פעם בשבוע נכנס הרב יהושע פפר לאולם ספורט בירושלים, פושט את הכובע והחליפה ולובש את בגדי האימון שלו, נוטל מחבט ומתחיל לשחק – לעתים משחקי אימון, ולעתים משחקי ליגה. כבר כמה שנים שהוא משחק טניס שולחן, ולמרות שאולי יהיו כאלו שירימו גבה, אין לו שום כוונה להפסיק.
"אני לא מתאמן הרבה, אין לי שאיפות או יומרות להיות שחקן מקצוען, אבל בשבילי באופן אישי זה חלק משמעותי בשבוע", הוא אומר בפשטות. "מצד אחד, יש בכך התעמלות ועיסוק גופני שיש בו חשיבות, בוודאי בגילי. אך מעבר לכך, לחוויית המשחק יש סגולות חברתיות וחווייתיות שאינני מעוניין לוותר עליהן".
הרב פפר בן ה-48, נשוי ואב לשמונה ילדים, הוא איש עסוק ורב פעלים. רב קהילה בירושלים, ראש "מכון עיון" ועורך ראשי של כתב העת "צריך עיון", מרצה באוניברסיטה העברית ועוד. אבל אף שהוא דמות מוכרת, הוא לא רואה שום סתירה בין העיסוק בספורט להיותו רב חרדי.
"גדלתי באנגליה, שם מקובל הרבה יותר שבחור צעיר יעסוק בספורט כזה או אחר, אם ספורט קבוצתי ואם ספורט ליחידים כמו טניס או טניס שולחן", הוא מספר. "הדבר נכון גם באנגליה היותר חרדית, למרות שיש קהילות חסידיות או יותר סגורות שבהן זה פחות מקובל. ברוב המקומות זה הכי נורמלי בעולם ששני חברים ילכו באיזה יום אחרי הצהריים לשחק יחד טניס או כדורסל. גם…
