משה נותן מעשרות

"אני זוכר סיטואציות שפשוט צחקתי על עצמי, כאילו מה מעשר עכשיו? אבל גנב אני לא, ואם הקדוש ברוך הוא נותן לי למרות איפה שאני, ואולי בגלל איפה שאני, עליי למלא את התפקיד שלי"

אולי יעניין אותך גם

אתם הולכים לקרוא עכשיו קצת תוכן שיווקי, לא כזה שמשדל אתכם לצרוך מוצר מסוים, אלא כזה שינסה לשנות לכם תודעה.

אני יודע שזה מתיימר, ואני יודע שיותר קל למכור לאנשים מוצר, מאשר לשנות מחשבה וכל שכן תודעה, אבל אני מצויד בסיפור מרגש, אמיתי, וזה דבר שעובד בדרך כלל.

קוראים לו משה, והשם שלו לא בדוי. את משה הכרתי בישיבה, והיינו חברותא לתקופה מסוימת. לפני קרוב לשמונה שנים התארח אצלי משה לסעודת שבת, הוא כבר לא היה נראה כפי שנראה בישיבה, הבגדים והסגנון האחר סיפרו מאליהם כי הוא מחפש את עצמו. הייתה שבת נעימה, שיחה אל תוך הלילה, פיצוחי מחשבות, תסכולים ושאיפות. שבת יצאה, והוא אחריה. כוכב אחד יחיד ומיוחד.

עברו כמה שבועות מאותה השבת, והשם שלו הציץ אליי זהוב ומעוגל מעל גבי כריכת עור של סידור, כזה שמקבלים מאמא ואבא לבר מצווה. שלחתי לו הודעה עם התמונה של הסידור, וכתבתי לו שאנחנו מחכים לו שיחזור לשבת נוספת. ״אתה יכול להשתמש בו, זה כבר לא שלי״ הכוכב התחיל ליפול. שבע שנים עברו, הסידור נשמר אצלי כל כך טוב שאין לי מושג איפה הוא, והשם יודע מה עבר על משה. בחיפוש שלו הוא איבד את עצמו אינספור פעמים, המקומות הכי נמוכים שאבו אותו, חיפש לחלוחית, ביקש להרגיש.

לפני כמה חודשים הוא מתקשר אליי ככה משום מקום.…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

זמן הלאומיות החרדית 

הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

מאמר אורח

מאמר אורח

המשולש הבלתי אפשרי: החברה החרדית עומדת מול שאלות ללא מענה

האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אל תגעו בנסיכיי

אנחנו חייבים אותם. היינו צריכים ליישב אותם בארמונות, להגיש להם יהלומים על כריות קטיפה, ובלבד שלא יטריד אותם דבר מלבד עסקם בתורה

שולי אביטבול

רוחות העונה

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

יצחק נזרי

שלוש נקודות

עוד לא מאוחר לנו להיות

מחשבות על מספרים ללא סְפָר ועל ברקים, רעמי פירוד וצלילים רכים יותר

עינת ישפה

פסיכולוגיה

להתנתק בלי לנסוע: כוחה של השגרה, חשיבותו של השינוי

אולי זה בגדר 'צרות של עשירים', אבל כולנו מרגישים לעיתים את הצורך לשבור שגרה. למה זה כל כך חשוב - ואיך עושים את זה בלי לצאת מאיזון?