יוני לוקסנברג, שותף מייסד ומנכ"ל אלמנטור, משדר בחיצוניותו אישיות צבעונית, בולטת, כריזמטית וסוחפת. הוא מנהל ביד רמה חברה מצליחה עם קרוב למאתיים עובדים, יותר מחמישה מיליון אתרים שעושים שימוש במוצר החברה, ושואף להכפיל את גודלה בתוך פחות משלוש שנים. הרצאותיו חדות ומדויקות, הוא מיטיב להציג את חזון החברה ופעילותה ובאופן כללי ידיו רב לו ויד כל בו.
ביקשתי ממנו לשתף את קוראי 'המקום' בקורות חייו ורחשי לבו, במטרה לספק הצצה לחייו של צעיר חרדי מאנ"ש שהצליח להפוך עסק קטן מבני ברק לחברה בינלאומית מצליחה. ביקשתי לפתוח את סגור לבו ולשוחח תחילה על חייו האישיים ועל דברים שטרם נחשפו בתקשורת הכלכלית, בה הוא מצוטט תדיר כמומחה בתחומו.
הספר ששינה את חייו
בחודש אלול לפני עשרים שנה, יוני לוקסנברג בן ה-16 נכנס בהתרגשות בשערי הישיבה הגבוהה לצעירים מצוינים – מצוינים ממש – ובמזוודה שהביא עימו לפנימייה הוטמן פריט חריג בנוף הישיבתי: ספר הדרכה ללימוד פוטושופ. אם לא תלמד בישיבה, אמר לו הדוד שתמיד האמין בו בזמן שנתן לו את הספר במתנה, לפחות תלמד משהו בפנימייה.
הבחירה לא הייתה קשה. הוא למד גם בישיבה וגם בפנימייה. ספר ההדרכה הוחבא היטב בין מחלצותיו וכאשר חבריו יצאו בלילות לשאוף אוויר ודברים אחרים, יוני צלל אל מעמקי סוגיית הסרגל והלאזו, למד על בחירת פיקסלים וריטוש תמונות ועיין היטב בהבדלים המהותיים בין RGB ל-CMYK בפלטות הצבעים.
במהלך השבוע הוא למד וצבר ידע מקצועי, ובסופי שבוע, כאשר חזר לבית הוריו, היה מתרגל בצורה מעשית את הדברים שלמד בישיבה. כלומר, את הדברים שלמד בפנימייה. משסיים את הספר עב-הכרס, הוא קפץ לחנות ספרים חיצוניים והצטייד בספרים נוספים ללימוד תוכנות חדשות בתחומי גרפיקה, עריכת וידאו וכתיבת קוד.
"גדלתי בבית טוב, לא היה חסר לי דבר", משחזר יוני את דברי הימים בשיחה אינטימית, כשהוא שוכב בלי נעליים על ספה מפנקת במשרדו החדש. "נהניתי מהרעיון שמישהו משלם כסף על עבודה שעשיתי. זה איתגר אותי. הייתי עושה גרפיקות ועריכת וידאו והדברים האלה מילאו אותי בתחושת סיפוק. בעודי בישיבה, הייתי מכין מצגות למרצים, מסיבות בת מצווה, הייתי עורך וידאו", הוא נזכר וצוחק. מי היה מאמין.
המילים "עבודה שחורה" חוזרות שוב ושוב במהלך שיחזור ראשית דרכו. חשוב לו להבהיר שבאותה תקופה הוא לא סירב לאף עבודה ולא הפסיק לתרגל ולשנן ולחזור מאה ואחת פעמים על עיצוב כרטיסי ביקור שאינם דומים לכרטיסי ביקור זולים של מעצב שניסה מאה פעמים בלבד. "לאט לאט למדתי לעבוד כמו שצריך", הוא אומר.
לאחר נישואיו הבין שיש לו מקצוע מבוקש ביד והתחיל לחפש לקוחות קבועים, לנסות להשתפר ולהיות טוב יותר. באותם ימים עסק בספקטרום שבין עריכת וידאו, קצת אינטרנט ופלאש ז"ל. "הייתי עושה באנרים ודפי נחיתה ותמיד המשכתי לקרוא הרבה, להשתתף בקורסים מקצועיים ובסדנאות", מספר יוני, "תחום העיצוב השיווקי קרץ לי מאוד, אבל מצאתי את עצמי עובד בעיקר עם תעשיית המוזיקה. עיצבתי עטיפות לדיסקים, אתרים, ערכתי קליפים".
השותפות ופריצת הדרך
את שותפו הנוכחי, אריאל קליקשטיין, הכיר בבית הכנסת שבו התפללו יחד. יום אחד, יוני קיבל לקוח עם דרישה שבאותה תקופה הייתה גדולה על מידותיו ויכולותיו, לבנות אתר מורכב. הוא הבין שלבד לא יצליח להשתלט על המלאכה והציע לאריאל לקחת את הפרויקט יחד, כשותפים. הפרויקט הזה לא יצא לפועל, בסופו של דבר, אך הוא פתח צוהר לשותפות אופציונלית.
"אריאל, איש המעש מבינינו, הבין שיש כאן פוטנציאל וסגר כמה פינות. כבר באותו סוף החודש, מצאנו את עצמנו עובדים יחד במשרד שאריאל שכר ברחוב ליד הבית שלנו". יוני מתעקש לקרוא למקום הזה משרד, אבל כמי שמכיר אותו לא מתמול ולא משלשום וביקר לא אחת ולא פעמיים במקום – ראוי היה המקום הזה להיקרא 'חדר עבודה צנוע', וגם זה עם המון פרגון משום שיוני ואריאל חברים והנה הגילוי הנאות המתבקש של כותב השורות.
"אוקיי", אומר יוני ומתייחס להבעה הספקנית שלי בזמן שאני מרטש את קורות חייו המקצועיים. "אני זוכר משפט שאבא שלי אמר לי: לא משנה איפה אתה נמצא אלא מה אתה עושה. הלקוחות הגדולים לא יבואו אליך אלא אתה תגיע אליהם, וכל השאר יבואו אחריהם גם אם תהיה במחסן טחוב".
יוני ואריאל הקימו את חברת 'אריו דיגיטל' (על שם אריאל ויוני) ומצאו את עצמם נוסעים ללקוחות מדי יום, מציגים פרזנטציות וקוטפים פירות. "למדנו לבנות מוצרים טובים", מוסיף יוני, "אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום – לא הייתי יכול להצליח. לקוח רוצה חמישה עמודים, למה אתה מגדיל ראש? למה אתה מציע באותו תקציב פיתוח של פיצ'רים מורכבים והקמת פורטל בשווי לא פרופורציונלי לתקציב הלקוח – על חשבונך? אבל למדנו לבנות, למדנו".
בקושי הרווחתם משהו באותם ימים, אני מסיק מדבריו בקול. "לא הרווחנו הרבה, אבל כמה צריך כדי לפרנס שני אנשים ואולי איזה פרילנסר אחד או שניים? לא היו תקורות גבוהות ועל המשרד ההוא שילמנו אלפיים שקל בחודש. הסתדרנו".
אלפיים שקל זה הרבה פחות ממה שאתם משלמים על המשרד החדש, אני אומר, וחושב שרק הכרית שאני נשען עליה כעת עולה יותר מהשכירות החודשית של המשרד הראשון.
בתקופת קורונה אנשים עובדים מרחוק או לא עובדים בכלל, איך אתה ישן בלילה? אין חשש שכל ההשקעה כאן במשרד פחות רלוונטית לעידן החדש?
"אני חושב שהתקופה האחרונה הראתה לכל העולם שיש מישהו אחר שמנהל את הזירה והתפקיד שלנו זה לעשות את ההשתדלות. אנחנו משתדלים לשמור על הרגליים קרובות לקרקע ולהיות מחוברים לכאבים של המשתמשים שלנו. אני יודע מה אנחנו מוכרים ומה אנחנו יכולים למכור וכמה אנחנו יכולים להוציא. כרגע החברה נמצאת במצב צמיחה ואנחנו משקיעים קדימה".
לולי המסכה שעל פניו הייתי חושב שהוא לא מודע לקורונה ולמצב המשק בעקבותיה. הוא מרגיש בשמחה הזו בתוך העצב הגדול וממהר להבהיר: "זה מומנטום טוב מאוד עבורנו ויש לנו הרבה סייעתא דשמיא, זו תקופת שיא. אני מודע לזה שאנשים יורדים מנכסיהם בגלל הקורונה. אבא שלי סוכן נסיעות, חמי בעל קייטרינג. תאמין לי שאני יודע מה זה קורונה ומה ההשלכות שלה".
ההתכחשות, ההשלמה והשליחות
במשך הרבה שנים יוני התכחש לשיוך המגזרי שלו והתעלם ממנו. "לא שיתפתי פעולה", כדבריו. מה שלא עשו השנים עשה הזמן. אט-אט הוא החל להשלים עם מצבו והבין שאולי יש לו שליחות כלשהי. "גדולי ישראל, רבנים, פוסקי הלכה, משגיחים בישיבות – יש להם אמירה. הם מעבירים את תורת ה' וההשקפה. מעולם לא חשבתי שאני מאן דאמר, וגם כעת אני לא חושב, אבל כמויות הד"שים שאני מקבל מהשטח עושות את שלהן והיום השלמתי עם זה שיש הרבה מאוד אנשים שמסתכלים עלינו ורואים אותנו כמודל לחיקוי. אנחנו לא מארק צוקרברג או אילון מאסק מהסיליקון ואלי. אני הבחור הבני-ברקי מ'עטרס' שלא עשה תואר ולא למד באוניברסיטה ובכל זאת הצליח להקים חברה בינלאומית מצליחה.
"לכן, כשאתה מבקש לראיין אותי היום ואומר שזה כדי לתת השראה לאנשים איך עושים את זה נכון, אני נעתר לבקשה כדי להעביר מסר אחד פשוט וחשוב: לא היו לנו שום קיצורי דרך. עשינו את הדרך הכי קשה והכי ארוכה שיש. עבדנו במשך המון שנים קשה מאוד, בשכר נמוך, עשינו טעויות, נפלנו הרבה, שוב עשינו טעויות ושוב נפלנו, כמעט כמו הצדיק האולטימטיבי ושבע נפילותיו, אבל מעולם לא התייאשנו. הסתכלנו על כל מהמורה ועל כל כישלון כלימוד לחיים. ועדיין, בכל יום לומדים מחדש וממשיכים לעבוד קשה. לא מפחדים לנסות או לטעות. רק ככה אפשר להצליח".
אנשי השמה העוסקים בשילוב חרדים בעבודה, מספרים כי פעמים רבות מגיע אדם שזה עתה יצא מהישיבה או מהכולל ומחפש עבודה, והוא לא מתפשר על תפקיד פחות ממנכ"ל. מתברר שאנשים רבים מתוכנו מחפשים קיצורי דרך, רוצים להרוויח הרבה כבר בתחילת הדרך, לקבל תפקיד בכיר ומכובד. "בעולם האמיתי אין דברים כאלה", אומר יוני, "אלא אם אתה הבן של רוטשילד ואבא שלך מחליט לפתוח לך חברה כדי שתעשה טעויות ותבזבז את הכסף שלו לפני שאתה מבזבז את שלך".
לדבריו, אנשים רבים, שלראשונה בחייהם פותחים חברה או מקימים עסק, שוכרים משרד מפואר, מזמינים רכב מנהלים בליסינג ומרגישים על גג העולם. "אתה זוכר את המשרד הראשון שלנו? היה פדיחה להיכנס לשירותים. פשוט באנו לעבוד. אז מה הטיפ שלי למי שרוצה להצליח? להיות יסודי, לא לוותר, לא לעבור כל רגע לתפקיד אחר, לא לבלות, לא לחפש הנאות ופינוקים.
"להצליח זו עבודה קשה, אבל הבשורה הטובה היא שכל אחד יכול להצליח. לא קיבלת כלים מקצועיים בחיידר? אתה לא יודע אנגלית? מרגיש שהעולם חסום בפניך? הכל תירוצים. התבגרת? תלמד, תתמקצע, תשקיע. כדי להצליח אתה צריך רק דבר אחד: להיות הכי טוב בתחום שלך.
"פעם אמרתי למגיד-שיעור כלשהו שיום אחד 'אחזור בתשובה' ואני אראה לו מה זה 'להיות שקוע בלימוד'. סוד ההצלחה הזה עובד בכל תחום – גם בלימוד תורה. מי שמשקיע באמת ולומד 12 שעות ביום ברציפות, סופו להיות גדול בישראל. המשגיח תמיד אמר שזה לא הכישרון, זה ה'עמל'. ההשקעה וההתמדה הם הכלים היחידים שבנאדם צריך כדי להצליח בחיים בתחום שהוא בוחר".
יוני, אתה ספר מוסר מהלך. בוא נדבר קצת על הבלי-עוילום-הזה. למה אתם לא עושים אקזיט? החברה שלכם שווה מאות מיליוני דולרים. לא כדאי למכור ולחזור לכולל?
"תחשוב שבנית את בית חלומותיך, השקעת את כל מה שיש לך בשיפוץ מדהים והגעת אל המנוחה ואל הנחלה. תמכור אותו בגלל שמישהו מציע לך מחיר טוב? סביר להניח שתמכור רק אם יציעו לך מחיר דמיוני. אין דבר שאני מכיר יותר טוב מאשר את התעשייה שלנו. יש לי המון מה להשפיע כאן, מה לעשות ולאן להתפתח. אתה צודק. פיננסית יכולתי להחזיק הרבה כסף בכיס, אבל זה לא מדבר אליי. מעניינת אותי רק העשייה".
ניתן לבשר לקוראי 'המקום' כי אין מחיר לאלמנטור?
יוני צוחק. "יש כבר מישהו שהבטיח לי שביום שתהיה הצעה מספיק טובה הוא ימשוך אותי באוזניים להורים שלי כדי שיכריחו אותי למכור".
מתברר שלא משנה כמה כסף אתה שווה, תמיד יש מישהו שיסחוב אותך מהאוזניים
יוני שוב צוחק. "כסף לא מניע אותי. מה שמניע אותי וגורם לי לקום בבוקר (חוץ מהילדים שקופצים על המיטה. מ"ר), זה לפתור בעיות לאנשים. זה לא ברמה של איזה כיף עכשיו אלא במקרים שאתה פוגש ביומיום ועושים לך את היום. לא מזמן ירדתי למניין חצר להתפלל מנחה עם טישרט של אלמנטור. ניגש אליי אברך ושאל אותי אם אני קשור לאלמנטור. אשתו מתפרנסת מבניית אתרים באמצעות אלמנטור והיא צריכה עזרה קטנה עם האתר שהיא בונה ללקוח. התחושה הזאת שמשהו שאנחנו עושים עוזר לאנשים, זה מה שמניע אותי".
אתה מסתובב עם חולצות של אלמנטור כדי שאנשים יבקשו ממך עזרה עם תוספים?
"גם בלי החולצה של אלמנטור עוצרים אותי הרבה ברחוב, בסופר, בבית הכנסת, בכל מקום כמעט. יש לי רעיון לאפליקציה, איך מתחילים? הקורונה הפרתה את האנשים, יש המון זמן לחשוב על רעיונות חדשים, כל הזמן אני מקבל פניות. אנשים מבקשים להתייעץ, שולחים אנשים אחרים כדי שאסכים לייעץ להם. אני? מי אני? למה אני? וככל שעובר הזמן אתה מבין שהעשייה שלך מעניקה השראה לאנשים. הם מאמינים שמישהו כמוהם יכול להצליח".
פרופיל אישי
יוני לוקסנברג: בן 35. אבא. אוהב לצייר, לבנות בלגו, לדמיין, ליזום. מנכ"ל. מנכ"ל רק בסוף.
סדר יום שגרתי: מתעורר מ"יקיצה טבעית" בזמן שהילדים מתחילים לקפוץ על המיטה שלי בשעה שבע וקצת בבוקר. נטילת ידיים של שחרית, על הא ועל דא עם הילדים ופיזורם במוסדות החינוך, תפילה, חברותא טלפונית במתכונת קורונה, הגעה למשרד בין תשע וחצי לעשר, עבודה-עבודה-עבודה עד שמונה בערב, שיעור דף היומי בשעה שמונה ועשרים, שגרה משפחתית ולילה טוב.
לו"ז במשרד: יצירה מניעה אותי. אין לי סדר יום קבוע. לפעמים עוסק באסטרטגיה ותוכניות קדימה, לפעמים במשהו אחר. אני מסתובב כל היום בין העובדים ורואה איך אני יכול לתרום. אני כמו רופא משפחה. עושה מה שצריך.
קביעת עתים: בכל יום אני זוכה להשתתף בשיעור דף היומי שנמסר בימים אלו במתכונת קורונה באמצעות הזום. פעם בשבוע אני מוסר את השיעור בעצמי. זכיתי לסיים את הש"ס – ללא קיצורי דרך או דילוגים. מאז הזום, השיעור יותר ארוך כי אנשים מגיעים בזמן. אומנם בחלק מהמקרים פחות מרוכזים, אבל יש יותר זמינות. אחד הלומדים שלאחרונה לא הצליח להגיע לשיעור, חזר כשהתחלנו ללמוד בזום. הוא עושה הליכה בשעה הזאת ובמקום לשמוע מוזיקה, הוא משתתף בשיעור.
לימוד מקצועי: בכל תקופה אני בוחר לעצמי משימה חדשה. לומד תחום אחר. למשל: מה זה לבנות חברה בצמיחה? במה זה כרוך? מה צריך לעשות? מעולם לא עבדתי בחברה כזאת, מאיפה לי לדעת. עזוב חברה כזאת, מעולם לא עבדתי בחברה כלשהי והיום אני מנהל אנשים שמנהלים אנשים. כשהיינו חברה של עשרה אנשים זה אתגר אחד, כעת, כשאנחנו בגיוס לקראת העובד ה-200, זה אתגר אחר לגמרי. בעוד שנתיים או שלוש החברה צפויה להעסיק 500 או 1,000 עובדים. איך גורמים לכולם להסתובב כאן עם חיוך, שכולם ידברו את אותה שפה? אלו אתגרים חדשים. אני כל פעם נכנע לאתגר חדש, חי אותו וזו ההזדמנות שלי ללמוד בכל יום מחדש עולמות חדשים ומרתקים.
אחרי אלמנטור: יום אחד, כאשר בעז"ה יהיה לי משעמם, אצור עולמות תוכן יהודי ותורני לעולם החדש. למה שילדינו לא יזכו ללמוד בצורה אינטראקטיבית? הילד של היום לא יכול להתמודד עם הספרים שאנחנו השתמשנו טרום עידן הוידאו. הם בעולמות תוכן אחרים לגמרי. זה נושא שבוער בי מאוד. ניסיתי להפעיל מישהו שירים את הכפפה ויצור תכנים כאלה אבל זה קשה מאוד. צריך מישהו שלא יעשה את זה בשביל הרווח הכלכלי אלא מהאמת הפנימית שלו.
חולצה ורודה: העוילם עדיין מגדיר אנשים על פי תבניות וסטריאוטיפים חיצוניים: אם הוא הולך עם חולצה צבעונית הוא איקס ואם החולצה לבנה הכל בסדר. אז לא – אני מוסר שיעור דף היומי עם ג'ינס וחולצה ורודה ולא אכפת לי מה חושבים על זה. אני נאמן לעצמי אם אני מתפלל במניין או לא, אם אני לומד או לא, זה לא עניינו של אף אחד וצבע החולצה בהחלט מגדיר אותי: אני בעל כיפה שחורה וחולצה ורודה.
