ואין כאן מקום להשמין
השתייה המתוקה – זו ששלוחי הציבור שאמורים לייצג אותנו בכנסת מבטלים את המס עליה – הורגת אותנו. נכון, היא הורגת את כלל צרכניה, בדיוק כמו סיגריות, אבל על פי מחקר מעודכן של משרד הבריאות, היא הורגת בעיקר אותנו. החרדים.
הפוליטיקאים החרדים לא טיפשים, לפחות לא כולם. הם מבינים את חומרת המצב ואת ההשלכות על בריאות הציבור, אך מתקשים לרדת מהעץ לאחר שהבטחת הבחירות המרכזית שלהם הייתה ביטול "גזירות השמד" של ליברמן ובראשן המס על השתייה המתוקה.
חרף העובדות הקטלניות בשטח, שלא ניתנות להכחשה, הציבור זוכה בביטול "הגזירה הנוראה" ובהנחה קטלנית.
הדס אפיק ניסתה להבין מדוע החרדים שיאני מחלת הסוכרת ומה אפשר לעשות בנדון. אנו מעלים את הסוגיה על סדר היום, ואם הדברים ישפיעו על קובעי מדיניות או "מי שיש בידו לעשות", ואפילו אם נגרום לקורא אחד לצמצם את השימוש בשתייה המתוקה – והיה זה שכרנו.
מי אנחנו ואיזו מדינה אנחנו רוצים?
(1) איך שומרים שבת במדינה שבה החרדים הם הרוב? כיצד מקיימים את התעשיות החיוניות? עד כמה אנו מבקשים לכפות את האמת על אחרים או לאפשר להם אוטונומיה, כמו שביקשנו אנחנו בהיותנו מיעוט? אלו הן שאלות קשות שמנהיגי הציבור יצטרכו לתת עליהן את הדעת.
תחת הכותרת "המדינה זה אנחנו", הגאון רבי דוד לייבל טוען כי "אי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים. כשם שאנחנו חלק מהמדינה בחלוקת המשאבים ובעיצוב אופיה, כך עלינו ליטול חלק שווה גם בהנהגתה, בשגשוגה ובשמירה על ביטחונה". מסכימים? המאמר המלא ממש כאן, בעמוד הבא.
(2) מקומן המרכזי של המפלגות הדתיות והחרדיות בממשלה החדשה ותגובת הנגד בתקשורת וברחוב, מאתגרת את החרדי בעולם המעשה, הבא במגע יומיומי עם מי שעשויים להיחשב הצד השני של המתרס.
זה הזמן למחשבה מעמיקה על יסודות הציונות הישראלית, על תוצאות הניסוי הקרוי 'מדינת ישראל' ברמה הארגונית וברמה ההיסטורית, על למה אנחנו כאן – ואיך מתמודדים יחד ומתנערים מעפר הפירוק ההרסני של הדבק היהודי ההיסטורי, אל עידן חדש של עם אחד בעל שותפות גורל וייעוד.
בדרך כלל אין כאן המלצות קריאה והפניות למאמר צריך עיון המתפרסם בגיליון, אבל הפעם אליהו לוי מציג קריאת כיוון מרתקת בנושא. חובת קריאה.
וכמובן, גיליון זה מלא במיטב הכתבות, הטורים והמדורים שאתם כל כך אוהבים.
אמן שנהיה בריאים תמיד.
