריכים להיות שם. וכאן, הלכתם על הכי בנאלי, נו, אותו שיח כבר שמונים שנה. זה עצוב, לא מצחיק, מתאים יותר לתשעה באב. יש לכם גיליון כזה בכלל או שזה מגזין ביולי-אוגוסט? או שבעיניכם אם הוקמה יחידת 'המכבים' או משהו כזה אז כבר אין צורך בבית המקדש? ולמה אני יוצא אצלכם כזה מטומטם? כי לא בזבזתי כמה שנים על פסיכולוגיה משמימה במקום לטפל פה בעוד נפשות?".

יצחקי, שהיה די בעדי, פתאום הפך את עורו. "זה הסיפור? פאנל לפורים?", הוא צרח, "והרדידות הזו, כאילו החרדי החדש כל מה שמעניין אותו זה – איזה תפקיד נתת לי? אההה, עושה נסיעות אקסטרים. כן, יכולת לשים אותי כחוקר אקדמי, יכולת לעשות ממני ראש בית מדרש 'מחשבת חשיבה' לעניינים מחקריים, אחד שמתראיין ומביע את העמדה החרדית הליברלית יותר, אבל לא, הדביל המפונק מרמת בית שמש ח' שהצביע לדרך ובטח גם תתאר אותי עם מכנסי ג'ינס שהוא לא ג'ינס וכל הקשקושים האלה.

"את הקניות שלי אני גם עושה במדור גאדג'טים שלכם, כי איזה חרדי מתקדם לא צריך מתקן שמצפצף כשנגמר הנייר טואלט. ואם פתחת את הנושא, אז גם המדור תיירות שלכם, כאחד שבתחום, סתם יומן של הנוסע היהודי שהיו כותבים לפני 5000 שנה. כשאתה בא לסקי בסקרמנטו, הדבר האחרון שמעניין אותך זה בית הקברות הספק־יהודי הישן. מותר ליהנות בלי להדביק לכל דבר משהו יהודי כאילו זה הופך את זה לבסדר. אתה אוהב את אביב גפן? לך להופעה שלו בלי לומר שזה בכלל לכבוד סיום מסכת".

מנחה: "ואין גם נשים בפאנל, אין להן זכות דיבור? אתה מבין כמה אתם בכלל הממסד הישן שמתחזים לחדש?".

כאן חשדתי. מה האינטרס שלו להדליק את כולם?

הוא המנחה, הוא זה שאחראי על ההזמנות, הוא היה יכול להזמין את מי שהוא רוצה, ופתאום, הוא מושך את כל האש אלי.

צלצלול טלפון נשמע בחדר. צבי יהודה לוי פתח את הנוקיה התואם כשר שלו וראה שזה לא זה. אחר כך הוציא מהכיס הפנימי של החליפה הארוכה מכשיר שיאומי, הגניב מבטים לכל עבר, קרא את ההודעה הנכנסת ואמר: "יואו, יש לי צו מילואים".

כולנו היינו בהלם. הוא הרים את הראש מהטלפון, וכשראה אותנו הסמיק.

"זה לא סוד", הוא אמר, "הייתי הסדרניק, שירתתי בשריון ואז למדתי בישיבה בקרית הלחמי, אני יודע כיום שכל הציונים הם רעל אחד גדול שמנסה להשמיד אותנו והרבנים של הדתיים לאומיים הם משת"פים של זה עוד מהימים של הרב הידוע שלהם. כן, אבל יש סיבות שבגללן אני חייב ללכת לשירות מילואים, יאללה, רבייסי, להתראות".

נשארנו רק המנחה, יצחקי ואני. 

ד"ר שלגי בדיוק הלך הצידה לטיפול בזום בנער שהתלונן שאין לו חשק ללמוד והוא הסביר לו משהו על היפוך חשקים. 

יצחקי: "טוב, האמת מנצחת. בסוף בסוף כולם על האלונקה. איפה אתה שירתת?", הוא קרא לד"ר שלגי ששם את המטופל רגע על מיוט.

"לא עשיתי צבא", אמר הד"ר, "למה לבזבז שלוש שנים על קשקושים כשאתה יכול לתרום בהתנדבות עוקפת צבא?".

"אז לאן אמרת שאתה מתגייס?", שאלתי את יצחקי, "גבעתי? צנחנים? אתה מורעל ממש".

יצחקי: "כן, מה זה. לתת למדינה זה לתת למדינה. הולך בכל הכוח על 1800".

מנחה: "אתה מתכוון 8200? זה לא ממש קרבי".

יצחקי: "לא לא, 1800 זו היחידה ללימודי בדיקת תוכנה חינם".

החדר הלך וסגר עלי.

המנחה הצביע על התקרה, שם ראיתי מצלמה נסתרת. 

"הכל מבויים", הוא אמר, "פייק כמעט כמו שערים מ-AI חינמי שאתם עושים. אבל זאת הייתה הדרך להריץ בוואטסאפ תיעוד של מה המטרה האמיתית שלכם. כל כך הרבה פיתויים למדור פורים מטופש היה לנו בשבילכם, אבל על מה הלכתם? על זה של הגיוס! עכשיו תלמדו לקח".

היה חושך מפחיד מסביב. פתאום נדלק פנס מסנוור לתוך הפרצוף שלי. רק עכשיו התחלתי לחשוב שאולי זו מלכודת.

"הלכת לפאנל של חרדים על גיוס חרדים?", שאג העורך בטלפון, "מה, אתה לא מבין לבד שאין כזה דבר? יותר קל לגייס את נטורי קרתא לשייטת מלנהל דיון מסודר על הנושא הזה".