זמן חירותנו

’אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה’, לימדו
אותנו חז"ל. זהו הרגל הראשון אותו אנחנו חוגגים אחרי
לכתו של אדם שהיה המחשה חיה של החירות הזו. לרבי
חיים קניבסקי זצ"ל לא היו כבלים של עושר, גם לא של
כבוד. הוא היה האדם החופשי ביותר שיכולנו לפגוש:
לומד תורה בעקביות בדרכו שלו, מדבר על ’חובות’ רק
בהקשר של לימוד, מפקיר את ביתו למען הזולת בלי
חששות של מרבי הנכסים והדאגה.
את התחושה שגדולי הדור של העבר חולפים מאיתנו
ולא מותירים תמורתם מבטא בחיות רבה הרב שניאור
אשכנזי, רב בית הכנסת המרכזי בראשל"צ, בראיון נרחב
במגזין זה. הוא לא מסתפק רק בתיאור התופעה אלא
מעניק לה גם פרשנות: כזו שמחייבת כל אחד ואחת
מאיתנו.
מושג החירות קשור גם לכתבות האחרות שתפגשו
במגזין. בכתבה נרחבת על נשים חרדיות העובדות
במקומות שאינם חרדים נידונים הניואנסים העדינים
שמאפשרים לשמור על זהות חרדית שלמה, חופשית
מהשפעות שליליות, גם בנסיבות כאלה. בכתבה על
רווקים מבוגרים משוחחים מלומדי-שידוכים לצד אנשי
מקצוע על המניעות והחסימות שבדרך לקריעת הים של
הזיווג, וכיצד טיפול רגשי מותאם מסייע להשתחרר מהן.
בכתבה הסוגרת, על חינוך ביתי, תקראו על משפחות
יחודיות שהשתחררו מכבלי המוסכמות ובחרו לחנך את
ילדיהם בעצמן, ללא עזרה ממסדית. זוהי אולי לא דרך
לרבים, אבל היא יכולה להעניק לנו תובנות חשובות על
מעורבות ישירה בחינוך ילדינו, גם אם הם ממשיכים
לצעוד לבית הספר מידי יום.
יהי רצון שמתנת החירות של חג הפסח תלווה אותנו
בכל ימות השנה, ותסייע לנו לקבל בחירות נכונות מתוך
חירות אמיתית.

המערכת