חזרה ממעוף השנים אל ערש התנועות האנטישמיות של המאה ה-19 בואכה הפשיזם הפוליטי המאורגן ברמת המדינה והרצחני במיוחד של המאה ה-20, כשבצקלונך מצפן-פרופורציה-פוגרומי מעודכן לגרסה 7.10, זו חוויה מטלטלת.
בהתחשב בעובדה שהעדכונים האחרונים שאיכשהו נקלטו בתודעה היו בשנת תרפ"ט ואולי קצת גם ב-1936, שתי סדרות אירועים שהתרחשו לפני השואה האיומה שמחקה הכל ועשתה גם שמות בזיכרון הקולקטיבי שלנו, מוחקת גם פוגרומים 'רגילים' שהתבצעו אחריה. המבט שלנו עבר שינוי דרמטי. לישראלים שבינינו, החוויה המכוננת של מדינת ישראל, נטתה גם להוסיף מיסוך 'היסטורי' לכל מה ש'היה שייך לעבר ואיננו עוד', ועדכון הגרסה של 7.10 הוסיף עוד בהירות מבעיתה לתיאורי הפרעות.
לקרוא עכשיו על פרעות קישינב האיומות (49 הרוגים) שהאימה שבעקבותיהם הניעה גל הגירה חסר תקדים מתחום המושב היהודי באימפריה הרוסית לכל איפה שהיה אפשר לברוח (ארצות הברית, דרום אפריקה ועוד), על פרעות הומל ב-1903 (8 הרוגים אך גם קצת הגנה עצמית ואז משפט שהסתיים בהאשמת היהודים המתגוננים) ואז על פרעות ביאליסטוק ב-1906 עם מחיר דמים לא נתפס – אז – של למעלה מ-200 הרוגים יהודים ונזק אדיר לרכוש יהודי בעיר הגדולה ששלושה-רבעים מ-63,000 תושביה היו יהודים שהרגישו ממש בעיר יהודית. זו חוויה שונה מלקרוא על כך בדיוק לפני שנתיים.
מקרים אלו ואחרים, מרוסיה, אוקראינה ופולין, שימשו ב-2016 את לורה אנגלשטיין, פרופ' (אמריטה) להיסטוריה רוסית מאוניברסיטת פרינסטון ומופקדת הקתדרה על שם הנרי ס' מקניל לתולדות רוסיה באוניברסיטת ייל, בסדרת הרצאות מיוחדת שנשאה בישראל במסגרת במת ירושלים להיסטוריה על שם מנחם שטרן של החברה הישראלית להיסטוריה.
באמצעות בחינה מחדש של כמה מקרים שבהם ניתן לחקור את יחסיהם של יהודים ולא-יהודים לשאלת האנטישמיות ככוח פוליטי, לגיטימי או לא לגיטימי ככל שיהיה, ואת דרכי הפעולה שנקטו יחידים וארגונים כדי להתמודד מולה משיקולים שונים (מוסר ואתיקה, פוליטיקה, חוקיות ועוד) מנסה אנגלשטיין לזהות את החלקים במאבק הזה שכן הצליחו לפרוץ דרכים יעילות, למרות הכשלון הקולוסאלי של הצלת יהדות אירופה בשנות הארבעים של המאה העשרים.
הספר נקרא כמו סיפור פוליטי מרתק ומתמשך, נפגוש בו דמויות מוכרות כמו הפרקליט היהודי אוסקר גרוזנברג (1866ֿ–1940) שמוכר לרבים מאיתנו כמי שעמד בראש צוות ההגנה במשפט בייליס. הוא היה בעל זיקה ציונית והועלה על פי בקשתו לקבורה עשור לאחר מותו במדינת ישראל הצעירה, רחובות נקראו על שמו בכמה ערים בישראל. אבל חבריו לצוות ההגנה ולמעשה ל'לשכת ההגנה' שהקימו במטרה להגן על היהודים נעדרי הזכויות בפני מערכת המשפט הרוסית האנטישמית ביסודה, ואחר כך ל"איחוד להשגת זכויות מלאות לעם היהודי" (שנקרא בקיצור ביידיש: פאלקסגרופע, קבוצת העם), מהם: גנריך סליוזברג (1863–1937) ומקסים וינוור (1863–1926) שהיה גם חבר הדומה הרוסית, זכו להכרה פחותה בתודעה הישראלית. כאנטי-ציוניים הם נחשבו מתבוללים גם בעיניים חילוניות שידעו לסלוח על פשע ההתבוללות לאישים ציוניים רמי מעלה שחטאו בו. שלושת האישים הצליחו לרתום דמויות בולטות בתרבות הרוסית לתמוך בשוויון זכויות ליהודים גם בזמנים שהתמיכה הזו לא הייתה פופולרית בלשון המעטה ותוך נטילת סיכונים משמעותיים לקיומם הפיזי, ערב המהפכה הבולשביקית.
כל זה ועוד דמויות רבות נסקרים בחלקו הראשון של הספר. בהמשך צוללת סדרת ההרצאות של אנגלשטיין לבחינה מעמיקה של המקרה של סימון פטליורה, גיבור הפטריוטיזם האוקראיני שנתפס בתודעה היהודית כאחד מגדולי הצוררים שתחת דגלו נטבחו ונאנסו טובי בנינו ובנותינו בפרעות איומות בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ושלבסוף נרצח בעצמו בידי מתנקש יהודי כשהיה בגלות בפריז. במקרה שלו, טענות ההגנה על אחריותו של פטליורה לפרעות, גם אם רק במחדל (ההגנה האוקראינית עמדה על דעתה שפטליורה עצמו לא היה אנטישמי ולא הורה על רצח יהודים), התקבלו והמתנקש היהודי, שלום שוורצברד (1886–1938) זוכה ושוחרר. הוא, אגב, נפטר בגולה בביקור בדרום אפריקה וגם הוא הועלה לקבורה בישראל. השליש האחרון של הספר עוסק באנדז'יי בובקובסקי, סופר פולני שהוצג במשך שנים כאוהד יהודים ורק באחרית ימיו התברר שהיה אנטישמי עד מלחמת העולם השנייה והתפתחה מחלוקת אם לראות בחיוב את התנערותו ממנה, או בשלילה את הסתרת האנטישמיות המוקדמת שלו.
הספר נקרא בשטף ומספק חוויה מאירת עיניים מאוד ויהודית מאוד עם מחשבות מרתקות על דרכי פעולתה של הפוליטיקה העולמית, מוסר מערבי, והאם אכן ישנו מזור לאותה שנאת־עולם לעם־עולם.
- עלייתה הנמנעת של האנטישמיות
- לורה אנגלשטיין
- מאנגלית: דורון מגן
- הוצאת מאגנס
- 288 עמ'
