תמה וארט
אנחנו לא מיוחדים כמו שהיינו רוצים לחשוב. רובנו מושפעים בכבדות מנראות. יין עם תווית מושכת, יעבור בציון יותר גבוה במבחני טעם מיין עם תווית גנרית ואפילו משכורות גבוהות יותר ישולמו לאנשים נאים יותר. הכל מוכח מחקרית.
משחק שנראה לא משהו, ירגיש לנו, ובכן, לא משהו. חד משמעית.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
בנוסף, משחק מתחום שלא קרוב לליבנו, לא ירגיש מהנה מספיק. אם אנחנו לא מחבבים את תחום החלל, משום מה, משחק שיעסוק בחלל יקבל הערת אזהרה בראש. הוא יהיה חייב להיות מוצלח מאוד כדי שניגש אליו בשמחה.
בואו נעשה סדר במושגים: "תמה" הוא הנושא, העולם שהמשחק מתקיים בו. לפעמים התמה מופשטת לגמרי, כמו בדמקה למשל. לפעמים היא רק תפאורה, כמו בסולמות ונחשים, ולפעמים התמה משולבת עמוק במשחקיות, כמו ב'צוללות'. סביב כל אלה משייט נושא ה"ארט" – האמנות, הציורים, הגרפיקה.
בואו נסתכל על מקרה מורכב: קטאן.
בקטאן יש הפרדה ברורה בין המכניקה – המשחקיות, לבין התמה. התמה מונפצת לחלוטין, כפר לא קיים ומשאבים שלא ממש מנמקים למה הם חשובים. זה לא מפריע למכניקה להיות מגניבה ומושכת מאוד. האמנות בקטאן, נו, בסדר גמור. תודו שלא שמתם לב. אבל יש מקרים שזה לא ככה.
קחו את משחקי המילים, בסגנון אליאס או קלוץ-קַשֶ'ס. לשניהם יש גרסאות מותאמות לציבור החרדי, ולא סתם. התמה כאן משולבת לחלוטין עם המכניקה. המילים הן העיקר, ולמילים יש משמעות, והמשמעות חשובה להחריד למגזר. לא ניתן להפריד.
אישית, ידידכם-מנוער-כותב-הטור אוהב משחקים שיש לתמה חיבור כלשהו עם המכניקה. או שהאמנות מדהימה ויפהפייה כל כך, שלא אכפת. יותר מזה, לפעמים ההצנחה של התמה על המשחק, מרגישה מלאכותית ומאולצת.
ספציפית למגזר שלנו, יש משחקים מעולים שהתמה בהם לא עוברת בגרון, או נתונה בספק גדול. משחקים מעולים כמו Marvel United, שלא אכניס הביתה כי הקו החינוכי שלי לא זורם עם זה. ככה. זה מה יש.
זה גורל תמות רבות, כמו זומבים, מכשפים, דברים שלאדם ממוצע לא מזיזים שריר.
יש משחק ממש מגניב, בשם MICRO-MACRO שהוא מגניב בגלל שהוא נייר עצום בגודלו, בסגנון 'איפה אפי?', והמשחק הוא למצוא תרחישים ולהתחקות לאחור אודות הגורמים לתרחיש שמפוזרים על פני המפה העצומה. אה-מה-מה? התרחישים בדרך כלל הם, אה, יהרג-ואל-יעבור-של-שפיכות-דמים. לא זרמנו.
חשוב שהאמנות תהיה טובה. יש משחק מעולה בשם isle of skye שאני מסרב לשחק כי הוא מכוער עד אימה. המשחקיות שלו טובה ומיוחדת, אבל לא בא לי. ולי חשוב שהתמה תהיה מחוברת למכניקה. אחרת אלך לקרוא קומיקס ואשחק דמקה.
המשגיח הקטן בסוף טורי הביקורות יתן את השנקל שלו לגבי המשחקים שיש בהם תמה שלא לרוח מחננו. תהיו איתו בקשר.
עמודי העולם
עמודי עולם – הוצאת ישראטויס
לפני הכל – כבוד. עשו כבוד להוצאה מקומית, שהוציאה משחק אסטרטגיה, בתמה יהודית למהדרין.
מכבד, מוקיר, מעריך, הכל. כל הכבוד, זה לא מובן מאליו. הוצאת משחק היא דבר שדורש השקעה רבה של זמן, מומחיות, ועלויות שונות. השבח והיקר לישראטויס ולמנהלי התוכן שהלכו על זה. יש משחקי קופסה אחרים בתמה של יישוב הארץ, אך לציבור שומרי תורה ומצוות יהיה לא פשוט איתם, ועם האופן שבו הדמויות מיוצגות.
אז מה יש לנו כאן:
אתם מיישבים את ארץ ישראל לאורך ההיסטוריה, מנחלת הארץ עד ימי השופטים. יש לכם אזור שתצטרכו לכבוש נחלות וערים בעזרת משאבים בדמות חיילים, כהנים וכדומה. יעזרו לכם משאבי-על, בדמות מנהיגים מהתנ"ך שיקנו לכם יכולות מיוחדות שונות. הניצחון יהיה למי שיהיו לו את מספר הנקודות הרב ביותר, והנקודות באות מכיבוש ערים באמצעות המשאבים שלכם, ומשדרוג שלהם.
המשחק מכיל כמה מכניקות: גילוי אריחים, שליטה אזורית, בניית מנוע ובניית חפיסה. שחקנים ותיקים יזהו את המכניקות, עבור שחקנים חדשים יחסית, אלו יהיו מכניקות שלא מוכרות כל כך עד כה. קצת risk קצת splendor קצת פה קצת שם.
מה אהבנו? את החידוש שבמשחק קופסה מקומי ובתמה יהודית. המשחק זורם, האמנות טובה, המכניקות משתלבות טוב זו עם זו.
מה פחות אהבנו? ממש לא אהבתי שאין קרדיט ליוצר ולמאייר (דוד מוסקוביץ ושולם פייגין בהתאמה). זה לא מקובל, על גבול הלא חוקי, ופוגע ביוצרים במישרין. big no no. בעולם משחקי הקופסה זה מוזר מאוד. מקווה שלא יישנה. הסט-אפ קצת מטריח (להדביק על 70 אריחים כל אחד מדבקה קטנה, ואז לסדר אותם ב'צופף' כזה). מבין מאוד את מגבלת עלויות ההפקה, אבל הגרפיקה יכולה להיות מושקעת יותר. ספר החוקים מובן למדי ברובו, אבל מצאנו את עצמנו מתלבטים רבות ובסוף פשוט ממציאים השלמה לחוקים. בהמשך לטור לעיל, הייתה כאן הזדמנות להכניס את התמה לתוך המכניקה. יש כל כך הרבה הלכות ומאורעות, שאפשר להפוך אותם לרכיב משחקי, ואולי גם לימודי. כאן התמה נשארה תפאורתית למדי.
יוני-בן-10: יו, זה בדיוק מי שלמדנו עליו בנביא!
אמא-מתכנתת-עסוקה: לא יצא לי לשבת לשחק, אבל יפה שעושים כזה. מעניין.
אבא-גיק-צדיק: זו פריצת דרך, לא פחות. מקווה מאוד שייצאו עוד משחקי אסטרטגיה בתמה מקומית. יש כל כך הרבה שטחים לפעול בהם, וזה כלי חינוכי ומשפחתי עוצמתי. מקווה שיהיה שווה להם להוציא עוד, ופליז, תלמדו מההפקה הנוכחית. יהיה מעולה שיצמח פה שוק מקומי טוב.
המשגיח: (פוצח בריקוד קטן וצועק): אה! אה! געוואלדיג!
מה הלאה: קודם כל, מתפללים שייצאו עוד דברים. אם אהבתם את בניית המנוע, חשבו על 'המאה: דרך התבלינים' או 'קרקסון', שייתנו לכם מכניקות קרובות אך שונות.
ציון סופי: 7.2 פלוס 1.5 נקודת בונוס רק כי אני חושב שקריטי לתמוך בדבר הזה. קנו אותו, כי אתם רוצים שיהיו עוד.
נדל"ן בקטן
הוצאת 'דוב לדעת' ו'הקובייה'
פילרים טובים הם כיפיים, אבל מעט מאוד פילרים הם פשוט… חשובים. בעזרת המשחק הקטן הזה אפשר להנחיל מלא מושגי יסוד בכלכלה, שלא טריוויאלי להסביר בדרך אחרת. היצע מול ביקוש, יוזמה מול הימנעות, ניצול הזדמנויות וניהול ארנק נבון.
אז מה יש לנו כאן: תמה כלכלית נדל"נית של קוני נכסים. המשחק ל-3 שחקנים ויותר. יש בו 2 שלבים: שלב הקנייה ושלב המכירה. בשלב הקנייה אתם מתחרים באחרים בקניית נכסים בעלי ערך שונה, כך שכל הצעה תגרום לכם לזכות בנכס (לא תמיד הנכס שרציתם), וגם להוציא כסף. הסכום שבידיים שלכם מוגבל, ובסופו של תהליך יהיו לכם נכסים בכל מיני ערכים, וקצת כסף אם בכלל.
כאן יתחיל השלב השני בו אתם תתחרו שוב, הפעם על צ'קים. כל אחד יציע את הנכס המיטבי, וירצה לזכות בצ'ק על סכום גבוה יותר. כל הצעה שלכם תכריח אתכם לקבל צ'ק, לפעמים יותר נמוך ממה שקיוויתם. המנצח הוא זה שבסיום השלב השני נשאר עם הכי הרבה כסף ביד.
כל הדבר הזה יכול בהתחלה לתת תחושה של "משחק מלחמה" מהילדות. אבל זה מאוד לא. יש פה חכמה כלכלית של לדעת לא להציע יותר מדי, מתי כן לקפוץ ולהציע, לקרוא את היריב ולזכור מה הוא עשה.
גם ילדים בני 7–9 יבינו את החוקים, אבל שווה, ממש ממש שווה, לעצור איתם מדי פעם, ולהסביר להם מה קרה פה, ואיך ללמוד מזה. החוויה תתן להם את אינסטינקט המתח בין היצע לביקוש, בין פסיכולוגיה לכלכלה, וההבדל בין ניצחון קטן מקומי לניצחון גדול.
מה אהבנו: שבפילר קטן בגודל (ובמחיר) יש עקרונות כלכליים ממש חשובים. הארט ראוי וחמוד למדי.
מה פחות אהבנו: השטרות עשויים מנייר כזה, שקשה לספור אותו ולדפדף אותו. זה די מציק במשחק שכולו בנוי על לדעת בבהירות כמה יש לך, וכמה נשאר, ובתחילת כל תהליך צריך לחלק לכולם וזה די מציק.
יוני-בן-10 אמר: אבא כל הזמן הסביר לי דברים אבל בתכלס להילחם זה כיף.
אמא-מתכנתת-עסוקה: משחק חביב, הרגיש לי יותר פסיכולוגי מלוגי, אבל מבינה את החשיבות. היה כיף.
אבא-גיק-צדיק: פילר טוב, לקבוצה, הזדמנות חינוכית במובן הכיפי של המילה. מעניין לראות את מבנה האישיות של כל אחד צץ במהלך המשחק.
המשגיח: עוד פעם כסף בשבת. שמישהו יבדוק את זה.
ציון סופי: 8.05 בסולם הפילרים הגדול. גם ביזנס, גם פלז׳ר.
מייל לתגובות ובקשות [email protected]
