טוב מספיק

שושי סירקיס

טוב מספיק

מה אם נוריד את ההגנות ונאפשר לעצמנו פשוט להיות מי שאנחנו, בלי לתרץ, בלי להתנצל, בלי לנסות להרשים אף אחד?

לתת ליצירות שלנו כנפיים

שושי סירקיס

לתת ליצירות שלנו כנפיים

אנחנו חזקים אבל שברירים כל כך בנוגע ליצירות שלנו. כשאנחנו בוחרים לשחרר יצירה לעולם, אנחנו לא באמת משחררים

לעוף עם הפרפרים

שושי סירקיס

לעוף עם הפרפרים

אנחנו בעיצומו של השלב החשוב ביותר: שלב שבו אנחנו צומחים, מתכוננים לעוף

לאבד קשר עין עם החוף

שושי סירקיס

לאבד קשר עין עם החוף

למדתי לשחרר, לסמוך על רב החובל שמוביל אותי גם כשאני לא רואה את האופק

משהו קטן וטוב

שושי סירקיס

משהו קטן וטוב

להיות פייטר זה לא קל, אבל איזה סיפוק יש אחר כך, קונפטי של דופמין בגוף. בועות תוססות של אדרנלין. תחושה מענגת של ׳עשיתי את זה׳

זו שרוקדת על החוף

שושי סירקיס

זו שרוקדת על החוף

אצא אל רצועת החול שטופת השמש. כאילו מעולם לא ביקרתי במעמקים. הם לא ידעו מה היה שם. הם לא יבחינו בכתמי הדמע שטרם נספגו בי

להאמין שיהיה טוב

שושי סירקיס

להאמין שיהיה טוב

חשיבה חיובית אלו לא רק מילים יפות שנחמד להגיד. זו עבודה עצמית לא קלה, היא דורשת ריכוז ורצון לצאת מאזור הנוחות. להאמין בטוב, להודות על

בלי מסכים – בלי מסכות

שושי סירקיס

בלי מסכים – בלי מסכות

אז מה אני שווה בלי וי כחול. בלי k צמוד למספר. בלי מאות תגובות ושיתופים. מה אני שווה אם אני לא משפיעה?

תא מטען, כירבולית, טבע

שושי סירקיס

תא מטען, כירבולית, טבע

במקום להיאבק בעצמי כדי להתאים למסגרת שרירותית, למדתי להתאים את המסגרות וההרגלים לצרכים שלי. וזה עובד

ניפגש בשבוע הבא

שושי סירקיס

ניפגש בשבוע הבא

חלות נאפות, ארוחות חמות מבושלות, ומתנדבים נוסעים את כל הדרך כדי להביא ארוחת שבת לחיילים. שעון השגרה מתקתק אבל כנגדו הלבבות מתעקשים לפעום יחד

אין בי אמנות, אין מילים

שושי סירקיס

אין בי אמנות, אין מילים

לא רציתי לגעת. פחדתי לראות. יראתי לשמוע. ידעתי שהלב שלי לא יהיה מסוגל. שאם אשמע, שאם אטבול אצבע אחת באוקיינוס הדם שנשפך משהו בי יקרוס,

לקום עם שיר חדש

שושי סירקיס

לקום עם שיר חדש

התחדשות. היא מגיעה תמיד ארוזה בעטיפה צבעונית, מרשרשת, משמיעה מנגינה של משהו מפתיע. כיף לקרוע את הנייר, לראות אותה פורצת. היא תמיד מרגשת. רק למה

איך עושים את העבודה השחורה?

שושי סירקיס

איך עושים את העבודה השחורה?

אני מתעלמת מהתמונות שממתינות. מהשעון הקטן בפינה הימנית שהספרות בו מתחלפות ומתקדמות. וכך העבודה השחורה מחליפה את צורתה למסטיק גומי דביק, שהולך ונמתח

להתרגש מחוויות חדשות

שושי סירקיס

להתרגש מחוויות חדשות

התרגלנו כל כך להיות מבוגרים ששכחנו את ההנאות הקטנות שיש לילדים

אימה במסלול השטן

שושי סירקיס

אימה במסלול השטן

הדרך מתחילה יותר כמו המסלול לגן עדן. אנחנו לבד, נהנות מהחוויה של הטבע סביבנו, המוזיקה שלנו, הבדיחות. הכול טוב. אנחנו בעיקר צוחקות. עד לרגע שהשטן

ללחוץ ידיים עם הכאב

שושי סירקיס

ללחוץ ידיים עם הכאב

את התערוכה 'גוף הכאב' יצרתי יחד עם חברתי, אפרת יפה. בעולם שבו הכאב הוא חלק מאיתנו, רצינו לתת לו ביטוי

סוד המינימליזם

שושי סירקיס

סוד המינימליזם

המינימליזם תקף בכל, הוא כמו מטריה מונוכרומטית שעוטפת את כל תחומי החיים. זה פחות אפליקציות בפלאפון, פחות מינויים במייל. פחות קבצים במחשב. הרעיון פשוט: להוריד

לפלס דרך בג'ונגל של עצמנו

שושי סירקיס

לפלס דרך בג'ונגל של עצמנו

כדור לא פותר בעיות, והוא גם לא מילת קסם שמעיפה ניצוצות באוויר. כל תרופה מגיעה עם הרבה "מתנות" לצידה

קצב לקשב

שושי סירקיס

קצב לקשב

מוזיקה עוזרת לי מאוד להתרכז. בנהיגה אני לא מעבירה לדרייב לפני שהצלילים נשמעים בחלל הרכב. המוזיקה דולקת אצלי בבית כמעט 24 שעות ביממה

תעשי מה שאת אוהבת

שושי סירקיס

תעשי מה שאת אוהבת

אט אט המפה נצבעת, טקסטורות, תקריבים, אנשים, מילים, חוויות, טבע, ריגושים, הפתעות, לימודים. זו מפת האהבה שלי. כל אותם דברים שפשוט עושים לי טוב

יחד זה אפשרי

שושי סירקיס

יחד זה אפשרי

אני מתבוננת פנימה לתוכי ושואלת את עצמי, האם מתאים לי לחבוש את כל הכובעים? האם אני באמת מפיקה את המרב כשאני מדלגת ממשבצת למשבצת?

לא צריכה שום כדור!

שושי סירקיס

לא צריכה שום כדור!

בסך הכול קצת כוח רצון. אני צריכה ללמוד לעשות. לבצע משימות. לא להתעצל. אני יכולה אם אני רוצה, כך אני אומרת לעצמי

כל ההתחלות

שושי סירקיס

כל ההתחלות

יש את אלה שהחדש מלהיב אותם ויש את אלה שאוהבים את המוכר והבטוח ושינוי מפחיד אותם: מה מחכה שם מעבר לדלת?

מולטיטאסקינג? לא בנהיגה

שושי סירקיס

מולטיטאסקינג? לא בנהיגה

אני בטוחה שזה קורה לכם גם. מפספסים תמרורים, פניות, שוב נוסעים דרך ארוכה. זה קורה לכולנו ולא רק לאיידיאייצ'די

צבעים של ארגון

שושי סירקיס

צבעים של ארגון

הצבעוניות שאני בוחרת עליזה ובטוח משחררת אדרנלין או דופמין (מה שזה לא יהיה). עושה לי טוב לראות את הכל מסודר. לראות שיש זמן לכל דבר.

שירת הנשמה

שושי סירקיס

שירת הנשמה

והזמירות האלה ששרנו שבת אחר שבת חדרו עמוק לנשמתי. הם הנרות שנדלקים כשמחשיך לי בלב

באין מילים

שושי סירקיס

באין מילים

כרגע הדבר היחיד שאני יכולה לכתוב עליו זה על המוצרלה הכפולה שבסלייס השני שלי, ועל זה שלדעתי האישית בלבד ועם כל הכבוד לחנות הפיצה הפופולרית,

הטבע הוא אבי ההשראה

שושי סירקיס

הטבע הוא אבי ההשראה

כשאנחנו סגורים בתוך ארבעה קירות מול מסך שמנסה להתחכם בעושר גווניו, אנחנו נעלמים ומתפוגגים בתוך ההשראה הדיגיטלית מעשה ידי אדם