עוברת בין המדפים. העיניים שלי עוברות על הספרים בקרן לייזר, אם העין תפגע בספר טוב היא תצוד אותו. זו לא הכריכה. לא השם. או אולי כן. זה כמו תקשורת טלפתית, תדר שעובר ביני לבין הספרים. אם אתם חושבים שכדאי לנו להכיר, אז בואו אלי. והם באים.
תכננתי לכתוב על הספר הזה. כריכה פשוטה, פונט שחור בבולד. איור חמוד של ילד שובב רוכב על אופן אחד. עושה חשק לדפדף קצת או הרבה. פתחתי גם מסמך וורד, הקלדתי 550 מילים הוספתי עוד 50. אבל המילים היו מחשבות שרצות מהר. שורה ונקודה ועוד שורה ולא היה ממש סדר בין פסקה לפסקה. וזהו. חושבת שנכנס פתאום משהו מעניין באמצע: בטח הודעת ווטסאפ שגררה מיילים, ושיטוט בגלריית תמונות והמסמך נרדם אי שם בתוך תיקייה כחולה וחסרת משמעות.
עד שדוד, המפיק, התחיל לשלוח הודעות ווטסאפ (מהסוג שלא מפסיקים בהם משהו באמצע כדי לקרוא אותן, פשוט מתעלמים מהן באלגנטיות). הזימון היה בלוח השנה שלי (משהו שביקשתי בעבר והנה עשו אותו ועדיין איכשהו אני עוברת את הדדליין). קבלתי תזכורת גם שבוע לפני (עוד טריק שאנחנו מנסים). ולמרות זאת, אנחנו כאן הרבה אחרי הדדליין. פתחתי את אותו מסמך שכתבתי אז, ביום שנראה לפני נצח. לפני שכמה בקבוקי יין שרו אצלי בעליזות עד דלא ידע. העניין הוא שמישהו כאן יודע לפחות משהו…
