מפה לשם: הדרך של חיים פישר מהישיבה לאינטל

הכירו את:

• שם: חיים פישר
• גיל: 25
• זרם: חסידי (ערלוי)
• בית מדרש: חיידר, ישיבה קטנה וישיבה גבוהה
• עולם המעשה: מכללת שטראוס, אינטל, האוניברסיטה העברית
• מקום עבודה: אינטל
• תפקיד: מפתח תוכנה
• ותק: שנתיים וחצי

נעים מאוד, חיים. תן לנו קצת רקע על עצמך.

גדלתי בבית חרדי, חיידר וישיבות חסידיות. התחתנתי ויצאתי ללימודים. למדתי במכינה במכללת הדסה, השלמתי תואר ראשון במדעי המחשב והתחלתי בתור סטודנט לעבוד באינטל בירושלים בהר חוצבים, המשכתי לתואר שני במנהל עסקים עם התמחות בביג דאטה באוניברסיטה העברית ובמקביל לעבודה באינטל במשרה מלאה.

התחתנתי בגיל 19 והתחלתי את המכינה חודשיים לאחר החתונה. הבנתי שזה סוג של מאני טיים, לפני שיהיו ילדים ואז נצטרך המון כסף כדי לחיות. אגב, המחשבה שלי שכל אותם ארגונים שמנסים לקדם תעסוקה חרדית צריכים להתמקד בגיל הזה, יש טווח מאוד צר שאפשר לעשות את זה, ככל שמתבגרים הקושי נעשה גדול יותר.

עשיתי את התואר הראשון במכללת שטראוס. מכינה המדינה שילמה, המכללה דאגה למלגה. בתואר הראשון טורונטו וקמח עזרו, אז יצא שהרווחתי כ-800 שקל בחודש, מלגת קיום.

איתך בכיתה היו גם ליטאים, ספרדים?

בכיתה רובם היו מבוגרים ממני בשנה או שנתיים אבל פחות או יותר טווח הגילאים שלי, הקולגה שלי, החברותא שלי באקדמיה, הוא בחור ליטאי בשם נחום, חבר טוב שלי עד היום. היו ספרדים, חסידים וליטאים, בייצוג שווה בערך.

הגעת עם אנגלית מהבית?

לא. המכינה הייתה קשה. תשעה חודשים שבהן צריך להשלים פער מטורף במתמטיקה ואנגלית. צריך טיפה גישה לזה אבל במאמץ אפשר להשלים את הפער במתמטיקה. אנגלית זה קשה יותר, צריך השקעה שלך גם מחוץ ללימודים, אני מנהל היום שיחות באנגלית עם צוותים ברחבי העולם, וזה הגיע ממאמץ שעשיתי מחוץ ללימודים. הלימודים מכינים אותך, נותנים לך בסיס ותשתית, אבל נצרכת השקעה גדולה.

איך האנגלית שלך היום?

שיחות מקצועיות אין לי שום בעיה. אני מנהל גם שיחות של שעה. הרצאות לאנשים מגרמניה, טייוואן, הודו, זה לא בעיה. כשזה מגיע לאישי, לפני שמתחילים את השיחה, שם אני יותר מסתבך, אין לי את אוצר-המילים הגדול, אבל אני שמח עם מה שיש לי ועובד על זה כל הזמן. העבודה שם מבחינתי לא נגמרת. אני לא מרגיש שאני בסדר עם מה שיש לי. שואף להיות יותר טוב ועובד על זה כל הזמן.

אתה היחיד מהמסלול שלך שנכנס לאינטל?

לא. אני המחזור השלישי, מישהו במחזור הראשון המליץ עלי וכך קיבלתי את הראיון שלי. שמונים אחוז מאיתנו עובדים, בטווח משכורות ותפקידים מאוד רחב. זה לא שטאנץ מסוים. אני היחיד באינטל, חברי הטוב נחום מצטרף בקרוב למובילאיי, שגם היא כיום חלק מאינטל.

יש הרבה חרדים באינטל?

המון חרדיות. חרדים פחות.

למה לדעתך זה המצב? אין מספיק מתכנתים? או שלא רוצים לעבוד במקומות כאלה? לך היה ברור שתעבוד במקום כזה או היו לך התלבטויות?

מבחינתי זה מאוד מקצועי. לא היו התלבטויות. אינטל היא חברה עם מאה אלף עובדים בעולם, אני לא העובד הכי מוזר שם. אני בטוח שיש אנשים הרבה יותר מוזרים. אני בא עם המקצועיות שלי וזה נטו מקצועי. קשה להסביר למישהו שלא חווה, הוא מנותק, מישהו בכולל, אולי יתקשה להבין מה זה יחס מקצועי לאנשים, אבל ברגע שיש לך את המקצועיות, זה כמו פגישה עם עורך דין. זה הגישה שלי והיה לי מאוד קל מהבחינה הזאת.

אין הרבה חרדים כי אין הרבה חרדים מתכנתים. אפשר לראות את זה ביחס בין גברים לנשים. יש הרבה יותר נשים, ורואים את זה גם בשטח. זה שיש 20 מתכנתים חרדים באינטל ירושלים זה מאוד יפה.

הלכת ללמוד בגיל צעיר מאוד. למה הלכת על התחום הזה דווקא? רצית הייטק?

לא הכרתי את התחום. הבנתי מה זה לתכנת בצורה מאוד בסיסית, לא באמת הבנתי מה זה. רציתי עבודה שבה יש לי ערך מוסף. מישהו שעובד כמשלוחן, קל להחליף אותו. כל מה שצריך זה שתי ידיים והיכולת לסחוב קרטון. סט היכולות בסיסי מאד. להיות מתכנת זה משהו אחר. לא משלמים לך על כוח פיזי אלא על יכולות מיוחדות שאין להרבה אנשים והיכולת הזאת שווה כסף. בחרתי לעבוד דווקא בהייטק כי משלמים הרבה יחסית כבר בהתחלה, אהבתי את המחשב אז חשבתי שזה עונה על הדרישות שלי: עבודה טובה, ישלמו על הידע שלי, ישלמו טוב, אני אוהב את זה. הלכתי למכינה וזה פשוט עבד לי. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה.

אם אני מסתכל בפרספקטיבה לאחור, הייתי הולך למכון מכ"ם של [קרן ידידות] טורונטו, מכון ייעוץ. שלחתי לשם את אחים שלי. אני חושב שיותר נכון להתייעץ ולא ללכת על תחושות בטן, אבל זה מה שהיה לי אז.

אתה מרגיש שהתרחקת קצת מהקהילה? ממה שהכרת קודם? מהמקום שגדלת?

זה לא אבסולוטי. אסביר: אני עדיין מאוד נהנה להיפגש עם חברים מהעבר, לפגוש את חברים שלי מהעבר. אבל אני מרגיש שיש פער בינינו. כלומר, פער בין הנושאים שמעניינים אותנו. פער באיך שאנחנו מסתכלים על החיים. לאט לאט אתה נהיה פחות עם תפיסות של חרדי קלאסי מהמון סיבות, אתה פוגש מגוון רחב של אנשים, אתה מכיר יותר, יודע יותר, מלמדים אותך לפקפק ולשאול, אתה הרבה יותר ביקורתי, אז עדיין כיף לי איתם ומסתובב איתם אני עדיין שם אבל מרגיש שאני צריך משהו מעבר. יש לי צורך לשמר גם את אותם חברים מהאקדמיה, את אותם חברים מהעבודה. יש לי צורך שיהיה לי גם את זה כי הקהילה לא נותנת לי את הצורך הזה. אז אני איפשהו באמצע. לא התנתקתי לגמרי ואני כן מקפיד לשמר לעצמי איזושהי חבורה, של אנשים דומים בתפיסות העולם שלי כי אני צריך גם. הקהילה לא מספקת את זה.

מה לגבי משפחה, אישה וילדים? חינוך? אתה מחנך את הילדים שלך כמו שחינכו אותך?

כן. יש דברים שאצלי יותר אגרסיביים ממה שחינכו אצלי בבית. כלומר, החוקים יותר ברורים. אחד הדברים הבולטים אפילו בהשוואה למשפחות אברכים זה למשל זמן מסך. הילדים שלי לא מקבלים זמן מסך בכלל למרות שגם לי וגם לאשתי יש עמדות עבודה בבית. מבחינתם מחשב זה כלי שעובדים ממנו ואין להם זמן מסך בכלל. אני מכיר משפחות אברכים שלא מתנהגות ככה. אני יותר מקפיד על אווירה יהודית, זה מתבטא בהקפדה על ברכות, אני יותר מדבר על הוויה היהודית, יותר חווה אותה.

מאיפה זה מגיע?

זה מגיע מאשתי. האווירה היהודית בבית מגיעה ממנה. זה משהו שאני פחות שמתי לב אליו ופחות עושה אותו. אני תשע שעות ביום בחדר, או בעבודה, אשתי יותר עסוקה בזה. הקטע של זמן מסך כן מגיע ממני. אחרי הרבה מאוד דיבורים ודיונים עם חברים על איך אנחנו אמורים להתנהג עם מחשב ואינטרנט בבית עם הילדים שלנו היום.

אשתך גם עובדת בתחום?

אשתי גרפיקאית. גם לה יש עמדת מחשב משלה. היא גם עובדת מהבית. הילדים רואים את זה. אבא ואמא על המחשב המון שעות, אבל המחשב לא אמור להיות כלי בידורי, הוא לא אמור להיתפס ככלי בידורי.

לא יוצא לך לראות סרטים או דברים כאלה? משתמש רק לצורכי עבודה?

לא. זה אכן נראה סוג של איפה ואיפה: כלומר, אתה בסדר לך לראות סרטונים של אמסטרדמסקי בכאן11 אבל לילד שלך אתה לא מרשה. אתה עושה את זה כשהוא ישן, הוא לא יודע שאתה עושה. אבל כשיגדל הוא יראה, אתה לא תסתיר. לכן צריך לבנות תפיסה מאוד מוסדרת איך לעשות את זה מולם. מה חשוב לי ומה לא.

בגיל 8 אני אכיר לו את המחשב. זה מטופש לא להכיר לו. הוא יכיר בצד המקצועי. אני אעודד אותו לתכנת, לעשות מצגות, לכתוב בוורד, וככל שהילדים יתבגרו, אחשוף אותם יותר. הם יכירו וידעו לבד ושם כל זמן שאני שולט, אני אקבע, ברגע שהם שולטים, אני יכול להמליץ להם. ואם הילד בן 16 יתעקש שהוא רוצה משהו, כמה תוכל להילחם? תצטרך להגיע למוסכמות ולהבנות מה מסכימים ומה לא. זה לגמרי שם. אני מאוד מקווה להכיר להם את זה בצד המקצועי, שיימשכו לזה משם ואז יהיה קל להסביר לגבי שימושים אחרים, מה נכון ומה לא.

אתה משתתף בשיעורים?

בעיקר בליל שישי. במהלך השבוע אני פחות נצמד לזה כי עמוס לי בטירוף. תואר, עבודה במשרה מלאה, ילדים, משפחה, צריך גם זמן לעצמך. מבחינתי זה בלתי אפשרי. ליל שישי אני מקפיד להגיע לשיעור אור החיים, מבחינתי לא משנה כמות הזמן שבו למדנו, אלא האנשים שהסתובבתי איתם, המקום שבו הייתי, לשמור על הקשר הזה – זה חשוב לי. לדעתי עם הזמן זה יגדל.

אתה מרגיש מוזר בקהילה שלך? מסתכלים עליך אחרת?

אני לא אגיד 'מוזר'. חלק מהאנשים מעריכים את המקום הזה שאני נמצא בו. מכבדים אותך. שזה קשה לי עם זה טיפה.

למה?

הכבוד הזה, הוא בהייטק, הוא הצליח אז נכבד אותו על זה, זה מאוד שטחי בעיניי. כלומר, לא נובע ממקום שמישהו מבין את זה, יודע מה השקעת ומעריך את זה, אלא הערכה על זה שאתה עושה כסף היום. זו הערכה שטחית. לא מבין מה המחירים שאני משלם על זה, אתה פשוט מעריך כסף. וזה חוזר לאותו מקום של אפיקים צרים שיש בחברה, צורת הסתכלות מאוד שטחית על דברים.

ההערכה הזאת לעובדי הייטק היא לא מאפיין מגזרי.

נכון. אני לא מאשים אותם וטוען שזה לא קיים במקום אחר. אבל מאיפה שאני נמצא זה נראה לי מאוד שטחי ולכן קשה לי עם זה, ולא משנה אם זה יגיע מאדם בדימונה בקניון או מחבר שלי בקהילה. זה מעט מביך.

בשאר המקומות אני חרדי רגיל, לא מרגיש שזה מוזר, עדיין הילדים שלי לא הגיעו לגיל חיידר ואין לי מושג מה מחכה לי. אני מאוד מקווה שזה יהיה קל. אני חושש מזה. לא יכול לומר שלא.

אתה רוצה לשלוח לחיידר רגיל או למוסדות שמלמדים גם ליבה?

אני רוצה לשלוח אותם לחיידר רגיל ואני רוצה לתת להם אנגלית. מתמטיקה פחות חשוב לי. אנגלית בעיניי זה משהו יותר חשוב ולדעתי אני יכול לתת מהצד. אני לא שולח לממ"ח כי זה לא מיינסטרים. האנשים שנמצאים שם, המשפחות שם, זה לא משפחות שהייתי רוצה שהבן שלי יתחבר איתם באמת. זה לא נובע ממקום שיש לי בעיה עם הממ"ח ולימודי ליבה, אלא כי זה פשוט לא מיינסטרים. עדיין הבשר החרדי לא נמצא שם ואני כן מרגיש שייך לשם. זה הסיבה.

מה מעניין אותך בעיתון 'המקום'? מה חשוב בעיתון לדעתך?

להכיר, לפגוש דברים חדשים. לראיין פרופ' חרדי לפיזיקה, זה להכיר אותו לקוראים. להניח להם לדעת שזה שם. אני עושה תואר שני ומתכנן תזה ודוקטורט, אז אני מכיר קצת חרדים ב[אוני' ה]עברית, אבל אני לא מכיר אנשים שכבר עשו את זה. מישהו שכבר שם. תמיד מדברים על מה שאתה יודע ומה שאתה לא יודע ומה שאתה לא יודע שאתה לא יודע. שזה פחות או יותר מבחינתי העיתון נמצא שם כדי לספר לי על דברים שאני לא יודע שאני לא יודע שקיימים.

מדברים ב'המקום' על סוגיות נפיצות, מאמרי הגות ומחשבה שזה בעיניי חשוב, ההתעסקות התאורטית בכל מיני דברים, זה מה שאני מחפש בעיתון. להכיר יותר. ההתעסקות התאורטית בנושאים מסוימים, הדיבור שבעיתונים אחרים לא ידברו. זה מה שאני מחפש כאן.

צילומים: באדיבות המצולם