הגות

מה צריך לעשות יהודי בעומדו לפני ההחלטה אם לדבוק בעקרונותיו או בדעותיו בנושאי השקפה, כשהוא בוודאות יספוג חיצי רעל וחרמות מאלו שאינם חושבים כמותו?

אם עם ישראל נכשל אל מול משבר המודרנה ואיבד את רוב בניו ובנותיו, אנו יכולים ללמוד מהכישלון וללכת בדרך אחרת. לא רק לחזק ולהדק את

מי שרוכש ידע רב מבלי שהידע משפיע עליו, נקרא בשם הגנאי 'חמור נושא ספרים'. לימוד התורה צריך להיות מכוון אפוא אל התכלית: ללבן ולהוציא מתוכה

גיוס החרדים לצה"ל אינו אוקסימורון, נהפוך הוא – בצורה שבה יתאפשר גיוס חרדים, הוא מוכרח מטעמים של הגינות בסיסית. תידרש גמישות של הצבא, אך כשהגיוס

עם שיבתנו לארץ ישראל, עלינו להסיר מעלינו את טומאת העוול והעקמומיות, ולשים במוקד עבודת ה' את ההליכה ביושר, הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי

ההתבדלות היא מאפיין חרדי בולט, עד שיש כאלו שרואים בה ערך מהותי בתפיסה החרדית. אלא שההתבדלות איננה אלא אמצעי לערך האמיתי והמוחלט של החרדיוּת –

למרות המאבק ההיסטורי בין החרדיוּת לבין הציונות, היחס אל המדינה היום חייב להתאים למציאות העדכנית. לא ניתן להתכחש לעובדה שהציבור החרדי נהנה ממוסדות המדינה ומשתתף

המודעות הציבורית המבורכת לבעיית הנשירה צריכה להיות מופנית לא רק לנשירה הגלויה והבוטה, אלא גם לנשירה הסמויה. פתיחה וגיוון של אופני הלימוד ומבנה המסגרות החינוכיות

הרגשת הלב הפשוטה של כולנו כיהודים דוחקת בנו ליטול חלק במאמץ הלאומי בעת צרה. הנשיאה בעול, כל אחד בדרכו ובמקומו, היא גם אמירה חינוכית הכרחית

הדרך לשותפות בגיוס עוד לא נסללה באופן ראוי, אך יחד עם זאת, עלינו להבין שזו לא בעיה של הצבא בלבד אלא גם בעיה שלנו. אנחנו

עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שכל אדם יוכל לבטא את עמדותיו בחופשיות, ולהפנים כציבור שאחרת אנו מבטלים את הצלם־אלוקים שלו. כל שכן כאשר מדובר ברבנים

את נאום "חזון החינוך החרדי" המובא להלן, נשא הגר"ד לייבל שליט"א באירוע הצדעה לחברי קהילות 'אחוות תורה' בבית שמש

קיימים שני חלקים במצוות לימוד תורה, השונים בעניינם זה מזה. חשוב להכיר את שניהם, ולהבין כיצד עלינו ליישם אותם בחיינו

החיבור בין החרדים לימניות גורם נזק גדול. הוא מרחיק את שאר הציבור מהדת, והוא דוחק את הציבור המתון, המצוי במרכז, אל התפיסות של השמאל הקיצוני

כל קריאה להתחדשות יהודית ולפסיקת הלכה אקטואלית הלוקחת בחשבון את השינויים המתהווים מול עינינו, נתקלת מייד בחשדנות טבעית. האם הדובר הוא רפורמי? האם אין כוונתו

חכמינו למדונו שחכם רואה את הנולד. אל לנו להניח לרצון הרגעי להעביר חוקים מסוימים לעוור את עינינו לעתיד, או להשכיח מאיתנו את חובתנו להאהיב שם

אפילו המלוכה לפי התורה לא תיכון בלי הסכמה רחבה של העם. מה נוכל ללמוד מכך לימינו אנו?

אי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים. כשם שאנחנו חלק מהמדינה בחלוקת המשאבים ובעיצוב אופיה, כך עלינו ליטול חלק שווה גם בהנהגתה, בשגשוגה ובשמירה על בטחונה

מי היו 'כהניך הקדושים' שתפסו את התפקיד המתבקש מחכמי הדור? מאמר תורני מיוחד לכבוד הימים ההם, בזמן הזה

וכי יעלה על הדעת שסך השעות שיוקדשו ללימוד תורה מצד מי שמתיימר לפרוק מעליו עול חשבונות הרבים, תהא נמוכה מסך השעות שמקדיש אדם עובד לפרנסתו?

מה נורא כל כך בהחלטתה של קבוצה מסוימת לאפשר לילדים השכלה בסיסית שאין בה משום כפירה ח"ו, אלא אך ורק מתן כלים לפרנסה בכבוד בעתיד?

אלף פעמוני אזהרה צריכים לצלצל באזנינו כשקולנו נאלם מול דריסת ערכים שיטתית, אם מהצד השני ניצבים בעלי שררה שהכוח השחית אותם זה מכבר

כל זמן שהמקדש היה קיים, יכול היה האדם לחוות עונג, יופי, אסתטיקה, וכל הנאה אחרת, מתוך חיבור לאלוקות ואף ככלי להתקרבות לבורא, מכיוון שהחיבור הבלתי

בפי הכל מורגלת ההנחה כי יורדים הם הדורות ירידה אחר ירידה. זו אינה אמירה זניחה. היא נוטלת חלק חשוב בעיצוב היהדות שלנו ויש לה השלכות

מתי נבחר עם ישראל להיות לעם, ומה עלינו ללמוד מכך?

התורה דורשת מהאדם לעמוד תמיד בצלילות דעתו. איך ניתן אם כן להסביר את מצוות ההשתכרות בפורים?

מדוע עוסקת פרשת תרומה רבות כל כך בצד הגשמי של כינון המשכן?