בעיצומה של תקופה סוערת בישראל, מתרחש מאחורי הקלעים מהפך היסטורי שעלול לשנות לתמיד את מבנה החברה החרדית ואת מערכת היחסים בין הרבנים לפוליטיקאים. בעוד הציבור היה עסוק במתחים הביטחוניים, התחולל קרב אידאולוגי נוקב בין הנהגת מפלגת 'ארץ הקודש' החרדית לבין נשיא מועצת גדולי התורה, הגאון רבי דב לנדו.
במוקד המחלוקת: השתתפות חרדים בבחירות להסתדרות הציונית העולמית 2025, ארגון שנחשב במשך עשרות שנים כטאבו מוחלט בחברה החרדית. מאבק זה אינו רק מאבק פוליטי, אלא מבחן קריטי לעקרון "דעת תורה" – המושג המקודש ביותר בפוליטיקה החרדית.
רקע: ההצלחה המפתיעה של 'ארץ הקודש' בבחירות הקודמות
כדי להבין את הדרמה הנוכחית, יש לחזור אחורה בזמן. בשנת 2020, התרחש מהלך חסר תקדים כאשר קבוצה המזוהה עם המנגנון של 'דגל התורה' החליטה להקים את תנועת 'ארץ הקודש' ולהתמודד בבחירות לקונגרס הציוני. מהלך זה היה מהפכני בנוף החרדי, שכן במשך עשרות שנים נחשבה ההסתדרות הציונית לגוף שאסור לחרדים להשתתף בו.
ההצלחה הייתה מפתיעה: 'ארץ הקודש' הפכה לכוח משמעותי בקונגרס הציוני וחברה לברית עם סיעות 'המזרחי העולמי' (דתית-לאומית), ש"ס והליכוד. ברית זו יצרה גוש ימני-דתי חזק שהטה את מאזן הכוחות באופן משמעותי.
"אנחנו מייצגים את בני הקהילות האורתודוקסיות ברחבי העולם ובארה"ב", הסביר הרב פסח לרנר, מייסד ויו"ר 'ארץ הקודש'. "בעשרות השנים האחרונות הזרמים הליברליים ביקשו להשפיע על הנעשה בישראל, והם היחידים שהשתתפו בבחירות למוסדות הלאומיים. לא היה אף אחד שיעצור אותם מלייצג כביכול את כל יהדות התפוצות באופן בלעדי".
ההצלחה של 'ארץ הקודש' באה לידי ביטוי בקונגרס הציוני המיוחד שהתקיים בירושלים ב-2021. שם, בפעם הראשונה בהיסטוריה, הצליח הגוש הדתי-ימני לבלום החלטות של התנועות הרפורמיות והליברליות בנושאים כמו ביטול סעיף הנכד בחוק השבות, הרפורמה המשפטית והכרה בגיורים רפורמיים.
המאבק על ייצוג יהדות התפוצות
אחד המניעים המרכזיים להקמת 'ארץ הקודש' היה המאבק על ייצוג יהדות התפוצות. במשך שנים רבות, היו התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות הנציגות הבלעדיות של יהדות ארה"ב ומדינות אחרות בפורומים בינלאומיים.
"כשגורמים ישראליים צריכים להתייעץ עם יהדות התפוצות, למי הם פונים?", שואל רב אמריקאי המקורב ל'ארץ הקודש'. "לנשיאי הארגונים הרפורמים והקונסרבטיבים. כאילו הם מייצגים את כל היהודים בעולם. ההשלכות של זה עצומות – ממתווה הכותל ועד חוק השבות".
לתפיסתם של אנשי 'ארץ הקודש', הכניסה להסתדרות הציונית נועדה לשבור את המונופול של הזרמים הליברליים. "לראשונה", אמר הרב נחמיה מלינוביץ', מפעילי התנועה, "יש קול אורתודוקסי בהסתדרות הציונית שמראה שהזרמים הליברליים אינם מייצגים לבדם את יהדות התפוצות".
הרב לרנר הדגים בעבר: "קחו לדוגמה את מתווה הכותל להקמת רחבה מעורבת. יאיר לפיד אמר בכנסת שחייבים לקדם את המתווה כי אחרת ייווצר 'קרע' עם יהדות התפוצות. כשהזרמים הליברליים הם המייצגים הבלעדיים של יהדות התפוצות, אז כמובן שהעמדה שלהם היא העמדה הבלעדית".
2025: הקרע ההיסטורי בין הרבנים לפוליטיקאים
בעוד ההצלחה הראשונית של 'ארץ הקודש' נתפסה כניצחון לערכי היהדות, בחירות 2025 הפכו לזירת קרב אידאולוגית. בעוד 'ארץ הקודש' נערכה למערכת בחירות שנייה עם יעדים שאפתניים יותר, יצא הגאון רבי דב לנדו, מנהיג 'דגל התורה' ונשיא מועצת גדולי התורה, בהוראה נחרצת האוסרת על השתתפות בבחירות להסתדרות הציונית.
במכתב חריף שפורסם בביטאון 'יתד נאמן', לא הותיר הרב לנדו מקום לספק: ההשתתפות במוסדות הציוניים אסורה בתכלית. בסרטון שהופץ לאחר מכן, נשמע הרב לנדו אומר בבהירות: "ההסתדרות הציונית נוסדה במטרה כדי לעשות את עם ישראל עם חילוני, זו הייתה המטרה וזה היה הביצוע… לעשות מעם ישראל עם חילוני בלי תורה ובלי בורא עולם".
כשנשאל על חומרת האיסור, השיב הרב לנדו בצורה חד-משמעית: "זה הכל להיות שותף עם חילוניים. אם היו מחליטים על עבודה זרה זו גם הייתה שאלה? לא! כפירה זה כמו עבודה זרה ויותר גרוע". האיסור, הבהיר, חל על "כל אחד ואחד" – "איסור חמור מאוד מאוד מאוד".
והנה, למרות הוראה חד-משמעית זו, בחרו אנשי 'ארץ הקודש', המזוהים עם 'דגל התורה', להמשיך בפעילותם בהסתדרות הציונית ואף להגביר אותה לקראת בחירות 2025. במילים אחרות, לראשונה בהיסטוריה הפוליטית החרדית, העדיפו פוליטיקאים חרדים בכירים לא לציית להוראה מפורשת של "גדול הדור".
פילוג בהנהגה הרבנית: תורת הרבנים המתנגדים מול תורת הרבנים התומכים
המורכבות גברה עם חשיפת הקלטה של הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, שבה הוא מביע תמיכה זהירה ב'ארץ הקודש'. בשיחה עם נציגי התנועה, נשמע הרב אדלשטיין אומר: "יש תועלת בזה. יש תועלת רוחנית בזה".
בהקלטה נשמע נכדו של הרב מסכם את הדברים: "הרב אומר שמכיוון שיש להם הוראה מהרבנים שלהם באמריקה, זה מספיק". והרב גרשון משיב: "ויש תועלת בזה. יש תועלת רוחנית בזה".
הרב מלינוביץ' מוסיף בשיחה: "אכן יש תועלת – אפשר להציל את הכותל, ולהציל גיור, ולהציל דברים אחרים…" והרב אדלשטיין מאשר: "יש תועלת בזה. יש תועלת".
בנוסף נחשף מכתב היסטורי מהתכתבות בשנת 2020 בין הרב שמואל קמנצקי, ראש ישיבת פילדלפיה, מזקני וגדולי הרבנים בארה"ב (נשיא מועצת גדולי התורה), לבין הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. במכתב שואל הרב קמנצקי האם נכון שהרב קנייבסקי תומך בהשתתפות בבחירות להסתדרות הציונית "כדי להגן ולשמור על קדושת ארץ ישראל". תשובתו של הרב קנייבסקי הייתה קצרה ונחרצת: "יש לעשות כנ"ל", ובכך אישר את המהלך.
וכך נוצר מצב בלתי אפשרי: מצד אחד, הרב דב לנדו, המנהיג הנוכחי של הציבור הליטאי, אוסר בתכלית השתתפות בהסתדרות הציונית; מצד שני, קודמיו במעמד, הגר"ח קנייבסקי והגר"ג אדלשטיין, תמכו בכך בצורה מפורשת.
רב ליטאי בכיר משכונת גאולה בירושלים מסביר את הקונפליקט: "יש כאן שני קווים אידאולוגיים שונים לחלוטין. הרב לנדו ממשיך את הקו הקנאי-עקרוני של הרב שך, שראה בציונות כפירה שיש להתרחק ממנה. לעומתו, הרב קנייבסקי והרב אדלשטיין נקטו גישה פרגמטית יותר, שרואה ערך בהשפעה ובשליטה על מוסדות המדינה כדי להגן על ערכי הדת".
בציבור החרדי, מצב כזה יוצר מבוכה עצומה. "לראשונה", אומר עסקן חרדי ותיק, "יש לציבור שלנו בחירה בין 'דעת תורה' אחת לאחרת. זה מערער את כל הבסיס של קבלת ההחלטות הפוליטיות אצלנו".
המהפך הדרמטי בעמדת 'דגל התורה': מהתנגדות חריפה לתמיכה נלהבת
לדבריו, "לאחר בירור מעמיק יותר, הבנתי שהקמפיין המדובר נעשה כולו עבור התנועה הקונסרבטיבית… ובשל כך הודעתי לאותו גורם שלא אוכל ליטול חלק בייעוץ לקמפיין. למרות שלדבריו היה מדובר בהצעה מפתה, העדפתי לוותר ולא לעבוד בשליחות התנועה הקונסרבטיבית".
האירוניה בפרשה זו היא שאותה מפלגת 'דגל התורה' שאנשיה מובילים כיום את 'ארץ הקודש', הובילה בעבר מאבק חריף נגד השתתפות חרדים בהסתדרות הציונית.
בשנת 2010, כאשר מפלגת ש"ס נכנסה להסתדרות הציונית, ביטאון "יתד נאמן" זעק בכותרות: "הלם ותדהמה!" ח"כ משה גפני, יו"ר 'דגל התורה', נשא נאום נרגש מעל דוכן הכנסת: "זו מפלגה שהולכת בשביל ג'ובים לשבת עם הרפורמים. מה ייצא לעם היהודי מזה? חינוך? עלייה? לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. מתברר שהג'ובים יותר חשובים מהדבר הכי חשוב ליהדות הדתית, מהתורה הקדושה. אני מתבייש היום כחבר כנסת חרדי".
והנה, פחות מ-15 שנים מאוחר יותר, בנו של גפני, אליהו, נושא תפקיד רשמי ב'ארץ הקודש'. מה שהיה בגדר "בגידה בתורה הקדושה" הפך לפתע לאסטרטגיה לגיטימית.
מקורב לח"כ גפני הסביר בזמנו את המהפך: "זה קשור לשינוי ההנהגה הרבנית. בעבר, 'דגל התורה' ו'יתד נאמן' היו תחת השפעתם של מקורבי הרב אלישיב זצ"ל, שהושפע רבות מהשקפתו של הרב שך זצ"ל. השקפה זו הייתה נחרצת כנגד כל שיתוף פעולה עם מוסדות ציוניים. בשנים האחרונות, תחת הנהגתם של הרב קניבסקי והרב אדלשטיין, התפתחה גישה פרגמטית יותר".
אך מבקרים רואים בכך צביעות פוליטית וסתירה אידאולוגית משוועת. אותו גפני שתקף את ש"ס בחריפות, מקדם כיום את אותו מהלך בדיוק דרך בנו. זה מראה שכל ההתנגדות דאז הייתה קשורה למאבק פוליטי פנים-חרדי ולא לעקרונות אידאולוגיים.
מיליארדים בקופת ההסתדרות הציונית
מעבר למאבק האידאולוגי, יש להבין את המשמעות הכלכלית הכבירה של השליטה בהסתדרות הציונית. נכדו של הרב אדלשטיין מסביר בהקלטה שנחשפה את הממד הכלכלי: "יש שם עדיין דבר כזה. זה לא פעיל בשום דבר משמעותי, אבל יש דבר אחד – יש שם הרבה כסף. התקציב השנתי שלהם הוא מיליארד דולר".
על השאלה מה עושים עם הכסף הזה, הוא מוסיף: "לאורך זמן, השליטה על גוף זה והכסף שלו נמצאת בידי 250 אנשים שנבחרים פעם בחמש שנים. זה מחולק – 150 מהאנשים האלה הם מאמריקה. לפי הכללים, כך זה מוגדר. כל מי שרוצה יכול להצביע באינטרנט – רק קליק אחד, והוא מצביע. עכשיו, מה שקורה זה שיהודים רפורמים השתלטו על הגוף הזה, והם לוקחים את הכסף הזה ומפנים אותו למאבקים בנושאים כמו גיור, הכותל, ונושאים שונים נגד יהדות. הם משקיעים את הכסף למטרות האלה".
גורם בכיר ב'ארץ הקודש' אומר בשיחה סגורה: "אנחנו מדברים על תקציבים של מיליארדי שקלים שמועברים כל שנה לישראל דרך הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל ומוסדות נוספים. עד עכשיו, כל המוסדות האלה היו בשליטה מוחלטת של הזרמים הליברליים. הכניסה שלנו למשחק שינתה את התמונה".
התערבות חיצונית: כך פעלו הקונסרבטיבים ברחוב החרדי
על רקע הקונפליקט הפנימי בציבור החרדי, חשף תחקיר של 'כיכר השבת' רובד מטריד נוסף: התנועה הקונסרבטיבית מימנה בחשאי קמפיין נגד 'ארץ הקודש' בתוך הקהילה החרדית.
התחקיר חשף חשבונית המעידה על העברת עשרות אלפי שקלים מעמותת 'מרכז עולמי' – העמותה של התנועה הקונסרבטיבית – למימון הדבקת פוסטרים בשכונות חרדיות נגד ההשתתפות בבחירות להסתדרות הציונית. הפוסטרים הציגו את עמדתו של הרב לנדו נגד ההשתתפות.
בקבוצת ווטסאפ שנחשפה, נמצאו התכתבויות של יזהר הס, סגן יו"ר ההסתדרות הציונית מטעם התנועה הקונסרבטיבית, ועוזרו אייל אוסטרינסקי, המעידות על מעורבותם העמוקה בניהול הקמפיין. "מה נראה הכי אותנטי מבחינת המגזר? מה הולך היום?", שאל הס את הקמפיינר. "מה סביר שתומכי הרב לנדו היו עושים?!".
לאורך כל ההתכתבויות ניכרת הדאגה של הס ואוסטרינסקי שזהותם כמי שעומדים מאחורי הקמפיין לא תיחשף. "אין לנו מושג", השיב הס כאשר הקמפיינר שאל "מי עומד מאחורי זה", בהתייחסו לציוץ בטוויטר עם תמונת המודעות.
האירוניה: בעוד הס פעל בחשאי להכפיש את 'ארץ הקודש', צייץ בטוויטר הפומבי כאילו הוא תומך בשילוב חרדים בהסתדרות הציונית: "אליהו גפני הוא איש נעים הליכות ומאיר פנים".
התכתובות חשפו אף דיונים על "מחירון" להשגת חתימות רבנים נגד 'ארץ הקודש' – 35 אלף שקלים לרשימה של רבנים ליטאיים. בין הרבנים שהוזכרו: הרב שמעון גלאי, הרב מרדכי גרוס, הרב יצחק זילברשטיין, הרב מרדכי בונים זילברברג, הרב קולדצקי (חתנו של הרב קנייבסקי זצ"ל), הרב דוד כהן, הרב אליעזר יהודה פינקל, הרב אביעזר פילץ והרב יגאל רוזן.
בדיון על המחיר, הגיב הס: "לי השמות לא אומרים הרבה. זה מחיר מטורף לא?", והקמפיינר השיב: "כי זה הרבה רבנים. בפועל חצי מהם אין לנו צורך". הס הציע: "אולי ניתן מחיר לכל חתימה, שיתן מוטיבציה? כי אם בסוף יחזור עם חתימה של שלושה ארבעה שהם לא שמות משפיעים מספיק, מה עשינו?".
הדיונים המשיכו עם שאלות כמו "מי השמות הכי חשובים ברשימה?" והתייחסות לדירוג הרבנים לפי השפעתם. "הרב גלאי הוא סוג של באבא אשכנזי. חזק מאוד באמריקה", נכתב, ואילו "הרב גרוס… חזק בצרפת".
מדוע התנועה הקונסרבטיבית נלחמת ב'ארץ הקודש'?
מדוע משקיעה התנועה הקונסרבטיבית משאבים רבים כל כך במאבק נגד 'ארץ הקודש'? לפי הרב לרנר, התשובה פשוטה: "אנחנו מפריעים להם לשחק במגרש שהם התרגלו לשחק בו לבד ללא הפרעות. הם מבינים את זה מצוין, ובדיוק לכן הם מנסים לחבל ולהזיק לנו בכל דרך".
אייל אוסטרינסקי, מעוזריו של הס, מציג תמונה הפוכה: "מצחיק שחברי הכנסת גפני ופינדרוס שלכאורה, הם ומקורביהם, מתיימרים להיות כפופים לאותם רבנים גדולי ישראל חשובים בנושאים הרי גורל… פתאום מוצאים לעצמם דרכים פתלתלות ונכלוליות על מנת לעקוף את פסיקתם הגלויה והמפורשת של אותם גדולי ישראל כשזה נוגע למרדף אחר ג'ובים אישיים או משפחתיים ותקציבים למטרות ספציפיות".
מלבד החשיפה בכיכר השבת על התערבות התנועה הקונסרבטיבית במאבק הפנימי החרדי, נחשפו גם ניסיונות להשפיע על התקשורת החרדית. "לפני תקופה פנה אליי גורם מוכר מהברנז'ה החרדית, והציע לי בעקיפין ובמרומז להצטרף לקמפיין תמורת שכר גבוה מאוד", סיפר גורם בכיר בתקשורת החרדית. "מהות הקמפיין היתה לפגוע בארגון 'ארץ הקודש' ולהוביל את דעת הקהל בציבור החרדי נגדם באמצעות מודעות, ידיעות בעיתונות, ומסרים דרך הרשתות החברתיות".
המאבק הדיפלומטי מאחורי הקלעים
מעבר למאבק התודעתי ברחוב החרדי, מתנהל מאבק דיפלומטי אינטנסיבי בזירה הבינלאומית. ב'ארץ הקודש' מספרים על מסע השפעה אגרסיבי שמנהלים הארגונים הרפורמים והקונסרבטיבים מול ממשלת ישראל ובפורומים בינלאומיים.
"יש מסע דה-לגיטימציה שלם נגדנו", מספר פעיל מרכזי ב'ארץ הקודש'. "הם מציגים אותנו כקיצונים שמנסים 'להשתלט' על מוסדות ציוניים. בפועל, כל מה שאנחנו רוצים זה לתת ייצוג הולם לציבור האורתודוכסי בתפוצות, שהוא ציבור גדול וחשוב שלא היה לו קול עד היום".
דיפלומט ישראלי לשעבר שעבד מול הארגונים היהודיים בארה"ב מסביר: "במשך שנים, כשהיינו צריכים 'לדבר עם יהדות התפוצות', תמיד פנינו למנהיגי הארגונים היהודיים בארה"ב, בעיקר מהזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים, הם שהיו הדוברים הבלעדיים של 'יהדות התפוצות'. הכניסה של 'ארץ הקודש' משנה את המשוואה לחלוטין".
הוא מוסיף: "פתאום יש ארגון שיכול להגיד לראש הממשלה ולשרים: 'רגע, כשמדברים על קרע עם יהדות התפוצות בגלל הכותל או חוק השבות, הם לא מייצגים את כולם. יש קהילות אורתודוקסיות גדולות בארה"ב שתומכות דווקא בעמדת הממשלה'. זה משנה את כל הדינמיקה הפוליטית".
רשת ההשפעה: ניסיונות לגיוס עיתונאים חרדים
תחקיר 'כיכר השבת' חשף כי הקמפיין ברחוב החרדי מהווה רק קצה הקרחון במאמץ ממושך שבו ניסתה התנועה הקונסרבטיבית לגייס השפעה ודמויות מפתח בתוך התקשורת החרדית על מנת להכפיש את 'ארץ הקודש'.
גורם נוסף סיפר ל'כיכר השבת' כי "כבר לפני מספר שנים, משרד יח"צ גדול רשם צ'ק פתוח עבור כל יחצ"ן חרדי שיאות להצטרף לקמפיין ולהוביל אותו עבורם במגזר החרדי". לטענתו: "הם השתמשו בדמויות מפתח בעולם התקשורת הכללית שרתמו את כל קשריהם העסקיים והמקצועיים, על מנת לרתום גורמים חרדים לקמפיין שיפעל לטווח ארוך במטרה להכפיש את 'ארץ הקודש'".
אחד ההיבטים המטרידים ביותר שעולים מהתכתובות הוא הניסיון להשפיע על רבנים ומקורביהם להוציא פסקי הלכה נגד 'ארץ הקודש'. נאמן ביתו של אחד מגדולי ישראל סיפר ל'כיכר השבת' על פנייה "תמימה לכאורה" שקיבל ובה בקשה להשפיע על הרב לחתום על מכתב נגד 'ארץ הקודש'. לאחר מספר שיחות הוא ניתק את הקשר עם הפונה משום ש"היה נראה לו חשוד".
האסטרטגיה מאחורי ההקמה: שיקולים פרגמטיים לצד הסכנה האידאולוגית
בשיחות עם גורמים המעורים בהקמת 'ארץ הקודש', עולה תמונה מורכבת של השיקולים שהובילו למהלך הקמת התנועה: "הכניסה למוסדות הציוניים לא נעשתה מתוך אידאולוגיה ציונית", מבהיר פעיל מרכזי. "היא נעשתה מתוך הבנה שזו זירה שמאוד משפיעה על מדינת ישראל ועל יחסה ליהדות, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר אותה".
רב בולט מ'דגל התורה' מסביר את הדילמה: "השאלה אם להשתתף במוסדות ציוניים הייתה תמיד שאלה פרגמטית ביסודה. בתקופת הרב שך, כשהאידאולוגיה הציונית הייתה חזקה ומאיימת, היה חשוב להתבדל לחלוטין. היום, כשהציונות כאידאולוגיה נחלשה והמוסדות הציוניים הם בעיקר צינורות תקציביים, השיקול השתנה".
אולם הרב לנדו רואה בכך סכנה אידאולוגית ממשית. כאשר עימתו אותו עם הטענה שיש גדולי ישראל שהתירו להשתתף בבחירות, ענה: "לא הציבו השאלה בפניהם כמו שצריך, הם היו מונחים בתורה ומצוות והציגו את זה בצורה לא נכונה".
מקורב לרב לנדו מסביר את עמדתו: "ההשתתפות במוסדות הציוניים אינה רק שאלה של השפעה פוליטית. היא מהווה הכרה עקיפה במוסדות שהוקמו כדי לעקור את התורה. הרב לנדו חושש מתהליך זוחל של לגיטימציה למוסדות שהציונות ייסדה, ומכאן הדרך קצרה ללגיטימציה לרעיונות הציונות עצמה".
הסדק באחדות החרדית: חזית נוספת במלחמת 'ג' ו'פלג'
פרשת 'ארץ הקודש' אינה מתרחשת בחלל ריק. היא מצטרפת לפילוג הפנימי העמוק בתוך הציבור הליטאי בשנים האחרונות, בין מה שמכונה 'הפלג הירושלמי', לבין הזרם המרכזי.
"אי אפשר להבין את פרשת 'ארץ הקודש' במנותק מהפילוג הזה", מסביר היסטוריון חרדי. "הפילוג הזה, שהחל סביב מחלוקות על הנהגת הציבור הליטאי, התרחב לכל תחום – מהיחס למדינה ועד תפיסות חינוכיות".
הוא מוסיף: "מתחת לפני השטח, יש כאן מאבק עמוק יותר על עתיד החברה החרדית ויחסה למדינה. 'הפלג הירושלמי' דוגל בהיבדלות מוחלטת מהמדינה ומוסדותיה, בעוד הזרם המרכזי – תוך שמירה על עקרונות התורה – היה מוכן לשיתופי פעולה פרגמטיים. עם הנהגתו הנוכחית של הרב לנדו, הזרם המרכזי דומה יותר לסגנון ההנהגה של הפלג הירושלמי".
פרשת 'ארץ הקודש' היא, אם כן, חזית נוספת במלחמה פנים-חרדית זו, ועוצמת הדרמה טמונה בעובדה שהיא יוצאת הפעם מגבולות החברה החרדית ומשפיעה על מוסדות לאומיים ובינלאומיים.
יש מי שרואה בפרשה הזאת פרק בהתפתחות היסטורית ארוכת-טווח: "אנחנו רואים כאן את המשכה של מלחמת יורשים אידאולוגית שהחלה עם פטירתם של הגר"ח קנייבסקי והגר"ג אדלשטיין. הרב לנדו רואה עצמו כיורש האידאולוגי הנאמן של החזון איש, ששלל כל שיתוף פעולה עם מוסדות ציוניים, לעומתו, גישתו הפרגמטית יותר של שותפו להנהגה הגרמ"ה הירש לא נותנת את הטון והמחלוקות סביב סוגיות רבות נותרות מתחת לפני השטח, כאשר גישתו הקיצונית יותר של הרב לנדו מובילה את הציבור החרדי".
מות "דעת תורה": האם אנו בפתחו של עידן חדש?
מתוך כל המורכבות האידאולוגית, ההיסטורית והפוליטית, עולה השאלה הגדולה: האם אנו עדים למות הקונספט של "דעת תורה" כפי שהכרנו אותו?
במשך עשרות שנים, התבססה הפוליטיקה החרדית על העיקרון שהפוליטיקאים הם רק "שלוחי דרבנן", הפועלים בשליחותם של גדולי התורה והרבנים. בכל החלטה משמעותית, היו הח"כים החרדים משננים את המנטרה "אנחנו רק מבצעים את דעת תורה".
אלא שפרשת 'ארץ הקודש' חושפת מציאות שונה לחלוטין. לראשונה, אנו עדים להתעלמות מופגנת מהוראה מפורשת של אחד מגדולי הרבנים החרדים. פוליטיקאים חרדים ובני משפחותיהם בוחרים לנהוג בניגוד גמור ל"דעת תורה" שהם מצהירים כי הם כפופים לה.
לדברי עסקן חרדי מוכר, "אנחנו עדים לתהליך היסטורי שבו הפוליטיקאים החרדים מפתחים אוטונומיה מסוימת מההנהגה הרבנית. הם עדיין מציגים עצמם כשלוחי הרבנים, אבל בפועל – הם בוחרים לאיזה 'דעת תורה' להקשיב ולאיזו להתעלם. זוהי תחילתה של מהפכה שקטה.
"כל חיי ראיתי פוליטיקאים חרדים רועדים מפחד לפני פגישה עם מרן הרב שך או מרן הרב אלישיב. אף אחד לא העז לסטות ממה שגדולי ישראל הורו. היום המצב שונה לחלוטין. יש פילוג בהנהגה הרבנית, ובתוך הפילוג הזה הפוליטיקאים יכולים לבחור את הצד שנוח להם.
"משבר 'ארץ הקודש' הוא רק סימפטום נוסף למשבר רחב יותר בחברה החרדית. יש פער הולך וגדל בין ההנהגה הרבנית לבין הציבור החרדי בתחומים רבים – השכלה גבוהה, יציאה לעבודה, אינטרנט וטכנולוגיה – אנשים כבר פחות מחכים להוראות מגדולי הדור ופועלים לפי הבנתם. הפוליטיקאים פשוט משקפים את השינוי הזה".
סיכום: עידן חדש בפוליטיקה החרדית
פרשת 'ארץ הקודש' מסמנת נקודת מפנה היסטורית בחברה החרדית ובפוליטיקה היהודית בכלל. המהפך הדרמטי ניכר בשלושה מישורים:
ראשית, מדובר במהפך אידאולוגי ברמה הלאומית: מפלגה חרדית שינתה את מאזן הכוחות בהסתדרות הציונית העולמית וחוללה תמורה היסטורית באופן בו מתנהלים המוסדות הלאומיים.
שנית, וחשוב יותר, זהו מהפך במעמד ההנהגה הרבנית בחברה החרדית: לראשונה, פוליטיקאים חרדים בוחרים להתעלם באופן בוטה מהוראות מפורשות של "גדול הדור". עיקרון "דעת תורה", שעמד בבסיס הפוליטיקה החרדית במשך דורות, מאבד מכוחו.
שלישית, מדובר במהפך בהנהגה הרבנית עצמה: הפילוג הפנימי בין הרבנים לגבי שאלות יסוד של יחס למדינה ולמוסדותיה, יוצר חוסר בהירות ומאפשר לפוליטיקאים לבחור את הדעה התורנית שמתאימה להם.
כאשר גדולי הדור חלוקים ביניהם בשאלות יסוד, וכאשר פוליטיקאים חרדים כבר אינם מרגישים מחויבים לציית להוראות הרבנים, משמעות הדבר היא תחילתו של עידן חדש – עידן בו הפוליטיקה החרדית תונע פחות משיקולים אידאולוגיים-תורניים ויותר משיקולים פרגמטיים ופוליטיים.
"זו לא רק החלטה על השתתפות בהסתדרות הציונית", מסכם עסקן חרדי ותיק. "זו החלטה על אופייה של החברה החרדית בעשורים הבאים. האם נמשיך להיות חברה שבה ההנהגה הרבנית מכתיבה כל צעד ושעל, או שנעבור למודל גמיש יותר, שבו יש מקום לשיקולים פרגמטיים ולמעורבות במוסדות המדינה?".
פרשת 'ארץ הקודש' אינה רק סכסוך על השתתפות בארגון ציוני, אלא רגע מכונן המסמן את קריסתו של עקרון "דעת תורה" כפי שהכרנו אותו, ואת לידתו של עידן חדש בפוליטיקה החרדית – עידן יותר עצמאי, יותר פרגמטי, ופחות כפוף להנחיות רבניות חד-משמעיות.
האם זו התחלה של מהפכה שקטה בעולם החרדי? האם אנו עדים לתהליך שיוביל לשינוי עמוק באופן שבו מתנהלת הפוליטיקה החרדית? ימים יגידו, אך דבר אחד ברור: המציאות החרדית אחרי פרשת 'ארץ הקודש' כבר לא תהיה כשהייתה.
