תמיד אמרת שזה עולם משוגע

ראשון לציון ונשיא ארצות הברית נפגשים לאכול פיצה ירושלמית ולשתות יין של היתר מכירה. זו לא התחלה של בדיחה

אולי יעניין אותך גם

1. הראשון לציון הרב יעקב מאיר היה הרב הראשי הראשון של הרבנות הראשית הממוסדת בארץ ישראל. דמותו המרתקת נגלתה לי באקראי בביוגרפיה שכתב דוד אשכנזי "מחכם באשי לרב ראשי" – באשי במלרע כמובן, אחרת שם הספר מאבד את האפקט. מרבית הכתבים של הרב מאיר אבדו בשריפה שכילתה את ספרייתו העשירה בסלוניקי ואף פעילותו הציבורית לא הונצחה והשתמרה כראוי. פוליטיקה של פעם. דרכו התורנית של הרב החלה בישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים ונדדה לבוכרה ולאלג'יר, עברה דרך כס הרבנות בירושלים ובסלוניקי ומשם לרבנות ארץ ישראל כולה. נדודים של רצוא ושוב. הרב מאיר שלח את ידו בשתדלנות דיפלומטית שהייתה רלוונטית באותה העת. חלק מקשריו נחשפו באמצעות העיטורים והמדליות שקיבל משליטים שונים, מזכרת קטנה מאירוע גדול. סולטני האימפריה העות'מאנית וקונסטנטינוס מלך יוון ועוד רבים וטובים פחות או יותר נקבצו לעטר את גלימתו של הרב שצעד ברחובות ירושלים ועסק בסוגיות של היתר מכירה. הרב עובדיה מאזכר את מדליית הזהב של הרב מאיר, שהייתה בצורת צלב, ופוסק שניתן לענוד אותה בביקורים רשמיים וכדומה. מעשה רב.

2. לפני תקופה נפל דבר בירושלים. פיצה קלינטון ברחוב יעקב מאיר שינתה את שמה לפיצה טראמפ, בהשגחת העדה החרדית. אף פעם לא דגמתי את פיצה טראמפ. אני מעדיף את פיצה קראפט ברחוב שלומציון המלכה או את פיצ'יני בשוק העיראקי. כשראיתי את הפרסום על החלפת השם חשבתי על בוש בייגל'ס הממוקם ברחוב צפניה המאובק מעבודות הרכבת הקלה ומתהדר בסלוגן "טעם אמריקאי, אווירה ישראלית". גם את הבייגל עם הסלוגן המדויק לא דגמתי, רק השקפתי עליו בזמן מת של פקקי תנועה בציר ירמיהו בר אילן. משם מגיעות המחשבות על הבייגל של בוש ועל הפיצה והכיכר של טראמפ. לטראמפ יש גם כיכר. לא כיכר לחם, כיכר עירונית בפתח תקווה. רמי גרינברג השיק את הכיכר ברוב פאר והדר בשנת 2019 במעמד אלי כהן וישראל כץ. נתניהו שלח אגרת ברכה לרגל המאורע החגיגי ועמד על החשיבות שבהוקרת טראמפ דווקא בפתח תקווה, איזה עולם מוזר. מים רבים זרמו בכיכר מאז והיא עברה טלטלה אמיתית. השם שלה התעדכן מכיכר טראמפ לכיכר ארצות הברית. השם עושה את כל האפקט כידוע, ובעירייה הסבירו כי שינוי השם נועד "להוקיר את תמיכתה יוצאת הדופן של ארצות הברית במדינת ישראל במלחמת חרבות ברזל וכן בזמן שגרה", ללא קשר לאישיות ספציפית. אולי מישהו בעירייה פירש לא נכון את ה"דונט" של ביידן. מים רבים נוספים זרמו בכיכר וטראמפ חוזר לחדר הסגלגל בבית הלבן. באתר החדשות האהוב עליי בעולם, מיינט פתח תקווה, יש כותרת ששואלת האם טראמפ יחזור לכיכר בפתח תקווה. אעדכן בכל ההתפתחויות.

3. בשבוע שלפני החתונה, אילה ואני לא דיברנו והיה לי קשה. כשקשה לי אני נכנס לאוטו פותח ספוטיפיי ונוסע. קולו של מאיר אריאל בקע מהרמקולים וביקש הִכָּנְסִי כְּבָר לָאוֹטוֹ וְנִסַּע ואני נסעתי לסיבוב ביקבים של ארץ ישראל. תכף חתונה, שיהיה לאורחים ולאורחות מה לשתות. ביקרתי ביקב גבעות בגבעת הראל וביקב בן פורת ביצהר, ביקב טורא ברחלים וביקב פסגות בשער בנימין. בפסגות השיקו יין במהדורה מוגבלת על שם טראמפ, בציר 2022 מגפנים של היתר מכירה. חשבתי על העולם הזה שבו שם של נשיא ארצות הברית מזכיר לי יישוב אלמוני ברמת הגולן וכיכר אפרורית בפתח תקווה, הערינג ממעדניית גולדיס ודומותיה (הערינג עם חרדל זו תועבה) והערינג של השף ישראל דודק (הערינג מבשר זו תועבה אמיתית), וכמובן, פיצה מרחוב יעקב מאיר ובלנד קברנה ומרלו מגפנים של היתר מכירה. זה לא עולם מוזר זה עולם משוגע.

אולי יעניין אותך גם

שושי סירקיס

בין הגוונים

נשמה שנתת בי.

ואני רק שואלת למה? למה אנחנו צריכים אולטימטום קשוח של עשרים וארבע שעות, של דקות שנספרות אחורה. למה אנחנו לא יכולים פשוט להיות האמת שלנו בפנים?

הג'ין יוצא מהבקבוק

מה שהחל כתגלית רפואית וסיים כנוזל שכמעט והשמיד את הממלכה הבריטית, הפך לאחד מיסודות עולם האלכוהול | לאורכה ולרחבה של ארץ ישראל מסתתרים ג'ינים שחלקם יכולים לעקוף את הטובים בעולם | עם נחיתתו של הקיץ, 'המקום' יצא למצעד הג'ין הישראלי הגדול

בין שבר לריפוי: עבודותיה של חוה ארלנגר

יצירותיה של ארלנגר מחברות בין עולמות רחוקים לכאורה ומספרות סיפורים משמעותיים על זיכרון, על שבר, על הדרך הקשה מכאב לריפוי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

רוצים להרחיב? חכו רגע

הרחבה היא תוספת למשחק, שבאה יחד או בנפרד ממשחק הבסיס. משלמים עליה בנפרד בדרך כלל, אין לה ערך בלי משחק הבסיס, והרבה סבתות מתבלבלות וקונות רק אותה בראותן מחיר טוב.

מגלים את אמריקה

ניסיון מרתק לפצח את חידת האומה המבלבלת ביותר: זו שאפשר לאהוב אותה ואפשר לשנוא אותה, אבל אי אפשר להתעלם ממנה 

האמנם נמנעת?

קריאה מאירת עיניים על יסודות התנועה האנטישמית מאה שנה ויותר אחרי שהגיעה לשיאה במזרח אירופה