נושא השער שלנו, השבר החברתי בארצנו והפתרונות העולים מהשטח, מחבר אותי אסוציאטיבית לידידי המנוח יצחק נחשוני ז"ל שהלך בלי לומר שלום, רק כדי שלא נדאג לשלומו ולא נצטער על חולשתו.
יצחק היה עיתונאי מזן נדיר. בצעירותו למד ביישוב החדש, באיתרי ובחברון ולאחר מכן התגייס והיה החרדי הראשון בגלי צה"ל. מאז ובמהלך 49 השנים הבאות, יצחק היה עיתונאי ברמ"ח ובשס"ה, אבל יותר מזה היה מענטש ואיש משפחה למופת. כך ספדו לו כולם בדרכו האחרונה, וכך גם הכרתי אותו ב-15 השנים האחרונות.
לפני כעשור וחצי ראיינתי אותו במסגרת פאנל עיתונאים שערכתי, וכבר אז הוא כונה 'זקן השבט' של התקשורת החרדית. הוא הכי אהב את החבר'ה הצעירים שלומדים להפיק חומר טוב תוך כדי עבודה. "תענוג לערוך אותם ולגלות איך הכישרון הטמון בהם נחשף", הוא אמר, "זה כמו ילד שאתה מלמד אותו ללכת ופתאום הוא רץ הרבה יותר טוב ממך". חודשים לפני פטירתו הגשים את חלומו כאשר הקים בית ספר חרדי לתקשורת מקצועית.
הוא מעולם לא ביקש לקדם אג'נדה או להשפיע על דעת הקהל. "אני לא רוצה להשפיע, אלא לעורר את הקורא לעשות שימוש בדעתו שלו, להיות יותר מעורה ואכפתי. אני אתן לו את המידע הטוב ביותר, ושהוא יעשה איתו משהו מועיל". גם כשנאלץ לכתוב על עוולות שנעשו – כשידע שיש בכוחו לתקן – הוא היה מצלצל לנשוא הכתבה מיד עם ירידת העיתון לדפוס כדי להודיע: "תדע שכתבתי נגדך, תדע גם שאין לי דבר אישי נגדך, אבל לא יכולתי לשתוק. אני מקווה שהדברים יהיו לתועלת ותמצא מקום לסלוח על הפגיעה בכבודך". כך, או בנוסח דומה, הוא היה מעמיד אנשים במקום ומנצל את ההזדמנות כדי להבהיר שזה לא עניין אישי.
לפני כשנה הוא הציע שנערוך כאן ב'המקום' היכרות עם פעילות עמותת גשר, כשמה כן פעילותה, שם שימש כחבר הנהלה. העניין לא יצא לפועל עד היום, אולם במהלך החודש האחרון, במהלך הכנת גיליון זה, כאשר החלטנו לעסוק במשבר החברתי העמוק בין המגזרים, שוחחנו בין היתר עם מנכ"ל עמותת גשר, אילן גאל-דור, על תפקידה של 'גשר' בהרגעת הרוחות.
בדבריו, אותם תוכלו לקרוא בכתבתה של הדס אפיק, גאל-דור ספד ליצחק: "נחשוני לא רק דיבר על גשר, אלא גם בנה גשר, כי בעצם האישיות שלו הוא חיבר בין הקבוצות בעם, וכל זאת מבלי לוותר על פסיק באורח חייו החרדי. בואו נזכור את דמותו במשך השנים הבאות, שבוודאי יהיו מכריעות מאוד במדינת ישראל".
בואו נזכור.
