הפדגוג: סיפורו של הרב ד"ר משה אויערבך

הרב ד"ר משה אויערבך היה מהפדגוגים החרדים המצליחים ביותר במאה העשרים. הוא הקים מערכות חינוך בשלוש יבשות שונות - ובכולן זכה להצלחה, למרות פערי התרבות בינו לבין הקהילות בהן פעל. מורה לחיים

אולי יעניין אותך גם

הרב ד"ר משה  אויערבך היה פדגוג חרדי, תלמיד חכם ובעל אישיות מרשימה. לאורך השנים הוא נשלח לייסד מערכות חינוך בשלוש יבשות שונות. בכל אחת מהשליחויות הללו היה עליו לפעול במסגרת חברתית ותרבותית שונה, כל אחת מהן מאתגרת בדרכה. במבחן התוצאה הוא הצליח בשלוש המשימות שנטל על עצמו, כשהוא מבצע אותן בתקופה מאתגרת במיוחד לחינוך התורני. הנסיונות לבסס מערכות מודרניות לחינוך תורני התמודדו עם סחף גדול לכיוון חינוך חילוני, מתבולל או ציוני. לצד היכולות האישיות שלו, סייעה בעבודתו עובדת היותו חניך שיטת תורה עם דרך ארץ. העקרונות והערכים שרכש בצעירותו בגרמניה שימשו אותו בעיצוב מוסדות חינוכיים שיעמדו היטב כנגד רוחות הזמן.

* * *

משה  אויערבך נולד בשנת תרמ"א (1881) בהלברשטאדט, מהקהילות הוותיקות והחשובות בגרמניה. אביו, הרב אביעזרי זליג  אויערבך, היה רב העיר וממשיכה של שושלת רבנים מפורסמת ביהדות גרמניה. משה היה הבן ה-11 מתוך 12 של רב העיר ושל אשתו הרבנית רוזה. 

לאחר שסיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים הקדיש כשנה ללימוד גמרא בלבד, ולאחר מכן עבר בשנת תר"ס (1900) לברלין כדי ללמוד בבית המדרש לרבנים בעיר, שאביו היה מחברי הוועד שלו. בית המדרש הוקם כחצי יובל קודם לכן על ידי הרב עזריאל הילדסהיימר, רב הקהילה האורתודוקסית בברלין ומהמנהיגים הבולטים של האורתודוקסיה בגרמניה. בבית המדרש למד משה הצעיר ש"ס ופוסקים וגם תורה עם מפרשים…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

זמן הלאומיות החרדית 

הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

מאמר אורח

מאמר אורח

המשולש הבלתי אפשרי: החברה החרדית עומדת מול שאלות ללא מענה

האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אל תגעו בנסיכיי

אנחנו חייבים אותם. היינו צריכים ליישב אותם בארמונות, להגיש להם יהלומים על כריות קטיפה, ובלבד שלא יטריד אותם דבר מלבד עסקם בתורה

שולי אביטבול

רוחות העונה

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

יצחק נזרי

שלוש נקודות

עוד לא מאוחר לנו להיות

מחשבות על מספרים ללא סְפָר ועל ברקים, רעמי פירוד וצלילים רכים יותר

עינת ישפה

פסיכולוגיה

להתנתק בלי לנסוע: כוחה של השגרה, חשיבותו של השינוי

אולי זה בגדר 'צרות של עשירים', אבל כולנו מרגישים לעיתים את הצורך לשבור שגרה. למה זה כל כך חשוב - ואיך עושים את זה בלי לצאת מאיזון?