הרשתות החברתיות הן כבר חלק מחיינו. רבים מאיתנו כבר לא גוללים את פיד הפייסבוק מתחת לכרית בישיבה, אלא מדברים עליו בריש גלי בעבודה, עם החבר שפגשנו באושר־עד ואפילו עם החברותא בסיום השיעור באחוות תורה. בגוונים השמרניים יותר של הציבור, גם אם פייסבוק ואינסטגרם הם עדיין מקום רק לפרופיל בעילום שם, משגשגת רשת חברתית חרדית ייחודית בעולם הסטטוסים של וואטסאפ.
לרשתות החברתיות ולשימוש בהן יש השלכות רבות, והוקדשו לו מילים רבות. לרגל חודש אדר, נרצה לדבר על אחד ההיבטים שמשום מה נוח לשכוח: המסכה שאנחנו עוטים על עצמנו כשאנחנו יוצאים לדבר עם חברינו הווירטואליים ברשתות החברתיות – והתחושות שלנו מול המסכות השקופות שעוטים גם הם.
עולם המחקר של הרשתות החברתיות טבע זה מכבר את המושג 'קנאת פייסבוק'. אחרי הכל, רובנו מתייחסים לרשתות החברתיות כמו אל חלון הראווה שלנו. הכל שם זוהר, חדש, שמח. באינסטגרם, באופן מובהק וברור מאד, תצוגת הפילטרים המרשימה נועדה לקחת את הרגעים הפחות יפים, כאלה שלא היו נכנסים לחלון הראווה כמו שהם, ולטשטש אותם, לייפות אותם, לביים אותם. ולא פעם, כשאנחנו טובעים בפיד מלא זוהר ונצנצים, רגשות הקנאה והדכדוך לא מאחרים לבוא.
הידיעה הברורה שהסטורי והסטטוס מציגים מידע חלקי בלבד, היא הצעד הראשון בדרך להחלמה מקנאת הפייסבוק. טובי טננבוים, בת 41 ואם לשבעה, צורכת תוכן על בסיס יומי ברשתות החברתיות כבר…
