פעם הייתי בהרצאה תורנית של רב אחד שהתנגד מאוד לתורת יוון. 'תורת יוון, תורת יוון' הוא צעק בפאתוס. שלושה ניחושים באיזו תקופה בשנה היינו בזמן הזה. רגע לאחר מכן, הוא הסביר את הצורה והחומר של חז"ל, מושגים הלקוחים מתוך המטאפיזיקה של אריסטו. למזלו הוא עמד מול קהל שלא ידע על כך.
בכל פעם שאני שומעת הרצאה רבנית שמדברת בשפה תורנית פנימית את מה שהפילוסופיה, החדשנות המדעית או הפסיכולוגיה אומרות, סקרנותי מתעוררת.
ולמה?
יש כמה שפות המהוות סמכות בעולמו של החרדי החי בעולם המערבי; השפה הדתית כמובן, הטקסט הלקוח מתוך התלמוד ומשמש לפסיקת הלכה או לקו מתווה של כיוון חשיבה והשקפה גם בלי קשר להלכה מעשית; השפה המדעית; השפה הרפואית המודרנית; השפה הפוליטית; והשפה הדידקטית החינוכית.
במקרה של הרפואה אין אתגר גדול כי ניתנה רשות לרופא לרפא ואנו לא מתכחשים לטבע, אלא מרגישים את החובה שלנו לבצע את ההשתדלות הראויה יחד עם האמונה. פסיכולוגיה, לעומת זאת, היא כבר נושא מורכב יותר (היא הרבה פעמים הגות המולבשת בתפאורה של מדע מדויק שקנתה לה מוניטין אקדמי, אבל את זה נשאיר בצד לפעם אחרת). אך גם אם חלק גדול מתורתו של פרויד לא הוכח, הוא הנחיל לעולם חידוש עצום של מושג התת מודע. ומעבר לעולם המבוגרים, מרכזי התפתחות הילד בבני ברק מלאים בתורים מפוצצים לטיפולים רגשיים והדרכות הורים למיניהן. אמרה לי קרובת משפחה לפני זמן מה: "פעם אמא מזניחה הייתה משאירה את ילדה בצהרון עד ארבע, היום אמא מזניחה לא הולכת איתו לתרפיה טיפולית".
ולמה אני אומרת את כל ההקדמה הזאת? כי אני חשה תמיד בסיטואציה מורכבת כאשר המקום שלי כמדריכת כלות או תחת כובע של תפקיד אחר נוגע בדיוק בנקודה הזאת מול מי שהשפה המדוברת שלה היא דתית בלבד. האם אין דבר בסיסי שמיושב על הדיבורים התורניים הנ"ל? ודאי שיש, וזאת גם פרשנות מסוימת של הפסוק "דרך ארץ קדמה לתורה" וגם האופן שבו מתאפשר לנבל להתקיים גם ברשות התורה ללא הבסיס הנ"ל. היא ואני מבינות את זה ללא מילים, אבל לנסות להגדיר את זה יסבך אותנו.
המילה מנהיגות הולכת אוטומטית למושג גדולי הדור. אבל בתוכנו, לכל מחנך, מורה, מדריך חתנים, רופא ופסיכולוג יש כח והשפעה בשם המקצוע ממנו הוא מגיע. המקורות מהם הוא שואב משמשים בסיס של מנהיגות משנה, סמכות. ואותם מנהיגי משנה יהיו גם הראשונים להיווכח במתח של ערכים המגיעים ממקומות אחרים ולערוך להם לפעמים התאמה עד כדי המושגים עצמם (שלום לך תורת הנפש).
ישנה נטייה רומנטית לשים את הכל תחת הכותרת 'יהדות' שהכל קיים בה ולמצוא את ההקשרים. אני תמיד נהנית לגלות הקשרים יפים בין עולמות כאלה, אבל אלו שפות שגם אם הן מזינות זו את זו, עדיין הן שפות שעומדות לבדן ותחומי מחקר שונים שמעמיקים בהם.
ועם כניסתה של השפה הפסיכולוגית יותר ויותר אל תוך הציבור שלי, אני נשארת עם סקרנות הולכת וגדלה לראות איזה מקום היא תתפוס לעצמה בסופו של דבר.
איור: shutterstock