חג פסח הוא חג החינוך. ולא, זה לא בגלל החופשה הארוכה והמיותרת ממוסדות החינוך. אחת המצוות המרכזיות בליל הסדר היא מצוות "והגדת לבנך" – המצווה של העברת המסורת מדור לדור, את הסיפור המכונן של העם היהודי. זאת לא רק הקניית ידע גרידא, אלא תהליך חינוכי עמוק שבו אנחנו מספרים לילדים את סיפור יציאת מצרים כדי לחבר אותם לערכים הבסיסיים ביותר של היהדות: חירות, אחריות, אמונה וזיקה לכלל ישראל.
ברוח זו, המדור הפעם יעסוק באנשי חינוך וצייצנים שנוגעים לתחום החינוך בצורה כזו או אחרת. העולם החינוכי, שבמסורת היהודית תמיד היה שמרני ומבוסס על העברת מסורת מרב לתלמיד, פוגש את עולם הרשתות החברתיות – מרחב שאמור לייצג חדשנות, שיתוף ופתיחות. המפגש הזה יוצר דינמיקה מעניינת.
לפני מספר שנים קראתי על מורים שהיו סבורים (אולי הם עדיין סבורים), שאפשר וכדאי לשלב שימוש בטוויטר במערכת החינוך. ההצעה נשמעה לי תמוהה אז וכמעט אבסורדית היום. למיטב זכרוני, הרעיון היה ללמד את התלמידים איך לבצע איסוף נתונים דרך הטוויטר וללמד אותם על העלאת נושא לדיון, התפתחות וקיום דיון מכבד.
כנראה שזה היה כל כך מזמן, שקשה לי להאמין שיש מישהו היום שחושב להדגים דרך הטוויטר איך לקיים דיון מכבד. מקסימום אפשר ללמוד ממנו איך לא לקיים דיון. הטוויטר של 2025, עם השיח הקוטבי, המתלהם והשטחי שלו, הוא ההיפך הגמור…
