עוד לא מאוחר לנו להיות

מחשבות על מספרים ללא סְפָר ועל ברקים, רעמי פירוד וצלילים רכים יותר

אולי יעניין אותך גם

1. את בנימין הכרתי באוניברסיטה העברית בהר הצופים. בנימין למד בעבר רפואה, היה רופא ילדים שנים רבות וכיום הוא לומד בפקולטה למשפטים. לא הסטודנט הטיפוסי. גם אני לא הסטודנט הטיפוסי אז התחברנו איכשהו. בנימין בגיל של סבא שלי וכשאני כותב את המילים הללו עולה לי בראש מחשבה על גִּילִים, שגיל זה רק מספר. אני לא אוהב את המחשבה הזאת. בדרך כלל היא נאמרת בהקשר מצמצם, כזה שטופח על הגב ופוקד עליו להזדקף כי הוא עדיין צעיר והגיל הוא 'רק' מספר, ותו לא. גיל זה אכן מספר ומספר זה לא רק. המילה מספר מבוססת על המילה סְפָר, שעניינה הוא גבול ותחום. וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו. לספירה יש ממד של סְפָר, היא תוחמת את התוכן המנוי, מציבה גבול ויוצקת תוכן לכל סִפרה באשר היא. אגב, בלשון חז"ל עיר סְפָר מבטאת עיר הגובלת במקום שאינו ידידותי. לא גבול פתח תקווה וגבעת שמואל, אפילו לא גבול בני ברק ורמת גן, יותר בכיוון של גבול בין ישראל לאומות (ראו רש"י עירובין מה, א), גבול הטעון שימור (ראו רש"י בבא קמא פג, א). ככה שמספר עשוי להציג גם משמעות לא ידידותית, רוח של סְפָר ופירוד.

בפקולטה למשפטים יש…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

זמן הלאומיות החרדית 

הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

מאמר אורח

מאמר אורח

המשולש הבלתי אפשרי: החברה החרדית עומדת מול שאלות ללא מענה

האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אל תגעו בנסיכיי

אנחנו חייבים אותם. היינו צריכים ליישב אותם בארמונות, להגיש להם יהלומים על כריות קטיפה, ובלבד שלא יטריד אותם דבר מלבד עסקם בתורה

שולי אביטבול

רוחות העונה

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

עינת ישפה

פסיכולוגיה

להתנתק בלי לנסוע: כוחה של השגרה, חשיבותו של השינוי

אולי זה בגדר 'צרות של עשירים', אבל כולנו מרגישים לעיתים את הצורך לשבור שגרה. למה זה כל כך חשוב - ואיך עושים את זה בלי לצאת מאיזון?

נח טוניק

מוחק וכותב

השטר שנשכח בכוונה

רגע לפני שיצא מבית הכנסת הוציא משה את הארנק, שלף משם שטר בעל ערך, והניח אותו על המדרגה האחרונה