הימים ימי הקמת 'דגל התורה', המצביא הגדול עורך את חיילותיו, מגבש את עולם התורה הליטאי במסגרת פוליטית. קולמוסים משתברים, מגזיני חג מסקרים מכל זווית, כבר עשרות שנים. אין טעם לשוב ולדוש בפרטי האירוע, גם אם אמירה אחת, מכמירת לב בראי ההיסטוריה, עוד מהדהדת במילותיו של הרב אברהם רביץ זצ"ל: "אנחנו נהיה שלוחא דרבנן על באמת".
לא הייתי גורר אתכם במעלה הזמן, שלושים שנה לאחור, בשביל לשחרר קיטור על עסקני המפלגה. למטה מכבודכם. רציתי לספר סיפור, שלדעתי שווה את המסע. אחד הגנרלים של הרב שך, היה רבי שמואל דויטש ה' ישלח דברו וירפאהו, שהרביץ תורה לתלמידים בישיבת קול תורה. באחד הימים, נצרך המספר – שמעתי ממי ששמע ממנו – לרדת לבני ברק לענייניו. ר' שמואל ביקש ממנו למסור מעטפה לרב שך, אך תנאי התנה אתו: "תמסור רק לראשיבה ביד". סידר את ענייניו בעיר המהבילה, ושם פעמיו לרחוב ראב"ד, שם פתח לו את הדלת אחד הנכדים. 'ביקשו ממני להעביר לרב' הוא אמר. "תן לי, אני אתן לו את זה", נענה. "אבל אמרו לי לתת רק לראשיבה ב…" הוא לא הספיק להשלים, והמעטפה נחטפה מידיו. הקולתיירה'ניק לא היה פראייר כלל ועיקר, נכנס אחריו אל הבית, ככל גונב מגנב נפטור אותו, ולא נספר איך חטף בחזרה.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
חיכה שהרב שך יעלה לישיבה, וניגש אל ראש…
