הפלייליסט הישיבתי: קווים לדמותו

מאת: אפרת פינקל

המוזיקה החסידית, בעבר נחלתם של ניגוני אדמו"רים לפסוקים וקטעי תפילות, חווה בשנים האחרונות מהפכה של ממש. מהניגונים המסורתיים של אירופה שלפני המלחמה ועד להפקות מוזיקליות מודרניות בסטנדרט בינלאומי עם טקסטים בעברית ישראלית, מהופעות יחיד של שלמה קרליבך עם גיטרה ביד וקול מהנשמה, לשיתופי פעולה עם מיטב כוכבי התרבות הישראלית, מ׳אוצרות יהודיים׳ ל׳בין קודש לחול׳ – הז'אנר האהוב והחמים עבר טרנספורמציה עמוקה.

"בשאלה האם מתרחשת בעולם המוזיקה החסידית אבולוציה או שמא רבולוציה, אני בוחר דווקא באבולוציה", סותר אותי כך על ההתחלה אלי קליין – מלחין, יוצר ומעבד מוזיקה חסידית. "יש תנועה איטית שמתקדמת כל הזמן, עוד תזוזה קטנה ועוד אחת. יש אמנם פה ושם רגעים שעולים בהם מדרגה ויש שתיים, אבל זה הרבה יותר רצף מאשר קפיצות. דוגמה לעלייה של שתי מדרגות הוא ישי ריבו, שמהווה נקודת מפנה דרמטית, כי הוא מקובל עד הסוף גם בישראליות וגם בחברה החרדית. הוא הצליח כי הוא אמיתי, לא מנסה להתחנף או לשקר ולא להיות מישהו אחר. הוא חרדי בתחושה שלו, הוא מגדיר את עצמו כחרדי והמוסיקה שלו באה ממקום של עבודת ה'. את האמת הזו שלו אי אפשר לזייף, ולכן גם לאנשים שלא אמורים לכאורה 'לאשר' את החיבורים שהוא עושה – טוב איתו.

"עליית מדרגה נוספת היא כשאברהם פריד עושה דואט עם אביב גפן. כשאני למדתי ב׳קול תורה׳, להזכיר את השם של גפן היה מילה גסה, ופתאום זמר מיינסטרים חסידי, ה-זמר, מהכי גדולים שיש – עושה איתו דואט. אני לא חושב שהוא מכשיר בזה את אביב גפן, שיש לו מוזיקה חילונית שלא תהיה מקובלת אף פעם, אבל כעת השם שלו כבר לא מילה גסה במגזר החרדי. זה נכון גם לגבי חיבורים עם שלומי שבת, חנן בן ארי וזמרים נוספים".

גם נתנאל לייפר, חוקר ומבקר מוזיקה, עורך מדור המוזיקה של 'כיכר השבת', מסכים איתו, ואינו סבור שמדובר במהפכה. "הציבור החרדי היום הרבה יותר ישראלי, ולכן הוא יוצר מוזיקה ישראלית. ׳אוצרות יהודיים׳ של אברהם פריד שיצא בתחילת שנות ה-90 היה האלבום הראשון בעברית עם שירים כמו "יאקוב", "התורה והאומות" ועוד. הוא אמנם היה חלוץ במובן הזה, אבל להבנתי לא התכוון לתרום לישראליזציה של הציבור או לעשות מהפכה, הוא פשוט הוציא אלבומים. זו אבולוציה כזו, התפתחות טבעית לתוך הדבר הזה שאנחנו מכירים היום.

"בסוף שנות ה-90 מופיע גל של יוצרים בעלי תשובה שמוציאים אלבומים של מוזיקה יהודית. עדי רן, אהרן רזאל וחבריהם הביאו את הישראליות לתוך המוזיקה היהודית. ואם בהתחלה קראו לזה 'אלטרנטיבית', היום זה לגמרי מיינסטרים. זה מלמד על הציבור החרדי שבסופו של יום כולנו רוצים לשמוע מוזיקה בשפה שאנחנו מדברים בה, כי זה נוגע יותר, זה פוגע ביום יום שלנו. אם בהתחלה המוזיקה נוצרה כתפילה או זמירות שבת, המנעד התרחב מאוד והיום מוזיקה היא לשמה, חוויית האזנה נטו. השנים עוברות, הטכנולוגיה משתנה, אנחנו משתנים, אנשים ומגזרים לא נשארים במקום. לא מדובר להבנתי במשהו חתרני או אמירת 'בואו נשנה את הציבור מבפנים'. אנשים פשוט עושים את מה שמרגיש להם נכון".

משימור לשינוי

עולם המוזיקה החסידי נולד כאקט של תגובתיות לשואה, אחרי שבמלחמת העולם השנייה המסורת המוזיקלית של רוב הקהילות נמחקה לחלוטין. מספיק שנרצחו כמה מוזיקאים של העיירה, והלכו השירים. לא היו אז הקלטות או תווים, ורק מעט חסידויות הצליחו לשמר את המוזיקה שלהן, בעיקר מודז׳יץ וחב"ד.

"במודז׳יץ האדמו"ר הבין את הסיטואציה מוקדם ונכנס למהלך של שימור משמעותי של הניגונים של החסידות", מספר לייפר. "כבר בווילנה, שאליה הצליח לברוח, הוא פנה למנצח מקהלת בית הכנסת שידע לכתוב תווים, ויחד הם העלו על הכתב חלק גדול מניגוני החסידות. מאוחר יותר, כשהאדמו"ר ברח לארה"ב, הוא פגש שם את בן ציון שינקר שהיה נער צעיר אך כבר מוזיקאי מקצועי – ונתן לו את התווים. כך ב-1956 יצא אלבום חסידי ראשון – ׳מלווה מלכה׳ עם ניגוני מודז׳יץ. האיכות לא הייתה גבוהה, אבל כזו שמשמרת את התרבות. אז אחרי השואה התחילו לייצר את הז׳אנר של מוזיקה חסידית. ב-1959 קרליבך יצא עם ׳הנשמה לך׳ וזו הייתה בעצם תחילתה של יצירה של מוזיקה יהודית. מאוחר יותר הגיעו יוצרים נוספים כמו יגאל צליק, הרב צ׳ייט, ובאמצע שנות ה-70 מרדכי בן דוד".

"את חמישים השנים האחרונות הייתי מחלק לשלוש תקופות מרכזיות: שנות ה-70, ה-80 וה-90. אלה השנים בהן נוצרה המוזיקה החסידית כפי שאנחנו מכירים אותה היום", מפרט במקצועיות ארי המניק, מנהל יחסי ציבור בחברת FDD פרודקשיין ומגיש תכנית ב׳קול פליי׳. "בשנים האלה הדגש היה בעיקר על הלחנים, הטקסטים היו תמיד מהמקורות, למעט מקרים חריגים, והדגש היה על הלחן. אמנם עטפו אותו בעיבוד מוזיקלי אבל זה היה עיבוד שנועד לשרת את הלחן. ככה נוצרה התשתית למוזיקה החסידית.

"בתחילת שנות ה-2000 התרחש שינוי, יחד עם התפתחות האולפנים והטכנולוגיה – והדגש עבר להפקה המוזיקלית. היצירה הפכה להיות תלויה בהפקה מעניינת, שונה, מתוחכמת. העיבוד נהיה המלך. ׳אוף שימחעס׳ היו ראשונים בדבר הזה. יש להם גם לחנים יפים כמו ׳פיה פתחה׳, אבל בחלק גדול מהשירים שלהם – הלחן היה שולי למקצב ולהפקה. אז בהתחלה התגובה אליהם הייתה 'אוי ואבוי', אבל בהמשך אפילו מרדכי בן דוד ויידל ורדיגר, שהיו ממש מיינסטרים במוזיקה החסידית, ביצעו הפקות דומות. צריך להבין שנהייתה רוויה מסוימת במוזיקה, כי רוב הטקסטים כבר הולחנו וצריך להביא משהו אחר ולחדש כל הזמן, אז הדגש הפך להיות המוזיקה שאתה שומע באוזניים".

"בחמש השנים האחרונות עברנו עוד צעד קדימה, התפתחה סצנה חדשה בתוך המוזיקה החסידית, והזרקור כבר לא רק על הלחן וההפקה אלא גם, ובעיקר, על המילים. כאן נכנסו לתמונה המילים של השפה העברית. לפני שניים-שלושה עשורים היו לנו אהרן רזאל, אודי דוידי, עדי רן ועוד, וקראו לזה מוזיקה אלטרנטיבית כי הם כתבו טקסטים משלהם אבל עדיין היו דתיים. לא יכלו לקרוא לזה חסידי.

"אבל כיום 50% מהמוזיקה החסידית החדשה שיוצאת לאור היא עם טקסטים עבריים שנכתבים על ידי כותבים, ולא מילים מהמקורות. כך עושים משה פלד ויונתן שינפלד ודוד בן ארזה ואפילו זמרים חסידיים שמקובלים בחתונות של עולם הישיבות כמו נמואל הרוש, אבי אילסון, קובי ברומר וקובי גרינבוים. כל אחד מהם קונה שירים עם טקסטים שאלי קליין כתב. פעם זה היה חריג מאוד".

"היום גם זמרים חרדים כמו אלי הרצליך או נמואל הרוש שעושים כל לילה חתונה ישיבתית מוציאים שירים בעברית", מאשר קליין. "בסוף, כמלחין, כמה מילים מתוך המקורות אני יכול למצוא שלא הולחנו כבר כמה וכמה פעמים ולנסות ליצור משהו חדש שעוד לא היה? עשרות בחורים שולחים לי לחנים שהלחינו, שואלים מה אפשר לעשות עם זה. אני דבר ראשון שואל אם זה מילים שהם כתבו, כי עם טקסט מוכר קשה לחדש ולרגש. הסיכוי להצליח מאוד עם מילים מוכרות הוא קטן. אז מוטי שטיינמץ עשה עם המנגנים את ׳כאייל תערוג׳ שמאד תפס, עשרים שנה קודם זה היה דדי עם השיר הזה שמאד הצליח. אבל לחן חדש למילים מוכרות מצליח בערך אחת לעשרים שנה".

המדיה מכתיבה את הכיוון

אחת הסיבות לכך שבשנות ה-2000 הואר הזרקור על ההפקה, היא שינוי הדרכים שבהן אנשים צרכו את המוזיקה שלהם. בשנות ה-80 האזינו בפטיפון לתקליטים ואז בקלטות במכשירי טייפ, יותר מאוחר לכל אחד כבר היה בכיס ווקמן ודיסקמן שהוא שמע באוזניות באיכות גבוהה הרבה יותר. כשהאיכות הייתה נמוכה הדגש היה על הלחן, וככל שהתקדמה הטכנולוגיה – גם המוזיקה עשתה את ההתאמות והדגש עבר להפקה, כי אפשר כבר ליהנות מהפקה מתוחכמת. במובן הזה, לטכנולוגיה יש השפעה אדירה על המוזיקה.

"המדיה מכתיבה את הכיוון אליו אנחנו הולכים", מרחיב קליין. "אם פעם היה כבוד לאלבום ואפשר היה להכניס בו גם שתי רצועות של זמירות שבת מוכרות, היום פחות מקשיבים לאלבומים, הרוב עובד על סינגלים. כשהכל רץ במיילים ובקבוצות טלגרם – אין לזה סדר, אין התחלה אמצע וסוף. אז זה טיפה מרדד את התמונה. זמרים שרוצים לבטא את עצמם כן יוציאו אלבום, אבל זמרי חתונות כבר לא צריכים את זה. הם מוציאים סינגל והם מושמעים בתחנות הרדיו ומדוברים.

"גם ההתפתחות של הטכנולוגיה בתוך האולפנים תרמה לשינוי התמונה. היום כל אחד יכול להיות מפיק לעצמו, ואני עוד לא מדבר על ה-AI שזה כבר השלב הבא של האפשרויות. היום כל אחד עם קצת יכולת וכישרון, יכול להתעסק עם המחשב, דבר שמביא יותר גיוון. המוזיקה כבר לא מופקת על ידי שני המאסטרים הכי גדולים בתחום. כל אחד מביא את מה שמעניין אותו, ברמה שלו, וכל בנאדם יכול להביא אמירה.

"כמובן שרק המאסטרים ידעו להפיק להיטים גדולים, אבל כל אחד יכול להביא גוון מסוים ולקבל ביטוי, גם אם רובם לא יגיעו להצלחה גדולה מאוד. המוזיקה האלקטרונית גם היא מצליחה לרגש ולגעת בלב, לא רק נגינה בכלים לייב. אז מבינים שזו לא מהפכה מכוונת, אלא התפתחות איטית והגיונית צעד אחר צעד".

אם חשבתם שהמעבר למילים עבריות היה האחרון בשרשרת התפתחות המוזיקה החסידית, המניק מסביר כי הכל ממשיך להתפתח, ובעצם לעולם לא עוצר במקום. "אחרי המעבר למילים התפתח איזה תהליך ניו אייג׳י של מוזיקת סלוגנים קריאייטיבית. "עוד יותר טוב" זה סלוגן, "מחשבות טובות" זה סלוגן, "איזה טוב השם" זה סלוגן. הטקסטים הפכו להיות קליטים כאלה, עם ערך מוסף שהוא מעבר ללחן ומעבר להפקה: מסר קריאייטיבי קליט. כמו שכותבים סיסמת בחירות. זה משהו שהגיע מהמוזיקה הישראלית, "מהפכה של שמחה" או "תל אביב יא חביבי תל אביב", ונכנס בצורה מדהימה לתוך העולם של המוזיקה היהודית.

"בארה"ב זה עוד יותר מפותח. יש שם סצנה מטורפת שהתפתחה בשנים האחרונות של מוזיקה חסידית ניו אייג׳ית עם הפקות מוזיקליות חדשניות וברמה גבוהה מאוד. אחד הפרויקטים המוזיקליים הכי מפורסמים הוא "ת'נקיו השם" של האחים בלומשטיין. הם מוציאים עשרות שירים עם כל הזמרים בארה"ב, הפרויקט מאוד רוחני ברמת המסרים ויחד עם זאת הכי ניו אייג׳י ברמת ההפקה. יש גם את ׳היום השמיני׳ ואת זושא ומתיסיהו, כל אלה מוציאים הפקות מוזיקליות משוכללות ומודרניות קצה, עם טקסטים ומסרים רוחניים. יש גם בלי סוף ניגונים חסידיים שמקבלים עיבוד חדשני מטורף ומצליחים לגעת בצעירים במקום מאוד עמוק בנפש, ולהשפיע גם מבחינה רוחנית".

השפעה רוחנית? לא שחור-לבן

ההשפעה הרוחנית היא אחד האספקטים הכי מהותיים, רגישים ושנויים במחלוקת בתהליך תמורות המוזיקה החסידית בעשורים האחרונים. מקובלנו שהיכל הנגינה הוא הקרוב ביותר להיכל התשובה, מה שמלמד על ההשפעה האדירה של המוזיקה על הנפש. ישנם אנשי חינוך שמודאגים מהשינויים בתרבות שהופכת מודרנית יותר ויותר, ומשנה את הרגלי ההאזנה של בחורי ישיבות ובנות סמינרים לז׳אנרים שלא היו מקובלים בעבר.

"לפני למעלה מ-30 שנה הלכתי לרב שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל יחד עם כמה תלמידים לשאול בנושא המוזיקה, מה בדיוק אסור ומותר מבחינה הלכתית", מספר הרב ברוך צ׳ייט, ראש ישיבת מערבא, "לא ביקשנו לדעת מה מומלץ או חיובי, אלא להבין קודם כל ברמת ההלכה. הוא ענה לנו שכל מוזיקה היא בסדר מבחינת הלכה, חוץ ממה שיש במילים שלו פריצות, אפיקורסות או עבודה זרה.

"בנוסף, אם מי שמאזין למנגינה של שיר בעייתי שהוא מכיר את המילים שלו והיא מזכירה לו אותן – גם זה מהדברים האסורים. בפועל הנהגנו בישיבה נוהל יותר מחמיר, ואנחנו מאפשרים להאזין רק למוזיקה יהודית, מה שמקובל בחתונות. כי מבני תורה מצפים ליותר.

"התשובה בעניין הזה היא לא שחור לבן. לפעמים בשביל מישהו אחד שיר מסוים יכול להיות טוב, ובשביל מישהו אחר לא טוב, כמו פרה אדומה שמטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אם בחור בעל תשובה למשל צריך איזה חיזוק הוא יכול להרגיש ששיר מסוים כן נותן לו משהו רוחני, בשעה שבשביל מישהו אחר שכבר עבר את השלב הזה – זה לא שיר מקדם.

"צריך להבין ששירים יוצרים קשר לא רק עם המוזיקה, אלא עם תרבות מסוימת. אדם בעצם משווה את עצמו לסוג האנשים ששומעים את המוזיקה שהוא שומע, הוא מזדהה איתם. אנשים צריכים להעריך ולהבין מה זה בן תורה, מה זה בן ישיבה, מה זו קדושה. אם אדם אמיתי עם עצמו הוא צריך לבדוק מה ההשפעה שיש למוזיקה שהוא שומע עליו".

לדברי קליין, "בעולם החינוך יש אנשים שבאים להבין את נפש האדם לעומק ולעזור לו לגדול, וגם כאלה שבאים לעשות "נו נו נו", אז אלה ודאי יצעקו על התמורות במוזיקה. אבל מי שמבין את הנפש של בחור היום, ישמח שהוא שומע את ישי ריבו והמילים המקרבות שלו. זו מוזיקה טובה שבאה ממקום טוב של עבודת השם.

"לדעתי מי שבאמת מבין ואכפת לו מההשפעות על הנפש – יאהב. את החיבורים עם זמרים חילונים ישראלים כנראה יאהבו פחות. אגב, רוב החיבורים האלה לא באים אל תוך המקום החרדי. כשאברהם פריד עושה מופע בבנייני האומה לבחורי ישיבות הוא לא יביא שם זמר ישראלי, הוא יביא איתו זמר חסידי. כשישי ריבו עושה מופע לחרדים הוא יביא את נפתלי קמפה, לא את נתן גושן. הם יודעים להתאים את עצמם לקהל. מי שרוצה למצוא הופעה לחרדים מוצא, מי שרוצה ללכת להופעה אחרת, יודע בידיעה שהוא לא הולך להופעה חרדית. אנשים יודעים לאן הם הולכים.

"בסוף, אנשים הם מספיק חכמים בשביל להבין מול עצמם מה בתוך הרף שלהם, גם אם לפעמים הם צריכים עזרה או הדרכה. כל אחד יודע מה נמצא ברף היהודי והרוחני שלו, ואנשים שומעים את מה שהם רוצים לשמוע. אז אני לא מרגיש שהשינויים במוזיקה משמעותיים מבחינת השפעה. פתאום שולי רנד שר ׳בין קודש לחול׳ עם אמיר דדון, אז את זה ספציפית שומעים. בנאדם לא ילך עכשיו לשמוע את אמיר דדון אם זה לא מתאים לו. אנשים יותר חכמים ממה שאוהבים להחזיק מהם".

הרב צ׳ייט מספר: "בישיבה אנחנו עושים משהו מאוד חשוב, בכל חמישי בלילה אנחנו עורכים קומזיץ ומנסים ללמד שם שיר חדש. אני משתדל להלחין בעצמי משהו פעם בחודש בערך, ואנחנו גם מלמדים שירים ישנים שהבחורים לא מכירים. מכבים אורות בחדר האוכל, מדליקים נרות, ונוצרת שם ב"ה ממש אווירה של קדושה. אני רואה שזה מרים את התלמידים. אני חושב שלכל אחד מהם בעצמו לא תמיד יש מספיק כוח למנוע לבד, כמו כל יצר הרע, דברים שהם לא בסדר, אבל ביחד אנחנו מתקדמים לשם. וככל שהם מתקדמים בלימוד ויראת שמיים הם כבר בעצמם מנסים להתקשר לדברים שמשפיעים לטוב.

"בחתונות לפעמים יש ריקודים שהם לא מי יודע מה על טהרת הקודש… אז לא הייתי אומר שזה אסור, לפי הפסק של ר' שלמה זלמן, אבל בחור צריך לשאול את עצמו האם זה משפיע עליו לטוב, אם הוא מקבל מזה משהו רוחני או לא. בקומזיץ למשל אפשר להתמקד על שיר אחד אולי חצי שעה עד שזה נכנס, אתה שר אותו שוב ושוב ואתה ממש מתחיל להרגיש את הכוח של השיר. זה מאוד מיוחד, לפעמים יותר מתפילות. זה בעצם כמו תפילה. בעיניי, לכן זה יותר חזק היום מהופעות. הופעות זה לקבל איזו הנאה מסוימת מלהסתכל על שואו, אבל בקומזיץ אתה לא מסתכל על מישהו שמופיע, אתה חווה את זה בעצמך ויכול להתחבר".

"לא צריך לחפש בחוץ"

"אני לא מחנך, אז קטונתי לקבוע מה משפיע ומה פחות", מכיר המניק את מקומו, "אנשי חינוך יכולים להגיד שגם הפקה מוזיקלית משפיעה. יש אפילו מישהו שכתב מאמר נגד ׳שירו למלך׳ בגלל הפתיח שלו. אני אישית חושב שאלה דקדוקי עניות שאין לנו פריבילגיה להתעסק בהם. הנוער היום כל כך חשוף, שאם אתה רוצה לגעת בו ולייצר אלטרנטיבה אתה חייב להגיע למקומות הכי מודרניים מבחנת הפקה, ודווקא שם יש הזדמנות להכניס טקסטים שירוממו וישפיעו טוב".

גם לייפר רואה בהתפתחות המוזיקה החסידית דבר חיובי וטוב. "לדעתי, ככל שיש יותר מוזיקה איכותית 'משלנו', יש פחות צורך לחפש אותה בחוץ. אם יש לי עקיבא וישי ריבו ואברומי וינברג – אני אשמע מוזיקה משלנו. אישית, לא יוצא לי היום כמעט לשמוע מוזיקה לא דתית כי עומד לרשותי רפרטואר עשיר מאד. אפילו מי שאוהב לשמוע ראפ יש לו היצע של ראפ דתי. האמן החרדי הכי מצליח היום בעולם הוא אלכס קלייר, בחור בריטי בעל תשובה שהיה זמר ויוצר חילוני, לא כל כך הצליח וחזר בתשובה.

"יום אחד הטלפון בישיבה שלו מצלצל, על הקו מנכ"ל מיקרוסופט שרוצה לקנות שיר שלו לפרסומת. הוא חשב שעובדים עליו, אבל זה היה אמיתי. השיר הפך ללהיט היסטרי עם למעלה מ-150 מיליון צפיות ביוטיוב. אלכס הפך לזמר ויוצר מוכר מאוד, עם הופעות ענק בארה"ב ובאירופה, המון להיטים ומיליוני צפיות. ככל שעובר הזמן הוא מייצר מוזיקה יותר ויותר יהודית, מופיע עם כובע וחליפה, פאות ארוכות וזקן.

"הוא הוציא אלבום בשם 'ת'נק יו השם' עם האחים בלומשטיין, יחד עם המפיק מנדי פורטנוי באולפן מטורף שבנו לו, הם מוציאים המון שירים. רק בשנה האחרונה אולי מאה שירים. האלבום שאלכס הוציא איתם זו מוזיקה בינלאומית ברמות הכי גבוהות, אבל משלנו. ככל שיש יותר כאלה – צריך פחות לשמוע בחוץ. יש היום במוזיקה החסידית הכל מהכל".

הרב צ'ייט מספר לסיום: "כשאברהם פריד שר את השיר שלי ׳מי האיש׳ יחד עם אביב גפן, חשבתי שזו פעם ראשונה שאביב שר שיר שהוא פסוק, ובטוח יש לזה כוח עליו וזה משפיע עליו. מצד שני צריך לשאול האם כשאברהם פריד שר עם גפן זה נותן לו ולכל השירים שלו סוג של הכשר, ואז זה כבר לא פשוט. אי אפשר להגיד כאן תשובה נחרצת, צריך לדעת שלפעמים זה לא לטובה.

"בכל צעד כזה של התפתחות ושינויים במוזיקה היהודית יש שני צדדים, ואדם צריך לבדוק את עצמו ולחשוב האם הוא מתקשר לצד הטוב בזה או חלילה להיפך. היום צריך להיות יותר ערניים וזהירים, בפרט תלמידי הישיבות. אם בעולם הכללי התפקיד של הזמר הוא בעיקר להתפרסם ולעשות כסף, התפקיד של המוזיקה שלנו זה להשפיע, לעורר ולשדרג את האדם".

המוזיקה החסידית חיה על ציר שהוא צומת דרכים. מחד היא שומרת על הקשר שלה לשורשים המסורתיים, אך בו בזמן היא מתחדשת ומדביקה את הקצב של העולם המודרני. השילוב בין המסורת והמודרנה, בין הקודש לחול, יוצר מרקם עשיר ומורכב. וגם אם חלק מהשינויים מעוררים התנגדות או חששות, אין ספק שהמוזיקה החסידית מנצחת באספקט הרלוונטיות, ומצליחה להישאר מסקרנת עבור קהל רחב ומגוון.

כמו כל תרבות חיה, גם המוזיקה שלנו נמצאת בתהליך מתמיד של שינוי והתפתחות. וכפי שזה נראה כעת, היא תמשיך להתפתח ולהשתנות, ותצליח לעשות זאת תוך כדי שמירה על הקשר העמוק לשורשים ולמסורת.