1. את בנימין הכרתי באוניברסיטה העברית בהר הצופים. בנימין למד בעבר רפואה, היה רופא ילדים שנים רבות וכיום הוא לומד בפקולטה למשפטים. לא הסטודנט הטיפוסי. גם אני לא הסטודנט הטיפוסי אז התחברנו איכשהו. בנימין בגיל של סבא שלי וכשאני כותב את המילים הללו עולה לי בראש מחשבה על גִּילִים, שגיל זה רק מספר. אני לא אוהב את המחשבה הזאת. בדרך כלל היא נאמרת בהקשר מצמצם, כזה שטופח על הגב ופוקד עליו להזדקף כי הוא עדיין צעיר והגיל הוא 'רק' מספר, ותו לא. גיל זה אכן מספר ומספר זה לא רק. המילה מספר מבוססת על המילה סְפָר, שעניינה הוא גבול ותחום. וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו. לספירה יש ממד של סְפָר, היא תוחמת את התוכן המנוי, מציבה גבול ויוצקת תוכן לכל סִפרה באשר היא. אגב, בלשון חז"ל עיר סְפָר מבטאת עיר הגובלת במקום שאינו ידידותי. לא גבול פתח תקווה וגבעת שמואל, אפילו לא גבול בני ברק ורמת גן, יותר בכיוון של גבול בין ישראל לאומות (ראו רש"י עירובין מה, א), גבול הטעון שימור (ראו רש"י בבא קמא פג, א). ככה שמספר עשוי להציג גם משמעות לא ידידותית, רוח של סְפָר ופירוד.
