ישיבת בין הזמנים

1. יום אחד טורגטתי בפרסומת למערכת "סדרים". הפרסומת דיברה על "התוכנה שתעשה לכם סדר בניהול הכולל" ואני לחצתי על הלינק, אפילו שאין לי כולל. התוכנה מציעה דיגיטציה לכל הליכי הניהול בכולל – דיווח שעות נוכחות, הנפקת דוחות סיכום וסטטיסטיקה, שליחת אישורי לימוד ישירות למייל של האברך (או אשתו) ומערכת חיוג שמעדכנת על ביקורת פתע בכולל. נפלאות הטכנולוגיה. ניתן לגשת למערכת באמצעות מכשירי "נדרים פלוס" (ללא צורך באינטרנט!) או באמצעות הטלפון, למהדרין המתנזרים מן הדומה לדומיו. אפשר לדווח נוכחות גם עם טביעת אצבע, שזה משהו שכבר קיים בכמה כוללים. כשיולי אדלשטיין הציע להציב מערכת ביומטרית בפתח בתי המדרש הייתה התנגדות. אין מקום לחרב בפתח בית המדרש ואין מקום למערכת ביומטרית. באיזשהו אתר חרדי קיקיוני כתבו על גזירת טביעת האצבע שהיא "התחלה של תהליך דיכוי, רדיפה השפלה ורמיסה, במטרה להרוס את עולם הישיבות". הכותב ניסה לחלק בין ישיבות, שבהן טביעת אצבע זו גזירה נוראה, לבין כוללים שיש בהם שעון נוכחות. החילוק היה עייף, כאילו ניסחו אותו בשלהי סדר ד'. 

2. העיר הפולנית לוֹמְזָ'ה זכתה לייצוג בפתח תקווה, ישיבת לוֹמְזֶ'ה. הרבה אנשים גדולים צמחו על ספסלי הישיבה שהתמקמה ברחוב שנקרא שם הרצל. מבנה הישיבה שימש את אנשי ההגנה להסלקת נשק בתקופת הבריטים. "הואיל וזו הייתה ישיבה שבה למדו תורה, ארגון ההגנה ניצל זאת בידיעה שהבריטים לא יעלו על דעתם שבתוך ישיבה שבה נמצאים תלמידים ורבנים בלבד יסליקו נשק", כך מופיע באתר סניף ארגון ההגנה בפתח תקווה (יש עדיין ארגון כזה, יש אפילו יו"ר). אף פעם לא קישרתי בין ישיבת לומז'ה לבין נשק, ממש כמו הבריטים. מה לישיבה ולנשק. למעשה, אף פעם לא התייחסתי למקום כ'ישיבה'. הישיבה שהייתה שם לא שרדה ואת מקומה תפס כולל אברכים – כולל לומז'ה שפועל עד היום. רק בתקופות שבין הזמנים המקום חוזר להיות ישיבה, ישיבת בין הזמנים. אני זוכר את הלמידה על ספסלי העץ העתיקים שעשו כואב בגב, ספסלים שלא הוחלפו מסיבות שימור רוחניות וקדושה. היה איזשהו קסם במבנה הזה – באוצר הספרים הקטנטן, במבואה שלפני בית המדרש, במדרגות החיצוניות והפנימיות – מה שהשאיר את הלומדים עד לשעות המאוחרות. ככה זה כשקסם.

3. יהודי עם זקן לבן מסתובב בבית הכנסת "זהרי חמה" ואוסף כסף. יש לו ביד ניילונית עם דף המלצה או ברכה או סיכום רפואי מרופא משפחה. לא בדקתי. הוא מכריז שהוא אוסף כסף לישיבת בין הזמנים. נתקלתי בו במהלך חודש תמוז, אולי הוא עדיין שם. יש כל מיני דרכים ושיטות לאסוף כסף בבית הכנסת, היהודי עם הזקן הלבן בחר בשיטת הספיץ'. "תכף בין הזמנים והרבה בחורי ישיבה יוצאים לחופש, הרבה מהם יוצאים מהישיבה לרחוב ולצערנו לא חוזרים אחר כך לזמן אלול, לכן הקמנו את ישיבת בין הזמנים". קהל המתפללים ההטרוגני בזהרי חמה לא נעתר לבקשות שלו. הייתה אפילו פעם אחת שזיהיתי אנשים שהסתכלו עם מבט כועס, לא על הניילונית המקומטת, עליו, האיש עם הזקן הלבן. זה לא השפיע עליו. הוא המשיך עם הספיץ' הקבוע גם בפעמים אחרות: בחורי ישיבה, בין הזמנים, רחוב, לא חוזרים, זמן אלול. חשבתי על בחורים שהולכים לשבת בישיבת בין הזמנים רק כדי שהם ימשיכו לשבת אחר כך בישיבה בזמן אלול. נזכרתי בזאב, בחור עם פרצוף תמים ושם טורף, שהיה יושב בישיבת בין הזמנים בהיכל ישיבת לומז'ה בפתח תקווה. יושב ובוהה באוויר. חשבתי על הערך בישיבת בית המדרש גם למי שלא לומד, רק יושב, כפי שפוסק הרמ"א "ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו" (או"ח קנה, א). יש מקומות שבהם לשכר ההליכה מתווסף גם שכר ישיבה, תלוי כמה האיש עם הזקן הלבן הצליח לגייס.