שהרבים צריכים לו

משאית הפתיעה בדיוק כשהתחלנו לצאת אל הצומת ושפכה חמתה על העצים והאבנים של הרכב, שסיים באותו המעמד את תפקידו בעולמנו ויצאה נשמתו באחת.

אולי יעניין אותך גם

בחור עומד בתפילה נרגשת, דומע את נפשו בתפילת נעילה, מגביה עצמו מעלה עם כל רקיע ורקיע משבעת המדורים בהם שכינה עולה עם קריאת "ה' הוא האלוקים", ולפתע יד מונחת על כתפו, "מה אתה בוכה? עוד חצי שעה מתחיל בין הזמנים"…

כך פחות או יותר הרגשתי ברגעים בהם ישבתי לכתוב את הטור הזה. מילים לגיליון אלול, בעיצומה של חופשה משפחתית. במחשבה שניה אולי העיתוי יצא לטובה כיוון שבסיומה של החופשה בצאתנו עם כל הכבודה לתפוס איזה מעיין אחרון קטן לפני שחוזרים הביתה, קפץ עלינו רוגזה של תאונת דרכים. משאית הפתיעה בדיוק כשהתחלנו לצאת אל הצומת ושפכה חמתה על העצים והאבנים של הרכב, שסיים באותו המעמד את תפקידו בעולמנו ויצאה נשמתו באחת.

מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס, כותב יהודה עמיחי, אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם-סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו.

ישבנו שם בצד הצומת, עלובים וחסרי אונים, בריאים ושלמים אך עדיין לא מכירים בניסנו. רק עכשיו כשאני יושב לשחזר ולכתוב עולה ומפעמת בי עוצמת גדולת האדם שהתגלה בטוב לבו באותה השעה.

ראשונה היתה זו מלאכית בשם מוריה שעצרה את כל הצומת וידאה שכולנו יוצאים מהרכב והמשיכה לארגן את האירוע-תיאום-משטרה-מזיגת שתיה קרה-וכל מה שצריך לעשות בזמן אמת, היא היתה האישה במקום שהאנשים נאלמים. (גם כמה ימים לאחר התאונה,…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

זמן הלאומיות החרדית 

הציבור החרדי מתקשה להזדהות עם אמרות, גם של רבנים, המתגעגעות לחיים תחת שלטון זר. ייתכן שהמצב בשטח פותח פתח למנהיגות מסוג אחר

מאמר אורח

מאמר אורח

המשולש הבלתי אפשרי: החברה החרדית עומדת מול שאלות ללא מענה

האם נמשיך להחזיק רק בנורמות חיצוניות, או שנחזור לשורשים של ״וחי בהם״ במובן הרחב שמאפשר לדור הבא לשגשג כיהודים חרדים גאים בעולם המודרני? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד החינוך החרדי, אלא את עתיד היהדות החרדית כולה

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אל תגעו בנסיכיי

אנחנו חייבים אותם. היינו צריכים ליישב אותם בארמונות, להגיש להם יהלומים על כריות קטיפה, ובלבד שלא יטריד אותם דבר מלבד עסקם בתורה

שולי אביטבול

רוחות העונה

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

יצחק נזרי

שלוש נקודות

עוד לא מאוחר לנו להיות

מחשבות על מספרים ללא סְפָר ועל ברקים, רעמי פירוד וצלילים רכים יותר

עינת ישפה

פסיכולוגיה

להתנתק בלי לנסוע: כוחה של השגרה, חשיבותו של השינוי

אולי זה בגדר 'צרות של עשירים', אבל כולנו מרגישים לעיתים את הצורך לשבור שגרה. למה זה כל כך חשוב - ואיך עושים את זה בלי לצאת מאיזון?