המושג מודרניות לקוח מהמילה הלטינית Modo שתרגומה לעברית הוא "עדכני". בפועל משמעות הדבר הוא אורח חיים המתנהל תוך שימוש בפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים ועל פי ערכים הומניסטיים כגון: נאורות, חילון, חירות ושוויון ומחשבה ביקורתית.
כיום מאכלסים שני הרכיבים הללו, את האתגרים המשמעותיים ביותר עמו מתמודדת המחשבה החרדית, ובראשו ערעור על עולם הערכים המסורתי, הנטוע עמוק בד' אמותיה של ההלכה. היינו, בבסיס ההתנגדות של המחשבה החרדית להלכי הרוח המודרניים, מצויה בקורת חריפה על אודות הפרשנות שזו מציעה לתפישת מעמדו של האדם בעולם.
כך, בעוד המודרניות מדגישה את התבונה ככלי המרכזי לניהול חייו של האדם, ועל כן שואפת לאפשר לו מרחב פעולה נוח ומשוחרר מהתחייבויות, באמצעות בנייה ותחזוק של מערכת זכויות, המחשבה החרדית, שהיא הלכתית בעיקרה, רואה את עיקר קיומו הראוי של האדם דווקא במילוי חובות, שהביטוי המובהק לכך הוא מידת האדיקות הדתית.
מתח זה של התנגשות בין עמדה ראשונית המגדירה את תפקודו הראוי של היהודי החרדי על ידי בחינת מחויבותו למערכת המצוות והקפדה על קיומן, לבין תפיסת התנהלות המחשיבה בראש ובראשונה את העמדה הפרטית בהקשר של קיום מצוות, מתגלה במלוא עוצמתו באופיו של "החרדי המודרני". כלומר, ברצון לנהל אורח חיים עצמאי, המתאפיין בפיחות בולט במידת מחויבותו לערכים המסורתיים ולמוסכמות החברתיות. אלא שהדבר ניכר בהתרופפות רוחנית, על כן נתפס כסותר לשאיפה להמשיך ולהשתייך לקהילה החרדית, ולרצון האותנטי להחזיק בזהות חרדית בעלת משמעות, עבורו ועבור צאצאיו.
***
מציאות חייו של "החרדי המודרני", מצריכה הכרעה בין נאמנות למסורת הטקסית ולערכים המוסריים המעצבים את אופייה של הקהילה החרדית, כמו הכנעה ל"דעת תורה" או יחס מסויג לרעיון הציוני ולמוסדות המדינה, לבין רצונו נהל את חייו, מתוך מחויבות לתורה ומצוות, אך באופן שגם מתיישב עם השקפת עולמו הפרטית, בעיקר בסוגיות חברתיות, כלכליות או פוליטיות.
האתגר המיידי המזומן לפתחה של קהילת "החרדים המודרניים" הוא ניסוח מודל קיומי שיתיר את הסבך הבינארי, ויאפשר התנהלות ראויה בתוך הקהילה החרדית. כאן גם אבקש להדגיש שדברים אלו אינם מכוונים לפורקי עול המנהלים את חייהם בחיפוש אחר הנאות. הליך בירור זהות מחייב השקעה ומאמץ בהבנת עולם הערכים המשמשים כאבני הדרך של מסלול החיים הראוי. לכן, התרשלות במצוות הנובעת ממחויבות רופפת לשיטה ההלכתית, אינה מבטאת את המסקנה המתבקשת מתהליך בירור הזהות. אדרבא, יש בה כדי להעיד על אחד מכשליו של ה"חרדי המודרני" בבוא לברר את זהותו, הצמדת איכות ההקפדה על קיום מצוות למידת ההסכמה עם נורמה או מוסכמה חברתית חרדית.
***
בבסיס התפיסה החרדית הנורמטיבית מצויה קביעתם של חז"ל "ותלמוד תורה כנגד כולם". נקודת מוצא זה טומנת בחובה את סך כל ערכי המשנה עליהם מתנהלת החברה החרדית. האמונה הדתית, אופני הפולחן, אורח החיים, היחס לסביבה וכיוצא באלה. עם הזמן הפכה נקודת המוצא גם למעצבת המרכזית של החרדיות הראויה. כאשר הדבר בא לידי ביטוי בשאיפה לטפח חברת מופת שכל כולה מסור ללימוד התורה.
אלא שלא אחת החתירה לכינונה של חברת המופת שגבולותיה הם אוהלה של תורה, נתקלה בקשיים, שהלכו ותכפו בשנים האחרונות. הגידול הדמוגרפי, השינויים המוסדיים במדינת ישראל, והחשיפה הבלתי מבוקרת לידע אקדמי או תקשורתי, הם רק כמה מהסיבות. בפועל, מדובר בפער המתגלע בין מסגרת החיים המסורתית שמציעה ההשקפה החרדית לחירות המפתה שמציע העולם המודרני.
המתח הנוצר מן המפגש בין שני העולמות, מביא לא אחת למבוכה. וזו מייצרת ניסיונות שונים של התמודדות. אך דא עקא שאלו נעשים מתוך הנחה שגויה לפיה אופן ההתנהלות הוא בינארי. או חרדיות או מודרניות. והתוצאה, הלחם של שתי הזהויות לכדי אורח חיים לימינלי, שמייצר ניכור, תסכול ואף השפלה.
כאן אבקש לטעון כי פתרונו של משבר הזהות מצוי, לא בניסיון עקר להתיר את המתח בין מסורת למודרניות, כי אם בניסוח מחודש שלו. כלומר, בהצגת מצב עניינים בו יוכל "החרדי המודרני" לתחזק זכויות פרטיות אך באופן כזה שלא יבואו על חשבון מידת נאמנותו למערכת החובות והאופן בו היא מתקיימת, שהם יחד מהווים את המסגרת המאפיינת אופי הקהילה של הקהילה החרדית, אליה הוא בוחר להמשיך ולהשתייך.
על מנת להשיג זאת עליו לקבל ראשית את סדר המלים "חרדי מודרני" כסולם הירארכי מוסכם. כלומר, המחויבות להלכה ולמסורת מימושה, היא הבסיס שעליו הוא יוכל לנהל את הליך בירור מקומם של הערכים המודרניים בחייו. שהרי אלמלא מחויבות זו כל קשר אחר לקהילה החרדית, יהיה קוסמטי בלבד. כזה שאינו מבטא שותפות ערכית עמוקה אלא קיום של כפייה או במקרה הגרוע הרגל שסופו פרישה.
