לפני כמה שנים השתתפתי בהרצאה של איזה דוקטור מוערך מאוניברסיטה מוערכת. הוא דיבר על גיבוש זהות ועל ריבוי זהויות בעולם החדש ועל הבדלים בין דורות X, Y ו-Z ועוד דור שאני כנראה מבוגר מכדי לזכור איך קוראים לו. הרצאה מעניינת ללא ספק. תוך כדי ההרצאה הרימה אחת המשתתפות את ידה ושאלה "האם תוכל בבקשה לשלוח לנו את המצגת?" המרצה לא השתהה אפילו שניה לפני שהשיב "לא".
מכל ההרצאה וכמעט מכל אותו קורס (שנמשך שנה וכלל לא מעט מרצים) אני זוכר דווקא את הרגע הזה. למה?
דבר ראשון, אני זוכר שבאותו רגע גמלה בליבי החלטה: לא לשמור ידע לעצמי. שיתוף זה כוח. קיבלתי על עצמי לשתף ברוחב לב כל ידע שיש לי ויכול להיות בעל ערך עבור מישהו שצריך אותו. בנוסף, הבנתי לקח חשוב. נכון, כמרצה וכמנחה אולי עבדתי והשקעתי בהכנת התוכן, אבל מה התועלת בהותרתו קבור במגירה? תובנה נוספת שלקחתי מאותו אירוע, היא שהערך שאיש מקצוע מביא איתו הוא לא רק התוכן שהוא מעביר אלא התהליך שהוא מייצר. אנשים שואבים ערך מהאישיות שתביא לפניהם, לא פחות מאשר מהידע שתשפוך לכיוונם.
נזכרתי בכל זה כי בימים אלה הגיע לידי ספר חם וטרי מבית הדפוס "הספר הקטן למנהל החדש" (ליאור פרנקל, התראיין ל'המקום' בתור יוצר הפודקאסט המעולה "פופקורן"). בעמוד הראשון מופיעה כותרת "זכויות יוצרים וזה", ומתחתיה מופיעה פיסקה שבעיניי מסבירה את כל התובנות שאספתי במילים פשוטות:
"התייעצתי עם עורכת דין ואכתוב את זה בשפה שבני אדם יכולים להבין:
אסור להעתיק או לשלוח לחברות/חברים את הקובץ הזה. זו נחשבת גניבה, ואני אוכל לתבוע אתכם על זה. בקלות. זו הפרה של זכויות יוצרים. לא שאני בקטע לתבוע מישהו אבל בחייאת, תעריכו את אלפי השעות שהושקעו בספר הזה, ושמרו אותו לעצמכם.
מצד שני, אין לי שום בעיה שתצטטו ממנו, או תספרו על הרעיונות שיש פה לכל אחד, כי אני אשמח שעוד אנשים ידבקו באג'נדה של ניהול בעולם החדש. כולנו נרוויח מזה. זה גם אומר שאין בעיה שתקראו ממנו בפני קהל, או תשימו חלקים ממנו במצגת שלכם או תעשו קופי פייסט לכמה פסקאות, או צילומסך לעמוד מסוים שאתם רוצים לשתף. למשל, הספרים הקודמים מצוטטים בקורסים באוניברסיטאות, רק תציינו קרדיט קטן, ואני ממש מפרגן".
אני מנסה להסביר לעצמי מדוע העדפתי להוציא את הכסף שלי דווקא על הספר הזה, והתשובה שאני נותן לעצמי היא שזה לא רק משום שהתוכן טוב, אלא כי אני מתחבר אל הפרסונה, אל האדם שמאחורי התוכן ואל הדרך בה הוא מתווך לי את הידע שצבר. אני אוהב את סגנון הדיבור בגובה העיניים גם על נושאים מקצועיים או מורכבים, את היכולת לשאול שאלות תם כדי לחלץ תשובה בעלת ערך לקהל הקורא/המאזין, ועוד כמה דברים שקשורים גם הם ב"מי" וב"איך". לאו דווקא ב"מה".
כללו של דבר, דווקא בעידן בו המידע נמצא ונגיש לכל העולם, אין כל משמעות לאגירת ידע בבוידעם אלא לידיעה מה לעשות איתו. ומרגע שהתחברנו לאדם, נשמח לקבל ממנו תוכן.
למה אני גורר אתכם 500 מילה עם המחשבות האלה (שסיכוי סביר שהן מעסיקות רק אותי, סליחה על כך)? כי אני חושב שהן יכולות להיות מפתח לחשיבה קצת אחרת על שיתוף ועל נדיבות. ערכת קובץ אקסל שיודע לחולל פלאות? שתף אותו עם הצוות והקולגות. מצאת מאגר של חומרים, תמונות, מערכי שיעור, כלים? פזרי אותו לכל דצריך. להיות זה שחולק בידע לא הופך אותך לאדם חסר, אלא לכתובת רלוונטית מיטיבה ומשמעותית.
הנה באים ימים של חורף, ברכה, ומי יתן גם המון גשם. אני מאחל לכולנו שנדע להפוך למעיינות נובעים של שיתוף בידע ובברכה, כל אחד והאוצרות הייחודיים שבאמתחתו.
כל העולם כולו מלא בידע רחב מאוד, והעיקר לא לפחד לשתף כלל.
איור: shutterstock
