משהו קטן וטוב

יש לנו תקופות כאלה בחיים. ואולי התמזל מזלכם ולא הייתם שם, אבל רובנו עברנו מתי שהוא תקופות הישרדות, וחווינו את הרגעים המכריעים. האם לתת לעצמנו ליפול באפיסת כוחות לבוץ, מחכים למסוק שאולי יחלץ אותנו. או להילחם, בכוחות האחרונים שלנו, לתת פוש רציני ולהתרומם. 

זו החלטה נפשית יותר מהחלטה פיזית. אנחנו לא מודדים דופק ולחץ דם, רואים כמה כוח יש לנו, מה מסת השריר ולפי זה מחליטים, ׳אוקיי בסדר, נראה שלגוף יש את היכולות לתת דחיפה מעלה׳. הנפש שלנו, היא זו ששולחת פרצי אדרנלין לגוף, היא זו שמעוררת הורמונים שישנו, והם יחד מתאגדים יוצרים כוח אדיר והופ, אתם למעלה. עשיתם את זה. בחרתם בחיים.

יש לנו אינסוף רגעים כאלה, לא כולם דרמטיים ומצילי חיים. יש לנו בחירה בכל רגע נתון, האם להילחם, או לתת למציאות לשטוף אותנו עם הזרם, לאן שזה יוביל ומה שיקרה. 

להיות פייטר זה לא קל, אבל איזה סיפוק יש אחר כך, קונפטי של דופמין בגוף. בועות תוססות של אדרנלין. תחושה מענגת של ׳עשיתי את זה׳. אבל רגע לפני החגיגות…

פייטר זה נחמד, נלחם, כובש, מפיל. מה קורה אחרי המלחמה? כשאתם ניצבים על משטח האספלט, אין כאן הישרדות. זה משעמם. אין מים שמכים בכם בעוז, אין יתדות חלודות, אין בוץ ותהום מתחתיכם. זה ללכת, כדי להתקדם להגיע לאן שאתם רוצים. אבל זה יכול להיות משעמם עד מוות. יכול להיות גם שאתם לא ממש יודעים מה אתם רוצים. תלכו עם הדרך, יהיו מדי פעם שלטים ימינה, שמאלה, איזה שביל סודי מתפתל. אבל האספלט בטוח, הוא נקי, חלק, מוביל לאנשהו.

הייתי שם על היתד החלוד והחלטתי להילחם. לא הגעתי לאספלט, אבל כן לשביל יחסית נחמד, מדי פעם לנכש קוצים ולהילחם בחיות רעות. על השביל הרגשתי במבחן האמיתי, לאן אמשיך מכאן? רציתי לבנות את עצמי, אתם יודעים, להגיע למקום שהוא טוב יותר עבורי. אז התחלתי. הבנתי שיש לי אפשרויות: דרך קלה ומהירה, או דרך מאתגרת ואיטית אבל עם הבדל משמעותי בתוצאות. 

התחלתי בשינוי קטן, לא ידעתי כמה הוא ישפיע ולאן הוא יוביל. השינוי הזה הוביל לעוד הרגלים, והם מיגנטו אליהם עוד, וכך בסוף השנה גיליתי איזה דרך עשיתי. מהרגע ההוא על היתד ועד לשביל המלבב בצמחים ששתלתי. לא כתבתי תוכנית, לא היה לי לוח חזון של מה אני רוצה לשנות ולהיות. פשוט התחלתי במשהו אחד קטן שהיה זרע משמעותי מאוד לשינוי גדול.

אנחנו נמצאים בתקופת החגים, כמו הרבע שעה שלפני חצות. תכף נארוז את הסכך וקישוטי הסוכה ואחרי החגים יופיעו במלוא תפארתם. עם כל ההבטחות והמשימות שהבטחנו לעצמנו, יש לנו נטייה להסתכל על דברים בגדול. נתחיל כושר כשנסגור מאמן טוב, כשנמצא את המכון המתאים. נתחיל לכתוב מטרות כשיהיה לנו זמן. אם באמת רוצים להצליח ולשנות עלינו להתחיל עכשיו ובקטן. להתחיל לעלות במדרגות שבעבודה במקום להידחס במעלית עם כולם. זה להתחיל לכתוב מטרה אחת יומית. לומר תודה גם אם אחת. לא צריך דיאטה שכוללת שינוי תפריט דרמטי בכדי להתחיל לאכול בריא. אפשר פשוט להוסיף עוד כוס מים ביום ולדחוף את הקולה רק לשבת. השינוי שלנו מתחיל עכשיו. הרגע. בלי לדחות. בלי לחכות לאחרי, החגים, שבת, חורף, בפנסיה. תחיו את ההווה. תיצרו את מי שאתם רוצים להיות עכשיו, ממעשה קטן ועוד מעשה. יחד הם יצטרפו להרגלים משני חיים.

תמונת שער: שושי סירקיס