מעלים בקודש: כשהבינה המלאכותית משכתבת את היהדות

בעולם העיתונות תמיד מנחים את הכתבים לא לכתוב בגוף ראשון, לא לפנות לקוראים בפנייה ישירה, להעלים את עצמך, להזדהות כאיזו ישות ערטילאית או אפילו טקסט שכתב את עצמו. אבל יש לי סיפור כל כך טוב על פדיחה עצומה שצ׳אט ג׳יפיטי כמעט עשה לי, ולולא הייתי אחראית ומורגלת בדאבל-צ׳קינג הייתי נופלת בפחו העלוב, שלהערכתי אין דרך טובה יותר לפתוח את הכתבה הזו.

מספר ימים לפני ט״ו בשבט, באופן חריג בישלתי ארוחת ערב מזינה וחבר של קובי הוזמן לסעוד איתנו. אותו חבר למדן גדול הוא. ואף פנוי, יש לציין, אך אין כאן המקום להרחיב (פרטים בפרטי). ביקשתי ממנו שיציע לי רעיון לטור האישי שאני כותבת במגזין שלי כל שבוע. הוא סיפר לי על גמרא שמדברת על החיטה שהייתה פעם עץ ואז הפכה לעשב, ומספר שלרבי משה שפירא זצ״ל יש התייחסות נפלאה לנושא.