מהי "כלכלה"? כלכלנים התלבטו וממשיכים להתלבט כיצד ראוי להגדיר את תחום הידע: יש שמגדירים במונחים של חלוקת משאבים במצב של חוסר, ויש במונחים של תמריצים להתנהגות אנושית. לאחרונה צדה עיני הגדרה יפה וקולעת: בכלכלה לומדים כיצד להפיק את המרב מהחיים. כלומר, הכלכלה עוסקת בבחירות של בני אדם בהינתן העובדה שלא ניתן להשיג את הכל. "אין פתרונות", אמר הכלכלן תומס סואל, "רק פשרות". כל הזמן משלמים מחירים.
ההגדרה הנ"ל הולמת את המרכזיות שכלכלנים מייחסים לעיקרון "העלות האלטרנטיבית". העלות האלטרנטיבית היא מה שעלי לוותר עליו כדי לקבל את מבוקשי. אם אני מוציא את החסכונות על נופש משפחתי, העלות האלטרנטיבית יכולה להיות רכב חדש שחשקתי בו: כעת הוא ימתין לפחות שנה. ארוחה בחינם אינה באמת בחינם, כי את הזמן הייתי יכול להשקיע במשימות אחרות. לנישואין יש עלות, לילדים יש עלות, לשינה יש עלות. לכל דבר יש עלות. ידיעת העלות, לא רק זאת הישירה אלא גם האלטרנטיבית, מאפשרת לי להפיק את הערך המלא מהחלטותיי. להפיק את המרב.
גם למצוות יש עלות. וגם לעבירות.
בהלכות תשובה, הרמב"ם מבקש מאתנו להתמקד בעלות הישירה של מצוות – כמה הן "שוות" במובן של השפעתן עלינו ועל העולם כולו. לדבריו, ראוי להעלות על דמיוננו שכל העולם נמצא באיזון מדויק בין מצווה ועבירות, והכל תלוי במצווה אחת שלנו: "עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד). כזה הוא ערכה של מצווה!
לעומת זאת, רבי יהודה הנשיא, בדבריו בפרקי אבות, מבקש מאתנו לחשוב על העלות האלטרנטיבית: "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". אנחנו מרוויחים מקיום המצוות, אך יש בהן גם הפסד, ומפסידים מן העבירות, אך יש בהן שכר. חישוב זה, שכולל גם את הוויתורים – כולל אלו שעשויים להיות כואבים – עשוי להגדיל מאד את ערכה של המצווה. היא ראויה לוויתורים, וזוהי גדולתה והדרה.
"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא, כז). לפי חז"ל, הכוונה היא לאותו "חשבונו של עולם" – הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (ב"ב עח, ב). כלומר, ההכרעות של מי שחישב את העלות האלטרנטיבית הן באמת שלו; הוא אינו מחליט מתוך בורות ובסוף מתחרט, אלא מכריע מתוך ידע שלם. הוא ראוי לכינוי "מושל" במלוא המובן.
היופי שבחשיבה הזו הוא בכך שככל שעולמי עשיר יותר כך "חשבונו של עולם" מתעשר, וההכרעות שלי מקבלות ערך-יתר בהתאם לעליית העלות האלטרנטיבית. למשל, ההחלטה להתמסר לגידול הילדים בלבד תזכה לערך גבוה יותר כשמדובר באישה בעלת השכלה רחבה, יכולות ביצועיות מורכבות וניסיון תעסוקתי עשיר. ההכרעה לטובת הבית כוללת את מלוא המשקל של מה שמחוצה לו, ובנסיבות אלו מדובר בהרבה.
בכל הנוגע ל"חרדים בעולם המעשה" יש לכך משמעות עמוקה דווקא בתחום של לימוד תורה. העלות האלטרנטיבית של לימוד תורה עבור מי שאין לו אלא תורה – כלומר, אין לו יד ורגל בעולם המעשה – היא יחסית נמוכה. בניגוד אליו, העלות האלטרנטיבית של לימוד תורה כאשר על כף המאזניים מוטל עיסוק משמעותי בעולם המעשה תהיה גבוהה. עבור אדם עובד, לימוד תורה תוך הימנעות מעבודה הוא דבר גדול בהחלט.
ייתכן שלכן אמרו חכמי יבנה על ההשוואה בין תלמידי חכמים למי שאינם: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים" (ברכות יז, א). שכרו של מי ש"מלאכתו בשדה", ולכן מצליח ללמוד אך מעט, אינו פחות משכרם של תלמידי חכמים הלומדים כל היום, שכן הפער בעלות האלטרנטיבית הוא מכריע.
הלוואי שנזכה לקדש שם שמים בכל מעשינו, ושתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, מלאה בברכת ה'.
איור: shutterstock
