החלוצים מברדיצ'ב: סיפורם של ישראל וניסן ב"ק

כמאה שנה לפני מה שיכונה לימים 'העליה הראשונה', עלתה לארץ ישראל קבוצה מאורגנת של חסידים ממזרח אירופה, בראשות שני תלמידים של המגיד ממזריטש. קבוצת העולים הזו, שהגיעה ארצה בשנת תקל"ז (1777), הייתה חלק מגל עלייה של תלמידי הבעל שם טוב, שנמשך לאורך עשרות שנים.

העלייה החסידית הקדימה בעשרות שנים בודדות גל עלייה מתחרה של תלמידי הגר"א. שתי העליות התבססו באזור הגליל, בין השאר בגלל האיסור שהטילו המוסלמים על התיישבות יהודים אשכנזים בירושלים. בהמשך תתפצל קבוצת 'המתנגדים' לקבוצה ירושלמית וקבוצה צפתית, אך החסידים ידבקו בגליל עד לרעידת האדמה הגדולה של שנת תקצ"ז (1837).

בתוך הקהילה החסידית החדשה השתלבה משפחה של חסידי רוז'ין, שהביאה עימה לארץ ישראל ערכים של פרנסה מיגיע כפיים, עבודת האדמה והרחבת היישוב בארץ. הפעלתנות הנמרצת של אבי המשפחה, ר' ישראל ב"ק, ושל בנו ניסן, סייעה להתבססות החסידים בירושלים לאחר חורבן הגליל, והביאה איתה שורה של תקדימים חשובים בהאחזות בארץ ישראל של בני היישוב הישן. 

* * *

בשנת תקצ"א (1831) עלו ארצה מברדיטשב, ר' ישראל ב"ק ומשפחתו. באירופה היה ר' ישראל בעלים של בית דפוס, וכשעלה ארצה הוא העלה איתו את בית הדפוס כדי להתפרנס ממנו. באותה תקופה היה מדובר בצעד חריג ביותר, שהיה מנוגד לגישה הרווחת בארץ ישראל ובפרט בקרב העולים מאירופה. התפיסה המקובלת הייתה שהעולים לארץ באים אליה כדי ללמוד בה תורה ולהתפרנס מהצדקה של בני חו"ל. העובדה שאפיק הפרנסה היה בית דפוס היוותה חידוש נוסף.

"לא היה בית דפוס יהודי בצפת ובארץ ישראל מזה 300 שנה", מבהיר ד"ר איל דודסון, מרצה בכיר במכללות להוראה, מורה דרך וחוקר, "הפעם האחרונה שבה היה דפוס יהודי בארץ ישראל הייתה בצפת, בשנות ה-70 של המאה ה-16. המחשבה להקים מפעל כלכלי שמפרנס את בעליו הייתה חידוש".

הרעיון של עיסוק במלאכה והימנעות מקבלת צדקה היה חדשני למדי, אך ישראל ב"ק לא היה היחיד אז שביטא אותו.

"צריך לומר שהוא לא היה יחידי. היו בזמנו עוד כמה עם רעיונות חדשניים של פרנסה מיגיע כפיים, דווקא 'מתנגדים' ולא חסידים. ביניהם ר' אברהם שלמה זלמן צורף שקיבל על עצמו לעסוק במלאכת הצורפות. הוא למד את המלאכה הזו מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל כדי ליהנות מיגיע כפיו, ולכן שינה את שמו לצורף. היה גם את ר' שלמה רוזנטל, ששינה את שמו לפ"ח, ראשי תיבות פיתוחי־חותם – כלומר צורף. הם האמינו בפרנסה מיגיע כפיהם ועשו מעשה".

בית הדפוס של ישראל ב"ק לא היה עסק זעיר. פעלו בו ארבע מכונות דפוס שהובאו מאירופה, והוא העסיק כשלושים פועלים.

חוה בג'רמק

במקביל להתיישבותה של משפחת ב"ק בצפת חלו שינויים גאופוליטיים דרמטיים באזור ארץ ישראל, והם השפיעו על חיי המשפחה ועל הקהילה היהודית כולה. באותן שנים פרצה המלחמה המצרית-עות'מאנית הראשונה, שבמהלכה כבש שליט מצרים מוחמד עלי את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית.

שלטונו של עלי היה אוהד ליהודים, וכיבוש ארץ ישראל בידיו בישר מפנה חיובי בתנאי החיים שלהם. לעומת זאת, עבור האיכרים הערבים הביא השלטון החדש דווקא הרעה במצב, שכן השליט החדש החיל עליהם חובת גיוס לצבאו. התגובה הייתה שורה של מרידות באזורים שונים בארץ ישראל ובסוריה, שכללו גם ביזה ופרעות ביהודים.

שיאן של ההתפרעויות היה בצפת, שם נערכה ביזה אלימה בקהילה המקומית. כחלק מהפרעות נפגע גם בית הדפוס, וישראל ב"ק עצמו הוכה קשות. עד מהרה דוכא המרד, ובעקבות הרס בית הדפוס העניק השליט המצרי לב"ק, שקשר איתו יחסים טובים, שטח חקלאי בכפר ג'רמק שבאזור מירון. ר' ישראל הפקיד על ניהול המשק את בנו, ניסן, ופיתוח החווה התנהל על אש נמוכה.

שנתיים לאחר מכן פקד אסון נוסף את האזור. הפעם הייתה זו רעידת אדמה קשה שהחריבה את צפת, פגעה קשות גם בטבריה ובמהלכה נהרגו מאות רבות מהקהילה היהודית בגליל. בית הדפוס נהרס שוב ברעש, ובעקבות זאת החליט ישראל ב"ק לעזוב את העיר ולהתיישב בעצמו בחווה שניהל בנו.

לימים תיאר את הצלחת החווה למרות קשיי הגידול במקום: "בניתי בו בתים לשבת, עשיתי לי גינות וזרעתי שדות, ועוד בשנה ההיא אכלתי לשובע מזרע הארץ. בשנה השנייה היה לי בקר וצאן, ששה כבשים וששה עיזים, סוסים וחמורים, ובעזרת השם גם שמרתי את השבת בכל פרטיה ודקדוקיה, גם כל המצוות התלויות בארץ קיימתי באופן נעלה, גם ביתי היה פתוח לרווחה, וברכת ה' הייתה על כל פעולתי, בבית ובשדה".

אם הקמת בית הדפוס הייתה חידוש ביחס למקובל ביישוב הישן, הרי שההתיישבות החקלאית הייתה כבר בגדר מהפכה של ממש.

"ישראל ב"ק לא מסתפק חידוש של בית הדפוס", אומר ד"ר דודסון, "והוא עושה מעשה שלא היה כמותו מאות רבות מאוד של שנים: הוא מקים חווה חקלאית בארץ ישראל. זה דבר שלא היה כמותו. שיהודים יהיו עובדי אדמה, שידעו לאחוז בשתיל ובמחרשה. אם לדייק, היו פה ושם יהודים חקלאים בארץ ישראל, אבל אלו היו יהודים מאוד שורשיים בארץ, קהילות שיושבות מאות שנים בארץ ישראל. לגבי עולים חדשים זה היה חידוש גמור".

מי שהוביל את ראשית ההתיישבות החקלאית בג'רמק היה ניסן ב"ק הצעיר. המיזם החדשני עורר את התפעלותו של התומך הגדול של ההתיישבות בארץ ישראל, משה מונטיפיורי.

"בנו הבכור של ניסן נולד בחווה החקלאית בהר מירון", מספר ד"ר דודסון, "מי שבא להיות הסנדק בברית המילה לבנו של ניסן, שמואל, היה לא פחות ולא יותר מאשר משה מונטיפיורי. הוא ביקר באותה תקופה בארץ, והוא מאוד התפעל מהרעיון הזה של יהודים שמקימים חווה חקלאית, ובפרט שהם שומרי מצוות. הוא עודד אותם מאוד וניסה לתמוך כספית ולדרבן את משפחת ב"ק לאחוז בקרקע ולהמשיך להתפתח".

אבל המיזם מעורר התקוות לא האריך ימים. בשנת 1840 נאלץ מוחמד עלי לוותר על אחיזתו בשטחים נרחבים מארץ ישראל לטובת האימפריה העות'מאנית. עם עזיבתו את האזור נותרה חוות ב"ק ללא הגנה מפני הפלאחים הערבים בסביבה, ויושביה נמלטו. הבתים שבנה ב"ק נהרסו, והמקום כונה בפי הערבים 'חרבת ב"ק'. כך בא לסיומו פרק ייחודי של התיישבות חקלאית על ידי עולים יהודים מאירופה, שהקדימה בכמה עשורים את הקמת המושבה העברית הראשונה, פתח תקווה. 

הקשר עם מונטיפיורי

בעקבות רעש האדמה שפגע בערי הגליל עברו יהודים רבים מתושבי צפת וטבריה להתגורר בירושלים. משפחת ב"ק הצטרפה לגל ההגירה הזה באיחור קל, אך עד מהרה תפסו בניה את מקומם כמנהיגים בולטים בקהילה החסידית בעיר.

"בירושלים, האבא ישראל היה כבר די עייף ומיואש, ולא היה לו כוח להתחיל מחדש". מספר ד"ר דודסון, "מי שמדרבן אותו לפעול הוא מונטיפיורי, שממש מתחנן לפניו שיפתח את בית הדפוס מחדש בירושלים. הוא מבטיח לתת לו את מכונת הדפוס החדשה, שהייתה עניין יקר באותו זמן. המכונה באמת הגיעה מאנגליה, וישראל ב"ק פותח את בית הדפוס בירושלים בשנת ת"ר (1840) ומתחיל להדפיס בירושלים".

בין מונטיפיורי למשפחת ב"ק היה קשר חזק עוד מימי צפת, ומונטיפיורי תלה באב ובבנו תקוות לפיתוח היישוב. לצורך כך הוא גם הזמין לאנגליה את ניסן, יחד עם צעירים נוספים מהיישוב הישן, כדי ללמוד את מלאכת האורגות ולהביא את הידע המקצועי לארץ. משפחת ב"ק הייתה גם זו שעמדה בקשר עם חסידות רוז'ין באירופה, אליה הם השתייכו, והיא תרמה להתפתחות החסידות בירושלים. בעקבות עידודו של ניסן ב"ק הכתיר האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין את מונטיפיורי ל'נשיא ארץ-ישראל' באנגליה, תואר שממחיש את היותו פטרון היישוב, במטרה לרתום אותו להמשיך לתמוך בפיתוח ביישוב היהודי.

סמוך לאחר שהתיישב במזרח הרובע היהודי בירושלים החל ישראל ב"ק להיות מעורב בענייני הציבור. הוא הדפיס מודעה שקוראת לבני חוצה לארץ לתמוך בשורת מוסדות שהוא וחבריו פעלו לייסד, ביניהם קופת צדקה: "יתמנו גזברין ואמרכלין על הקופה הלזו, ונקראה בשם 'קרית חנה'. נוטריקון: חלה, נדה, הדלקה".

בעקבות הקמת 'דפוס סלומון' והוצאת כתב העת 'הלבנון', שייצג את הפרושים, החל בית הדפוס של ישראל ב"ק להוציא כתב עת מתחרה בשם 'חבצלת'. כתב העת של ב"ק ייצג את החסידים, הספרדים וגם קולות אופוזיציוניים בכולל הפרושים.

בית הכנסת קם ונהיה

התיישבותה של משפחת ב"ק בירושלים תרמה להתפתחות הקהילה החסידית הצנועה בעיר, שהונהגה בידי ר' אהרון משה מגזע צבי מברודי. 

"משפחת ב"ק מגיעה כשההתיישבות שמתחזקת וגדלה בירושלים היא ההתיישבות הפרושית של תלמידי הגר"א", מסביר ד"ר דודסון, "החסידים מתחילים לאט לאט להתארגן ולהתעשת. מי שהוביל את ההתארגנות של הקהילה היה האבא ישראל, ואחריו בנו ניסן שהופך להיות דמות מאוד מרכזית ופעילה בקהילה החסידית. הדבר המרכזי שהוא עשה זו בניית בית הכנסת המרכזי לחסידים, שיהיה סוג של מענה לבית הכנסת 'החורבה' שאותו בנו הפרושים. הרעיון היה לבנות בית כנסת גדול ובולט, כמובן מול בית הכנסת של הפרושים, וכך לאחד את החסידים מהחצרות השונות שהיו בעיר".

באותה תקופה התפללו חסידי ירושלים בביתו של מנהיג הקהילה ר' אהרון משה מגזע צבי, ולאחר שמספרם גדל הוקצה חדר לתפילה בביתו של ישראל ב"ק. כדי למסד את הקהילה החסידית בעיר נהגתה התוכנית לייסוד בית כנסת מכובד ונרכשה גם חלקת קרקע עבור בנייתו. המימון לרכישת הקרקע הגיע מהאדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין שכתב על כך: "כי זה חפצי ורצוני להיות בית הכנסת מיוחד להתפלל שמה כל קהל חסידים מגדולם ועד קטנם ביחד".

באותו מכתב הוא גם מזרז בגערה את החסידים בירושלים על עיכוב העבודה: "אולם אני מתרעם על התרשלתם בדבר מצוה גדולה כזו שעדיין לא התחילו בבנינה, לכן באתי במכתב לזרז אתכם שתיכף תראו להתאמץ בבנין בית הכנסת בזריזות". ר' ישראל שלח סכום ראשוני גם עבור הוצאות הבנייה, ובני הקהילה פנו לגייס כספים נוספים לצורך הבנייה.

השלמת הבנייה התעכבה שנים ארוכות, גם בשל חוסר בכספים אך גם בשל קושי לקבל אישור (פירמאן) מהשלטון העות'מאני. בפנייתם לסולטן ביקשו החסידים להסתמך על התקדים של אישור בניית בית הכנסת 'החורבה'. מנגד טענו אנשי השלטון שבמקרה של 'החורבה' מדובר על שיקום בית כנסת ישן, ולא על בניית בית כנסת חדש שאסורה לפי חוקי השריעה.

רק לאחר כשלושים שנה שבהן פעל ניסן ב"ק להקמתו, נחנך סוף סוף בית הכנסת בשנת 1872. בית הכנסת נקרא 'תפארת ישראל' על שם ר' ישראל מרוז'ין שהלך בינתיים לעולמו, אבל השם הרשמי לא קנה אחיזה בקרב הציבור. "כולם קראו לו פשוט 'בית כנסת ניסן ב"ק", אומר ד"ר דודסון, "על שם האדם שגם הפעיל את בית הכנסת וחנך אותו, וגם היה גבאי הראשי בו במשך שנים עד לפטירתו".

בית הכנסת החדש הרים את קרנה של הקהילה החסידית בירושלים, אך למרות ההישג היא עדיין התקיימה בצילה של קהילת ה'מתנגדים' שהייתה גדולה ממנה. עם זאת, בין שתי הקהילות התקיימו יחסים תקינים לרוב.

"אפילו היה כולל משותף, 'כולל ורשא' שהוקם ב-1848", אומר ד"ר דודסון, "בראשו עמד מצד אחד ה'מתנגד' ר' מאיר אויערבאך בעל ה'אמרי בינה', ומהצד השני ר' דוד מלעלוב, אדמו"ר חסידי. שניהם הנהיגו יחד את הכולל, וזה היה מאוד יוצא דופן". 

בין שתי הקהילות האשכנזיות התגלעו לעיתים חילוקי דעות, כמו בשאלות של מודרניזציה ביישוב הישן. במקרים אלו גילו החסידים ובראשם ניסן ב"ק עצמאות ביחס לעמדת הקהילה האחות הגדולה. כך לדוגמא, מנהיגי החסידים הצטרפו לחבריהם הספרדים בתמיכה בהקמת בית חולים יהודי בירושלים, בניגוד לעמדת ה'מתנגדים'.

מקרה נוסף היה הפולמוס על התוכנית להקמת בית הספר 'למל' בירושלים, שנועד להיות בית ספר מודרני שבו ילמדו לימודי חול. בהצבעה שנערכה בהשתתפות מנהיגי הכוללים בעיר תמכו כל נציגי הספרדים בתכנית, ואליהם הצטרפו ניסן ב"ק ויהוסף שווארץ.

לאחר פטירתו של ר' ישראל מרוז'ין נדפס בבית הדפוס של משפחת ב"ק מסמך שמכריז על בנו הבכור ר' שלום יוסף למנהיג של בני החסידות בארץ ישראל, ומעטר אותו גם 'בכתר נשיאות ואמרכלות הארץ'.

בתי ניסן ב"ק

פעילות חשובה נוספת של ניסן ב"ק הייתה הרחבת גבולה של ירושלים, באמצעות בנייה של שכונה חדשה מחוץ לחומות. להקמת השכונה הזו הייתה משמעות רחבה יותר מהרגיל.

"זו לא סתם שכונה", מחדד ד"ר דודסון, "היציאה מהחומות התחילה בשנת תר"ך (1860) בהקמת שכונת 'משכנות שאננים', שלא הייתה משויכת לעדה מסוימת. היוזם שלה היה מונטיפיורי וגרו בה כל מיני תושבים. השכונה הבאה הייתה של המוגרבים, 'מחנה ישראל'. לאחר שתי השכונות האלה קמה השכונה השלישית, והיא אולי החשובה ביותר בשכונות החדשות, 'נחלת שבעה'. מי שהוביל את השכונה היו הפרושים, 'מתנגדים', ובעצם החסידים נשארו מאחור. לאחר הקמת 'נחלת שבעה' החבורה הזו הקימה בזו אחר זו, שכונה אחרי שכונה. מ'נחלת שבעה' הם עברו ל'בית דוד', משם ל'מאה שערים', 'אבן ישראל' וכל השכונות ה'פרושיות'. מי שהוביל את הקו של השכונות החדשות מחוץ לחומות היו הפרושים. הקו הזה היה גם קו גיאוגרפי, כי אנחנו מדברים בעיקר על אזור שנמצא ממערב לעיר העתיקה, לאורך רחוב יפו. מאה שערים היא חריגה לעניין הזה, אבל התנועה העיקרית של היציאה מהחומות הייתה מערבה לאורך רחוב יפו".

ניסן ב"ק ביקש לשבור את הבלעדיות ה'מתנגדית' על הקמת שכונות חדשות מחוץ לחומות, וגם את הנטייה הגיאוגרפית שלהם להיצמד לדרך יפו, שהייתה הדרך המרכזית בכניסה לעיר העתיקה.

"מה שעשה ניסן ב"ק זה להקים את השכונה החסידית הראשונה, ב-1883", אומר ד"ר דודסון, "זו שכונה שהייתה חלוצית גם בזה שהיא הלכה לאזור חדש, שנמצא ליד שער שכם מצידו החיצוני. הוא קרא את שם השכונה 'בתי משה ויהודית', בתקווה שמונטיפיורי ימהר לתרום כספים לביסוסה. זה לא קרה ולכן שונה שם השכונה ל'קריה נאמנה'".

היתד שתקע ניסן ב"ק באזור חדש מחוץ לחומות ירושלים משכה אליה יהודים נוספים, שביקשו להקים שכונות לעדות השונות שנזקקו לפתרונות דיור. "בהמשך נצמדו לשכונה הזו כמה שכונות חדשות של עולים מגיאורגיה, כורדיסטאן, חאלב ועוד", מספר ד"ר דודסון, "השכונות שלהם הקיפו את השכונה המקורית 'קריה נאמנה'. אבל כל השכונות האלו נקראו בפי כולם 'בתי ניסן ב"ק', כי כולם זכרו לטובה את מי שהקים אותם".

פעילות נוספת שבה היה מעורב ניסן ב"ק הייתה במסגרת אגודת 'עזרת נידחים', שהוקמה כדי לפתור את מצוקת עולי תימן שעלו במסגרת עליית 'אעלה בתמר'. את האגודה הקים גיסו של ניסן (וחתנו של ישראל), ישראל דוב פרומקין, והיא הקימה שתי שכונות חדשות עבור העולים התימנים.

ישראל וניסן ב"ק פעלו בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל במשך עשרות שנים. משפחתם נדדה בין הגליל לירושלים, ועברה גלגולים והרפתקאות שונים על רקע תהפוכות התקופה. האב והבן הביאו עימם תמיד יוזמה וחריצות, נכונות לשאת בעול הציבור ויכולת להתחדש כעוף החול לאחר כל כישלון או מהמורה. הם האמינו בפרנסה מיגיע כפיהם, ביישוב הארץ והיאחזות בה, ובלקיחת אחריות על צרכי הציבור. הפעילות שלהם לאורך השנים פיתחה את הקהילה החסידית בארץ ישראל, קידמה מיזמי בניין והתיישבות והשרתה רוח של יזמות ופעלתנות על סביבתם.

מקורות להרחבה:

• אוריאל גלמן, החסידים בירושלים במאה התשע-עשרה; איל דודסון, יסוד שבתפארת; שניהם בתוך: גבוה מעל גבוה, יד יצחק בן-צבי 

סקירה ביוגרפית

• לידה:
  • ישראל – ה'תקנ"ז (1797)
  • ניסן – ה'תקע"ה (1815)
• מרחב: האימפריה הרוסית, צפת, הר מירון, ירושלים
• פעילות: הדפסת ספרים וכתב עת, חקלאות, עסקנות ציבורית וייסוד שכונות
• פטירה:
  • ישראל – חשוון ה'תרל"ה (1874)
  • ניסן – כסליו ה'תר"ן (1889)