טיילת צ'רלס קלור, סתם יום של חול. בין פגישת עבודה בתל אביב לנסיעה מעייפת הביתה אני מתיישב לסדר את המחשבות. מולי הים, בידי פחית קרה של קולה ואפילו גלידה למתק בה את שארית היום. שום דבר לא הכין אותי לאיש שהופיע כמו משום מקום, משקפי שמש לעיניו, בגד ים לעורו ובידו מקופלת גלבייה לבנה.
"שלום לך איש", הוא פונה אלי וקד קידה. "שלום גם לך", אני עונה לו ובראשי כבר מתרוצצות מחשבות על אנשים תמהוניים שעשו דברים מפחידים לאנשים תמימים על הים. האיש ממשיך: "תראה מה יש כאן סביבנו, כמה טוב לנו, יש שמש טובה, יש ים, יש אנשים יפים", "יותר מזה – נשתגע…", אני עונה לו ומקווה שהוא פשוט ילך. אבל הוא מתיישב לצדי. איך כל ההזויים עלי, חולפת עוד מחשבה במוחי.
פתאום, בלי שיכולתי לצפות את זה הוא מתחיל לבכות. "אני כל כך רוצה לפגוש כבר את בורא עולם, אני כל כך אוהב אותו. תראה מה זה הוא הניח אותי כאן מול הים, נותן לי כל כך הרבה טוב ואני לא יכול לראות אותו". אני מבחין בכמה טבעות כסף כבדות על האצבעות שלו. "זה יפה?" הוא שואל ומתחייך לרגע. "אני עשיתי אותן. אבל מה שווה כל הכסף אם בסוף כולנו נמות". ובעודו מדבר הוא מוריד את אחת מטבעותיו ונותן לי. הוא מראה לי שלושה חישוקים קטנים המקיפים את הטבעת ועליהם פסוקים לשמירה. האיש נראה צמא ואני מציע לו את פחית הקולה שלי. הוא פורץ שוב בבכי "ראית מה זה איך הקדוש ברוך הוא ראה שאני צמא ושלח אותך לתת לי את המשקה שאני הכי אוהב? תראה איך הוא אוהב אותי!". שעה וחצי שוחחנו שם אבל הרגשתי שיותר ממה שנתתי לו בהקשבתי, קיבלתי ממנו נקודות למחשבה.
בתוך הנאום הבלתי נגמר של האיש, מצאתי עוד ועוד הארות שהתיישבו לי על רסיסי מחשבות שכבר הלכו איתי בחודשים האחרונים: על מהו טוב, איך נראית תפילה, על נוכחות ברגע ועל פתיחת המבט לזווית רחבה יותר.
חלפו כמה ימים והאיש שכבר הלך לו לדרכו אל המלון הסמוך השאיר אצלי כמה תובנות:
- כדאי לשמור על הסקרנות, מול כל אדם ותופעה, כל הזמן. הרבה פעמים יוצא שמול משהו או מישהו מוזר מתעורר אצלנו אינסטינקט השיפוט והחשיבה הסטריאוטיפית. זו רק מחשבה ראשונה, שווה להמתין למחשבה שנייה.
- לא לפחד לתת, לא לפחד לקבל. למרות שקשה לתת, וקשה עוד יותר לקבל. אומרים שעני חשוב כמת בגלל שאין לו את היכולת לתת. נתינה היא תמצית החיים האנושיים. אבל לקבל זה לפתוח פתח ולהכניס לתוכו פיסה מהטוב של זה שמולי. לפעמים זו מלאכה קשה יותר מאשר לתת.
- בקצה כל מגע אנושי מסתתר לימוד. תובנה חדשה, מחשבה פשוטה או הדהוד שמחזק לנו דברים שכבר ידענו אבל חיכינו להרגיש. מספיק רק להרפות ולהקשיב וזה מגיע.
ואלמלא טבעת הכסף הכבדה שנותרה בידי למזכרת, הייתי חושב שראיתי את האיש רק בחלום.
צילום: יעקב מתן