"אני לא ניגש להצעות בלי תמונה, זה התנאי הראשון שאני מציב. זה אולי לא נשמע יפה או פוליטיקלי קורקט, אבל זה מה יש. אם כבר ממבט ראשון אני רואה שאני לא מתחבר למראה של הבחורה, מה הטעם להשקיע בבירורים ופגישות?"
את המילים האלה אמר לי בפשטות ר' בן ה-22 הלומד באחת הישיבות הליטאיות הנחשבות. והוא לא היחיד. דברים ברוח דומה שמעתי ממרואיינים נוספים שסיפרו על הסטנדרט החדש שהתבסס בעולם השידוכים החרדי בשנים האחרונות: זה שבו התמונה היא הסינון הראשוני, החד והמכריע, עוד לפני הפגישה עצמה. במציאות של היום, שידוכים לא מתחילים בלי תמונה, ולעיתים קרובות נופלים בגינה לפני שנבדק כל קריטריון התאמה אחר.
"זה בכלל לא נושא לדיון", אומרת סימי מירושלים, אמא לבחורה בת 20 שהתחילה לשמוע שידוכים בשנה האחרונה, ולומדת אדריכלות באחד הסמינרים הגדולים. "מבקשים את התמונה ביחד עם הרזומה, כסוג של מובן מאליו. זו מוסכמה מתבקשת לגמרי, גם אצל החברות שלה זה כך. היא הבכורה שלי, כך שאני לא יכולה לדעת אם זה טרנד שתפס רק בשנים האחרונות ממש או היה קודם, אבל אני כן יכולה להשוות לתקופת השידוכים שלי, לפני יותר מעשרים שנה, ובתור ליטאית שמרנית דאז – לא שלחו אצלנו תמונות בכלל. לא היה דבר כזה".
האם היו הצעות שירדו מהפרק רק בגלל התמונה? סימי מודה שבינתיים לא התעקשה לברר. "אין לי מושג אם היו הצעות שירדו רק בגלל זה. מי שקיבל רזומה ותמונה ואמר 'לא נראה לי שזה הסגנון שלנו' לא אמר אם זה בגלל התמונה או בגלל שמשהו ברזומה לא מצא חן בעיניו. ואת יודעת מה? אני מעדיפה לא לדעת".
אף שהיא לא מתלהבת מעצם הרעיון, היא מפוכחת וריאלית. "אני חושבת שנשים תמיד מודעות באופן כזה או אחר לכך שהן תחת זכוכית מגדלת, ושהיופי משחק תפקיד בבחירה. זה היה ויהיה תמיד גם בחברות הכי שמרניות, וגם כשזה לא על השולחן זה נמצא שם. זה מבאס, אבל לא חדש. אני מודה שכשאני מקבלת תמונה של מועמד זה כן נחמד ואולי קצת נותן אינדיקציה, אבל לא מעבר. מרוב הבחורים קיבלנו תמונות שצולמו בחתונות משפחתיות והן קצת יותר מקצועיות מצילום רגיל. כבר קרה גם שפסלנו בחור ששלח לנו תמונה לא מעודכנת, מלפני ארבע שנים, והשדכן אמר ש'פשוט מאז לא יצא להם שום חתונה במשפחה'. לא יודעת, זה הרגיש קצת תמוה, כאילו שהוא מסתיר איזה שינוי שעבר בארבע השנים האלה".
איזו תמונה שולחים?
"כשהתחלנו לשמוע, התלבטנו אם חייבים תמונה מקצועית או לא, שמענו כל מיני דעות בעד ונגד. מאנשים שהם שמרנים יותר שמענו חד משמעית שלא צריך תמונה מקצועית, אבל זה לא ממש עזר לנו. מאנשים שנוטים יותר אל הסגנון הדתי לאומי גם שמענו את זה, אבל זה לא היה רלוונטי בעליל. אני עצמי שמעתי מחברה שממש חייבים להשקיע בתמונה מקצועית אם מכוונים לבחור ליטאי קצת פתוח, נגיד חברון או וולפסון, וגם אם מכוונים לבחור בישיבת קיבוץ שמשלים לתואר במכון לב, אבל הבת שלי שמעה מחברות שמה פתאום ושטויות במיץ. המסקנה שלי הייתה שאף אחד לא יודע מה 'מקובל' וכולם מנסים לבדוק מהו המקובל הנסתר הזה. בינתיים החלפנו כמה תמונות: שאני צילמתי, שחברות צילמו, עם בגד של שבת, עם בגד של יום חול על חוף הים, ועוד. מאף אחת לא היינו מרוצות מספיק, בעיקר המועמדת. נכון לעכשיו הסכמנו בינינו שנלך על צילום מקצועי".
אפרת כבר חיתנה שני ילדים, וכעת שומעת שידוכים לבתה השלישית בת ה-23, שנמצאת בשידוכים זמן מה. "אני כן רואה שהמגמה השתנתה", היא מספרת. "בזמני לא ביקשו תמונות בכלל. הבכורה שלי נשואה כמעט שש שנים. ואצלה כבר ביקשו תמונות, אבל זו לא הייתה דרישה גורפת. מי שהיא התחתנה איתו בסופו של דבר – לא ביקש תמונה. אצל הבת שכיום בשידוכים חל שינוי, לרוב מבקשים תמונה מיד, אולי היו כאלה שלא ביקשו אבל הם בודדים. אני עצמי מבקשת תמיד לראות תמונה של הבחור יחד עם ההצעה. כבר קרה שהורדנו בחור בגלל תמונה, אם הוא נראה לי מודרני מדי או צדיק מדי. וגם המראה החיצוני משחק תפקיד, ברור. לפעמים הבחור ממש מקריח, שמן או נמוך, והתמונה נותנת סוג של אינדיקציה ראשונית. אם כי אני חייבת לציין שקיבלתי בזמנו תמונה של כלתי, והתמונה לא שיקפה אותה בכלל כי במציאות היא נראית אחרת לגמרי, הרבה יותר חיננית ויפה. לא תמיד אפשר להתרשם באמת ממישהו רק על בסיס תמונה".
ועם זאת, לדעתה של אפרת היתרונות שבנתינת תמונה גוברים על החסרונות. "טוב שיש את הסינון הראשוני הזה", היא סוברת. "לפעמים מיותר להפגיש, חבל על הטרחה של האיפור ובחירת הבגד וזמן הפגישה. כאמא אני לא רצה מהר מדי לתת צ'אנס לפגישה, ומעדיפה לחתוך מיד אם יש משהו חיצוני שבוודאות יפריע. ספציפית זכורה לי מתקופת השידוכים של הבן, בחורה שהייתה נראית בתמונה ממש כבודה ומבוגרת בגלל סגנון הלבוש, וזה פחות התאים לי אישית אז הורדנו. אני לא שוגה באשליות, ברור לי שיורידו ילדים שלי בגלל תמונה באותה מידה, וזה בסדר".
הדרך לבחירת התמונה המושלמת, מתברר, נעה בין שליחת תמונות טבעיות שמשקפות הכי טוב את המועמד או המועמדת, לבוק תמונות מקצועי אצל צלם או צלמת. יש כאלה שינסו לטשטש פגמים בתמונה, וכאלה שיבחרו לשלוח דווקא תמונה טבעית יפה שמשקפת.
"הבת שלי לא דקיקה וזה לא מטריד אותה יותר מדי", אומרת יעל. "מי שיש לה ביטחון עצמי תהיה שלמה עם עצמה בכל מצב. אני מסכימה שיש דרישה גדולה מצד הבחורים, או האימהות שלהם, לבחורה רזה, אבל נוכחתי לראות שאחרי פגישה כשרואים את האישיות, לא תמיד זה אכן יפריע בפועל. אם יש כאלו שפסלו אותה על בסיס התמונה ולא רצו להגיע לפגישה? כנראה שכן, אבל אני לא מתכוונת לטשטש את המשקל בפוטושופ או להסתיר אותו. אני לא שקרנית. מי שיזכה בבתי יזכה בה כפי שהיא. קרה גם שביקשו מאיתנו לשלוח תמונה אחרת, ולזה הסכמתי. גם אני אישית ראיתי תמונות לא מחמיאות של בחורים או בחורות ויעצתי להורים להחליף, אנחנו כהורים לא רואים באותה עין".
"תמונה היא רק תמונה"
"הנושא של שליחת תמונות בשידוכים הוא אחד הנושאים שהכי מעסיקים שדכנים ומשודכים בשנים האחרונות", אומר הרב פנחס גולדשטיין, שדכן, מחבר הספר רשו"ת השידוך ובעל גמ"ח תיווך שדכנים לקהל היעד. "לפני כמה שנים, כאשר נפתח גמ"ח רשו"ת השידוך, הוא כמעט ולא עלה על הפרק, זה השתנה בשנים האחרונות. אף ששליחת תמונות תמיד הייתה, היא לא הייתה מצויה כמו היום, מכיוון שזה היה כרוך בשליחה בדואר ובבקשת תמונה מהצד השני. עם התקדמות הטכנולוגיה כאשר התמונות ממילא זמינות על המחשב או בטלפון, הרבה יותר קל וזמין לשלוח תמונות ויש כאלו שאפילו לא מבררים אם אין תמונה מצורפת. אולי זה מסביר מדוע יש כאלו שכה מסתייגים משליחת תמונות, למרות שכמעט לכל אחד יש היום מייל והצעות השידוכים נשלחות במייל בצורה מסודרת. יש לכך יתרונות. בדיוק כמו ששולחים פרטים בצורה מסודרת, שולחים תמונה. הרי ממילא בפגישה הראשונה יראו מיד מי הבן אדם. בשליחת התמונה נקדים את זה ונוכל לראות דברים שחשובים מראש ולמנוע בזבוז זמן ועוגמת נפש לשני הצדדים. פעמים רבות ההצעות מגיעות ממרחקים, נניח בחור שלומד בישיבה בירושלים והוא מתגורר בצפון או בדרום. אימו מעוניינת לראות את הבחורה, למה לא לקצר את הדרך לשתיהן? בתמונה רואים את הסגנון של הבן אדם. תמונה אחת שווה אלף מילים, היא עשויה לקצר את זמן הבירורים בצורה משמעותית ולחסוך זמן לכולם. מי ששולח תמונה, יודע שיש אפשרות שתתקבל תשובה שלילית, כמו בכל שלב בשידוך".
ומה החסרונות?
"תמונה היא רק תמונה, היא לא משקפת בכלל את המצולם. לא כולם פוטוגניים, ויש כאלו שזה עוול לשלוח תמונה שלהם. לפעמים גם נראה שמי שמבקש תמונות עושה רושם כאילו הוא מחפש רק חיצוניות ולא שידוך מתאים. וכי נישאים רק בעבור נתונים מסוימים? כמו כן, בתמונות נשים התמונות עלולות לזלוג החוצה ואין צורך לפרט כמה זה בעייתי וחמור".
גולדשטיין מבקש להזכיר ששליחת תמונה מחייבת את אישור המצולם ואת הסכמתו. "מבחינה הלכתית אסור להעביר תמונות של מישהו ללא הסכמתו. אמנם לגבי תמונה שצולמה באירוע, בחתונה, ברחוב או בכל מקום שאינו רשות היחיד, הדין שונה מעט, אך מן הראוי לבקש את רשות המצולם להעביר את תמונתו. לפעמים התמונה לא מחמיאה, או שהבן אדם צולם בפוזה לא מתאימה, או שמסיבה כל שהיא הוא אינו רוצה שתמונתו בחברת אנשים אלו תצא לרשות הרבים. שכל אחד יעשה חשבון בינו לבין עצמו האם הוא היה רוצה שתמונתו תסתובב בחוצות גלויה לעין כל. כמו כן, צריך להבין שאי אפשר להתרשם באמת מתמונה. לרוב, התמונות שנשלחות למטרות שידוכים הן מחתונות או מאירועים רשמיים. נכון שהמצולמים נראים שם במיטב לבושם, אבל התאורה והעיבוד המקצועי משנים הרבה מהמציאות. לא ניתן לראות גוון שיער, צבע אמיתי של העיניים או הבגד. מה גם שהתנוחה איננה טבעית. ונניח שלדעתכם ראיית תמונה בלבד היא כן פגישה, ואתם מתרשמים מהבן אדם, מסגנון לבושו ומסגנונו הכללי, זוהי רק פגישה אחת. האם על סמך היכרות קצרצרה שכזאת אפשר לדעת מי העומד מולך ולהחליט?"
הדרישה לתמונה הפכה נפוצה ומקובלת בכל החוגים, אומר גולדשטיין. "אין הבדל, ואני רואה את זה בשטח ובגמ"ח. כל הסוגים וכל החוגים, כולם שולחים תמונות, ולא משנה אם מדובר בכאלה שיותר שמורים או מודרניים. כמובן יש את אלו שמסרבים לשלוח, וגם הם מגיעים מכל החוגים. יתכן שזה מצוי פחות בחוגים שנחשבים ליותר מודרניים ופתוחים, שם כנראה שולחים יותר תמונות גם בלי שיבקשו. אני עצמי אף פעם לא מבקש תמונות ליד הפרטים, כי לדעתי זה לא משקף את הבנאדם בכלל. הגמ"ח עצמו לא מעביר או מקבל תמונות של נשים, ונשים מציינות שתמונה תישלח לפי בקשה".
לדבריו של גולדשטיין יש לא מעט שידוכים שלא היו יוצאים אל הפועל לו היו מותנים בבקשת תמונה מראש. "באחד מהשידוכים שהייתי מעורב בהם מאוד, השדכנית – שלא הייתה מקצועית, אלא חברה של הבחורה – שלחה תמונות מחתונתה לאימו של הבחור", הוא מספר. "התמונות נשלחו לאחר שההצעה הוצעה. האם ראתה את תמונותיה של הבחורה לפני הפגישות, ואילו הבחור, שהיה בישיבה, לא ראה את התמונות, אלא את הבחורה בעצמה. לאחר שתי פגישות שב הבחור לביתו, ורק אז הראתה לו אימו את תמונותיה של הבחורה. כעבור זמן מה, נסגר השידוך למזל טוב. הנס של הבחורה היה שהבחור לא ראה את תמונותיה לפני הפגישות, משום שהוא היה מסרב להיפגש עימה. כפי הנראה, הבחורה איננה פוטוגנית ושמעתי שהצלם עמל קשות בחתונתם עד שהצליח להוציא לזוג תמונות סבירות. מה היה קורה אם הבחור היה רואה את התמונות לפני שנפגש? הסיפור הזה מייצג שידוכים רבים שלא היו יוצאים לפועל לו היו המוצעים רואים זה את זה בתמונה ולא במציאות".
והאם קרה ששליחת תמונה מראש סייעה לשידוך?
"כן, גם זה קרה. שמעתי סיפור מהשדכן עצמו על הצעה שבה הבחורה הייתה חריגה במראה שלה, והשדכן שלח תמונה על מנת שהבחור ידע את שלפניו, והעדיף זאת על פני פגישה אחת שבה הבחור ייבהל מהמראה ויוריד את הבחורה שתבין מה קרה ותיפגע. בתחילה הבחור ראה את התמונה לפני הפגישות ורצה להוריד את ההצעה, אך אז חשב על כך פעם נוספת והחליט להיפגש עם הבחורה למרות הכל. במקרה הזה, הבחור ידע לקראת מה הוא הולך ולא קיבל הלם כפי שקרה לבחורים אחרים, ובפגישה עצמה השידוך התקדם עד שנסגר.
"העצה שלי היא לבחור תמונה או שתיים מהטובות ביותר שיש לכם ורק אותן לשלוח לשדכנים. זה עדיף מאשר שאי מי יחליט לעזור לכם על דעתו ולשלוח תמונה שלא הייתם רוצים שתישלח. לפעמים אני מבקש מהשולחים להחליף תמונה לא טובה ששלחו, או מייעץ להם איזו תמונה לשלוח מבין כמה תמונות ששלחו לבחירה, כדי שיצאו בצורה הטובה ביותר: אחת רשמית ושנייה בטיול, בפעילות ספורטיבית או אחרת. ככה יש תמונה מדויקת יותר שמשקפת את הבן אדם.
"כדאי לקחת שליטה"
חוי בר זאב היא רבנית, מדריכת כלות ואחראית בין השאר על הקמת מיזם שידוכים לבוגרי התכניות של 'מכון עיון'. "יש לנו שילוב נדיר של בחורים ובחורות איכותיים ומדהימים, התחלנו לעשות שידוכים ואני עובדת גם על סדנת שידוכים שלדעתי מאוד נצרכת דווקא לבוגרים שלנו, שנמצאים קצת על קו התפר בין הנורמות החרדיות לעולם שבחוץ, ולא תזיק להם הדרכה והכוונה".
היא עצמה סבורה שהשיח בעד ונגד שליחת תמונות כבר מזמן לא רלוונטי, כשזו המציאות הקיימת בשטח. "גדלתי בציבור החרדי מודרני, כשהתחלתי לשמוע שידוכים זה היה בתחילת עידן הרשתות החברתיות ובראשית פייסבוק", היא מספרת. "לא העברתי תמונות, אבל מי שהיום הוא בעלי נכנס לחשבון שלי וראה את התמונות שלי לפני הפגישה. היום, אני לא חושבת שיש מישהי שלא נמצאת בכלל ברשתות החברתיות, כך שאפשר לרוב למצוא את התמונות בקלות. לפעמים אלה חברים וחברות שמעבירים תמונות ואז בכלל אין שליטה על התמונות שיראו. לכן אני בדעה שתמיד כדאי לשלוח תמונה כשמבקשים, זה נותן שליטה על מה שרואים בהשוואה לתמונות שאין לך מושג מי שלח אותן ומה בחר לשלוח".
יש כאלו שמסרבים לשלוח תמונות?
"יש בחורות שמעבירות רזומה עם תמונה מלכתחילה, יש כאלו שמוכנות לשלוח תמונה רק אם זה רלוונטי ויש כאלו שלא מוכנות בכלל לשלוח. אני עצמי נמנעתי לראות תמונה לפני שהגעתי לפגישה כי אני חושבת שזה מקבע, בעיקר אצל נשים שהעניין יכול להתביית על השיחה, וגם בחורה יכולה להיות מרשימה וכריזמטית ולא יידעו את זה מהתמונה. לדעתי זה חבל, עדיף להגיע לפגישות בראש כמה שיותר פתוח, אבל כמובן שאנשים רוצים לראות תמונה, וצריך לקחת בחשבון שגם אם לא נמצאים ברשתות החברתיות קל וזמין היום להשיג תמונה. אני אומרת לבנות שמהניסיון שלי, כדאי לקחת שליטה ולבחור אלו תמונות הן שולחות".
עיקר הקושי בשליחת תמונה, סוברת בר זאב, נובע מהתחושה שלא פעם מדובר בהחפצה. "בגלל זה אצל בחורות כל הנושא הזה יותר רגיש, כי המראה החיצוני מהווה יותר משקל אצלן, ומה לעשות? יש אלמנט של החפצה בזה ששופטים אותך רק על בסיס מראה חיצוני. קשה מאוד למכור את עצמך כמוצר, אבל מי שהפנים את העובדה שהוא גם מוצר וזאת המציאות, יוכל להתנהל עם זה בצורה שמקדמת אותו. צריך להסתכל על זה בראייה מפוכחת וריאלית. חד משמעית. יש חוקיות למציאת זוגיות, וצריך להתפשר בה ולהבין שזה המשחק, ולא אנחנו נהיה אלה שנשנה אותו".
איזה תמונות מקובל לשלוח?
"בדרך כלל מביאים תמונות מאירועים שהיו. יש גם כאלו שהולכים לצלמים לצילומי בוק ותדמית, אבל זה פחות מקובל ומשדר קצת רושם מתאמץ, וממה שאני רואה, זה יותר נפוץ רק ברווקות ממש מאוחרת, לא מלכתחילה. כל אחת שולחת את מה שהיא רוצה לשדר, גם אם לא במודע. יש הבדל בין תמונה יומיומית עם משקפיים ולתמונה עם איפור, אני תמיד אומרת לבנות שינסו לחשוב מה הן רוצות לשדר והאם התמונה משקפת את זה, כי התמונה מגדירה אותנו, גם אם נרצה לחשוב שלא. לא אומרת שצריך לעשות מזה יותר מדי עסק, אבל כן כדאי להקדיש מחשבה למה ששולחים ולמה שמשדרים, כמובן בגבול הטעם הטוב".
"אין תחליף לפגישה"
"זה בהחלט נהיה הסטנדרט", מסכימה שרה פכטר, אשת יחסי ציבור ושדכנית, שהשתתפה בין השאר בתוכנית השידוכים "ווארט" ששודרה ברשת 13. "היום כולם מבקשים תמונות, מה שעצוב זה שלפעמים אני יכולה לראות בחור קצת שמנמן אבל עם כריזמה מטורפת, כזה שאין ספק שמי שתדבר איתו תתאהב בו, אבל הכריזמה שלו והחן לא עוברים בתמונות. אותו הדבר עם בחורות, לא כולן פוטוגניות ולא כולן יפות, אבל חן כלה על בעלה. יכולה להיות בחורה לא הכי יפה, אבל כזאת שבפגישה איתה יהיה קליק מיידי, ומי שייפגש איתה אפילו לא יבחין במהלך הפגישה שזה לא בדיוק המראה שהוא חלם עליו. זה בעיה, כי כששופטים לפי תמונה ומורידים מייד, אין את ההזדמנות הזאת. בזמני לא היו תמונות והסתדרנו יופי. אישית, אני תמיד מעדיפה לא לשלוח תמונות אם מתאפשר, אני מאמינה גדולה ביכולת לשאת חן שלא עוברת בתמונות".
ומה קורה כשהצדדים מתעקשים על תמונה?
"לפעמים אני מצליחה לצאת מזה, מתחננת שיסמכו עליי כי הבחורה לא רוצה לתת תמונה ושיתנו צ'אנס לפגישה, אבל זה לא תמיד מצליח. יש גם כאלה שלא מסתפקים בתמונה אחת אלא רוצים כמה, גם פנים, גם פרופיל, גם תמונה מרחוק. אני לא פוחדת לומר את דעתי על התמונות ששולחים לי להעביר, כבר קרה שראיתי תמונות ואמרתי לאמא שזה עוול, כי הבת שלה נראית הרבה יותר טוב במציאות. יש כמה וכמה בחורות ששלחתי לצלמת מקצועית כדי שתוציא להן תמונות טובות".
פכטר לא מהססת לומר שאם יש צורך, היא לא תירתע לשפץ את התמונה או לערוך אותה קצת כדי לטשטש פגמים. "אני לא תמיד נותנת את התמונה הנכונה", היא מודה. "לפעמים אני נותנת את התמונה לגרפיקאית שתעבור עליה. אתן לך דוגמה, היה לי שידוך של בחור שמן, אבל גם כריזמטי ומבריק, כזה שידעתי שכל אחת שתפגוש אותו אישית תרצה אותו, אז פשוט לקחתי את התמונה וסידרתי אותה קצת כדי שהבחורה תסכים להיפגש, והשידוך עבד. אם לא הייתי משפצת קצת את התמונה זה לא היה קורה. יכול להיות שיש כאלו שיכעסו ששלחתי להם תמונה שלא משקפת במאה אחוז? גם אם כן לא אכפת לי, אני מוכנה לקחת את הצ'אנס הזה. לאחד הבנים שלי הציעו בזמנו בחורה. ראיתי אותה קודם וידעתי שבמציאות היא מהממת אבל בתמונות לא פוטוגנית. שלחתי לו תמונה אחרת, והוא הסכים להיפגש. באמצע הפגישה הוא כתב לי: זו לא התמונה הנכונה, אבל היא על הכיפאק. והנה, היום הם נשואים באושר. מה לעשות, לא כולם פוטוגניים".
בעידן הרשתות החברתיות קצת קשה לזייף תמונות.
"יש הרבה שלא נמצאים ברשת, וגם אם יגלו שערכתי את התמונות לא אכפת לי. אז יכעסו עליי, מה קרה? אני אומרת שוואלה, לפחות יצא שידוך שווה, וגם אם לא – לא נורא. כמובן שאם אפשר לא לשלוח תמונות בכלל, זה תמיד עדיף. התקשרה אליי לפני תקופה אמא לבחור שביקשה שאקדם איזו הצעה. שלחו לי תמונות, גיליתי שהבחור נראה מזעזע בעוד שהבחורה יפהפייה ומרשימה. איכשהו הצלחתי לא לשלוח תמונה של הבחור לפני הפגישה הראשונה, והשניים אכן נפגשו והתארסו. לא הכרתי את שני הצדדים קודם במציאות, הגעתי לאירוסים ונפלה לי הלסת, הבחור יפה, גבוה ומרשים, והבחורה מכוערת. בחיים לא הייתי מציעה את השידוך הזה! במקרה הזה התמונות דווקא עזרו, זה לטוב ולרע, אבל אם שואלים אותי, אין תחליף לפגישה עצמה. אף תמונה לא יכולה להחליף אותה".
