מה אומרת לכם המילה חברותא?
השאלה עמדה באוויר כשאוצרת בית המשפט העליון ד"ר אורנה יאיר ביקשה לערוך תערוכה משותפת של אמנים חרדים וחילונים בפואייה מול הספריה המשפטית והתייעצה עם ד"ר נעה לאה כהן מגלריית המקלט. (גילוי נאות: כותבת המדור). תקופת קיטוב לא פשוטה שאנו נמצאים במהלכה במיוחד מאז התפרצות הקורונה, העצימה את השאלה בהקשר לחברה הישראלית ואתגרה את הצורך לשיתוף פעולה בניסיון להתחבר מחדש.
בפשט, מדובר בחוק יסוד בעם היהודי. ביסודה החברתי קיימת ההבנה שהמסורה אינה רק ספר קריאה אלא מחייבת דיאלוג, העמקה וחידוד גריסה וכתישה ואף מחלוקת. "מה ברזל זה אחד מחדד את חברו – אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה…". היכולת לקנות חבר לחזון משותף, האדרת הכוח החברתי והערבות ההדדית, הם עמודי תווך עליהם מושתתת הישרדותו של העם היהודי במבחן הזמן. אך בין כתלי בית המשפט, קיבלה כעת המשמעות של המונח פרשנויות שונות ומגוונות שמאתגרות את החברה בכלל. בכך כוחן של תערוכות קבוצתיות: הן מביאות זוויות מבט מגוונות לאותו נושא, מפני שבני אדם שונים המה ורואים את הדברים אחרת, על אחת כמה וכמה בתערוכה שכזו שבה האמנים המציגים מגיעים מרקעים שונים גם אם כולם בתוך העם היהודי. לעיתים, המפגש בין היצירות (כמו מפגש בין אנשים) מוליד רעיונות שלא היו יכולים להיוולד לבדן.
והנה כמה דוגמאות בולטות: היצירה הקלאסית…
