בתקופה זו יש להרבות באור. אור החנוכה המתקרב ובא מסמל את הנצחון שבא בשעה שלא ציפו לו, כנגד כל הסיכויים. בחרתי להביא את עבודותיה של יעל אבי־יונה (2013-1941), אמנית חלוצה שהלכה עם האמת שלה נגד כל הסיכויים, בנתה שפת סמלים המבוססת על מקורות יהודיים ויצרה גוף עבודות ייחודי משלה בשם 'שיטת המסתורין'.
אבי־יונה נושאת את השם המוכר של אביה, פרופסור מיכאל אבי־יונה, שהיה ראש המחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית. היא נולדה כבת שנייה בבית שהיה אתאיסטי וציוני מאד. למדה בבית הספר לאמנות בצלאל ועזרה לאביה במשלחות ארכיאולוגיות כציירת ממצאים, במצדה ובאתרים נוספים.
למרות הנוכחות האקדמית והמחקרית בחייה תמיד היה בה צד רוחני, אותו חיפשה כל השנים. היא הגיעה אל היהדות, לימדה את עצמה את פנימיות התורה ונחשפה לסודות העמוקים הקיימים בתורה.
עוד קודם לכן התעניינה מאוד בשיטת ציור המפרידה בין שני חלקי אונות המוח, הצד הימני והצד השמאלי. היא יצרה תמונות שניתן לראותן במשקפיים מיוחדים, עם שקפים אדום-ירוק, המבליטים חלקים שונים שכל עין רואה. הרעיון היה שהחיבור בין שתי העיניים מביא ליצירה המלאה והשלמה ביותר. היא פיתחה שליטה בשיטה כך שציירה בכל פעם את מה שאונה אחת רואה. בהמשך שילבה אבי־יונה את הרעיון עם התפיסה היהודית של חסד ודין המתמזגים לרחמים. היא החלה לצייר ציורים שבהם החיבור בין שני החלקים יוצר ציור תלת…
