בגלל השאיפה לאיזון, האוטומט שלנו מתעקש להמשיך ולנסות להפעיל את המנגנונים המוכרים ומתנגד נחרצות לניסיונות השינוי.
"אחרי חגים יתחדש הכול", כך כתבה נעמי שמר בשירה "התחדשות". השנה החדשה מביאה איתה תחושה של התחדשות, של הזדמנות לעשות דברים אחרת, לשנות, לשפר. אולי בגלל הדימוי של כתיבה בספר החיים או אולי בגלל הסמיכות לפתיחת שנת הלימודים, לאחר החגים מתעוררת תחושה של פתיחת מחברת חדשה וריקה, הממתינה להתמלא בשפע של הזדמנויות. אחרי החגים… אתחיל לשמור על כושר, אתחיל דיאטה, ארשם לתוכנית ההיא, אגיש את העבודה, סוף סוף אארגן את המחסן… אנחנו מתחילים בהכי גבוה ובהכי מתלהב שלנו, ולאט לאט דועכים ומאבדים מומנטום.
מדוע כל כך קשה לעשות שינוי?
החיים כידוע, הם דינמיים. כבני אדם, אנחנו גדלים ומתפתחים ובהתאמה אמורה ההתנהלות שלנו אף היא להתפתח, להתגמש ולהשתנות. הדבר מוכר לנו מעולם ההורות והתפתחות הילד: כאשר תינוק נולד, הוא תלוי באמו ועליה להיות זמינה לו בכל רגע משעות היממה. עם הזמן, הפעוט ולאחר מכן הילד והנער מתבגרים, ועל האם לשנות את רמת ועוצמת ההתכוונות והזמינות שלה כלפיו. כהורים, אנחנו לומדים להתאים, לשנות ולהגמיש את טיב הקשר שלנו עם הילדים לפי הצורך שלהם ולפי השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.
כבני אדם, אנחנו שואפים לַשָקֵט, לַמוּכר ולַרָגוע. לשם כך אנו מייצרים לעצמנו מנגנוני התמודדות שיעזרו לנו להגיע לאיזון ולהישאר בו כל זמן שניתן. בשל הדינמיות של החיים אנו מוצאים את עצמנו במצבים בהם האיזון מופר והמנגנונים שעמדו לרשותנו והגנו עלינו היטב כבר אינם יעילים. אי הנוחות הזו יכולה להתעורר כתוצאה משינויים בסביבתנו כמו שינוי בתפקיד, שינוי במצב משפחתי, ילד שהתבגר ועוד, או כתוצאה משינויים סובייקטיביים כגון עלייה במשקל, התפתחות אישית, שינוי במצב בריאותי או נפשי וכדומה.
בגלל השאיפה לאיזון, האוטומט שלנו מתעקש להמשיך ולנסות להפעיל את המנגנונים המוכרים ומתנגד נחרצות לניסיונות השינוי. למה לשנות משהו שהוכח כיעיל? תופעה זו כונתה על ידי הפסיכולוג רוברט קיגן (2009) כ"חסינות לשינוי" – אותה הגדיר כקונפליקט פנימי, שלרוב אינו מודע, בין הרצון לשינוי ובין התנגדות נחרצת כלפיו. וכך אדם מצהיר לעצמו ולאחרים שהוא מעוניין בשינוי ואף עושה צעדים לקדם אותו, אך שוב ושוב מוצא את עצמו נכשל.
לקראת תהליך שינוי
בגלל המורכבות הזו, כדאי לסמן שלושה עקרונות עוד לפני שמתחילים את התהליך, כהכנה אליו.
הכרת הטוב – תהליך שינוי מבוסס על העובדה שישנם דברים בחיינו מהם אנחנו לא מרוצים. קל להיסחף לתוך עמדת ביקורת עצמית, לכן חשוב לפנות זמן בכל יום ולהיזכר באותם הדברים בחיינו מהם אנחנו מרוצים ואותם אנחנו מעריכים ומוקירים.
אפקט האדוות – שינוי שאדם אחד עושה משפיע גם על אנשים בסביבתו. יהיו שישמחו בשמחתנו מהשינוי וכאלה שיתנגדו מכיוון שהשינוי שלנו יוביל לצורך בשינוי אצלם. כדאי לתווך לסביבה את תהליך השינוי ואת המשמעות האישית שיש לשינוי על עצמנו, אך לא להיבהל לנוכח התנגדות.
חמלה עצמית – תהליך יצירת שינוי אינו קל ואינו ליניארי. יהיו הישגים מהירים ומשמעותיים, הישגים קטנים ואיטיים ואף נסיגות ונפילות. חשוב להתכונן לכך ולא להתייאש. עלינו להבין שזהו טיבו של שינוי ולהזכיר לעצמנו שאנו עושים את הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות ברגע זה.
הפתרון – Be SMART
חוקרים בחנו את העמידות והחסינות לשינוי ופיתחו מודלים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים שעשויים לסייע בתהליך יצירת שינוי. המודל המוכר ביותר אופיין על ידי ג'ורג' דוראן, מנהל מחלקת תכנון ארגוני בחברת המים של מדינת וושינגטון בשנת 1981. דוראן טען שעל מנת לייצר שינוי משמעותי ובר קיימא על מטרה לעמוד בחמישה קריטריונים שראשי התיבות שלהם באנגלית הם SMART (חכם):
(S) ספציפיות – כאשר מטרות אינן מדויקות ואינן מוגדרות קשה לעבוד לקראתן. לכן חשוב שהמטרה תהיה מדויקת. לרזות, להיכנס לכושר, הן מטרות עמומות. הרצון לעלות במדרגות מבלי להתנשף היא מטרה מדויקת שתוביל אותי לרצות להתעמל ולעשות כושר.
(M) מדידה – על מטרה להיות בת מדידה על מנת שנוכל לדעת שהושגה. הרצון לאזן בין בית ועבודה או הרצון לפנות יותר זמן ללימוד הינן הצהרות נפלאות, אך אינן מדידות. לעומת זאת להחליט לא לבדוק מיילים והודעות מהעבודה בשעות הערב, או להתחייב ללמוד דף יומי בכל יום, הינן מטרות מדידות שניתן "לסמן" שבוצעו.
(A) אפשרות – במקרים רבים אנו מתחילים תהליך של שינוי בהתלהבות מתוך תחושה שהשמים הם הגבול וכך גם מסמנים לעצמנו את המטרות – בשמים. אך הגדרת מטרות שאין אפשרות להשיגן מובילות לצניחה במוטיבציה, לייאוש ולעיתים גם לנסיגה מנקודת ההתחלה. לכן עדיף להגדיר מטרות קטנות, מדידות ובנות השגה. "תוך חצי שנה ארוץ מרתון"… "תוך שלושה חודשים ארזה 30 ק"ג"… הן מטרות שסביר שיובילו לתבוסה ולייאוש. לעומת זאת: "אני שואפת לרזות חצי ק"ג בשבוע"… "אצא להליכה של חצי שעה פעמיים בשבוע"… הן מטרות אפשריות ולאחר שיושגו ניתן לבחון אם נרצה להגדיר מטרות נוספות להמשך.
(R) רלוונטיות – לעיתים אנו מרגישים צורך לעשות שינוי בעקבות לחץ סביבתי אך השינוי פחות רלוונטי עבורנו. חשוב שנהיה מודעים לאופי שלנו, ליכולתנו ולרמת הפניות שלנו ושהשינוי שנרצה להשיג יוגדר לאור זאת. למשל, עבור אדם אחד, קידום בעבודה עשוי להתפרש כהגדלת תחומי אחריות בעוד עבור חברו הגדלת האחריות עלולה להלחיץ לכן קידום מבחינתו רלוונטי דווקא בתחום הלמידה והפיתוח המקצועי.
(T) תלוי-זמן – כאשר מתחילים בתהליך שינוי רובנו שוכחים להגדיר מסגרת זמן, וכך לאחר התחלה "חזקה" אנחנו מתחילים להתעייף, להשתעמם ולהתייאש כי אנו מרגישים את המאמץ אך לא רואים את הסוף. הגדרת לוחות זמנים, נקודות עצירה ובדיקה ונקודות סיום יסייעו לראות את השינוי כאתגר שניתן לצלוח לעומת יעד אינסופי ובלתי ניתן להשגה.
ברוח זו, אולי השנה נבחר להתייחס ל"אחרי החגים" כאל תאריך מוגדר ולא כתקופה עמומה, ונתחיל את השינוי כעת. כדברי הלל הזקן "אם אין אני לי מי, מי לי… ואם לא עכשיו אימתי" (אבות א, יד).
אמ;לק – 5 עקרונות ליצירת שינוי בר-קיימא
- ספציפיות: הצבת מטרה ברורה ולא מעורפלת
- מדידה: העמדת מטרה בת-מדידה
- אפשרות: בדיקה שהשינוי הרצוי אכן מעשי ואפשרי
- רלוונטיות: על השינוי להיות רלוונטי לאופיינו ולאורח חיינו
- תלוי-זמן: יש לבנות לו"ז עבור תהליך השינוי
איור: shutterstock